פי הטבעת מזוהם ועשיר בחיידקים. סתימה באחת הבלוטות שם תגרום לזיהום מוגלתי והדרך היחידה לטפל במורסה היא בניקוז המוגלה. מדריך לטיפול בבעיה שלא אוהבים לדבר עליה
זהו אחד הניתוחים הנפוצים ביותר בארץ, אבל לא מדברים על אודותיו בשיחות סלון ביום שישי עם החברים, גם לא בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה או ברדיו. גם מנוע החיפושים של גוגל לא מספק תוצאות רבות כאשר מקלידים ''ניקוז אבצס בפי הטבעת'' או ''מורסה בפי הטבעת''.
רבים פונים לחדרי המיון או למרפאות בקהילה בשל תלונות הקשורות בפי הטבעת. התלונות יכולות להיות מגוונות ובהן: כאב בפי הטבעת, דימום ותחושת מלאות. רובם ככולם משייכים את התלונות לטחורים.
זה לא הטחורים?
אמנם טחורים היא בעיה נפוצה, אך היא לא לבדה כאשר מדובר בבעיות באזור פי הטבעת. אחת הבעיות נפוצות ביותר שקשורות לפי הטבעת ושבעקבותיה מגיעים לחדר המיון, קשורה דווקא להיווצרות של מורסה בפי הטבעת.
מהן התלונות השכיחות המלוות הופעת מורסה בפי הטבעת? כמעט כל הפונים יתארו רגישות וכאב באזור פי הטבעת, שהתגבר היום או בימים האחרונים. הכאב הזה, בדרך כלל, אינו קשור בפעולת מעיים ויכול להיות מלווה בהפרשה, בדימום, באודם, בחום מקומי, בתחושת מלאות או בבליטה באזור, ולפעמים יכול להיות מלווה בחום.
האם זו בעיה שנפוצה אצל צעירים או מבוגרים?
מורסה בפי הטבעת (אבצס פריאנלי בשפה רפואית) שכיחה יותר בקרב גברים - בדרך כלל בעשור השלישי והרביעי לחייהם..
מהן הסיבות השכיחות למורסה וכיצד היא נוצרת?
הסיבה נפוצה ביותר להווצרות אבצס בפי הטבעת קשורה לאנטומיה של פי הטבעת. בפי הטבעת מספר בלוטות מפרישות, שמפרישות חומר ריח שמשמעותו כנראה אבולוציונית. כיוון שמדובר במקום שבאופן טבעי הוא מזוהם ועשיר בחיידקים, סתימה באחת הבלוטות תגרום להווצרות זיהום עם מוגלה. באין מוצא, המוגלה תפרוץ ברוב הפעמים לאזור השומני סביב פי הטבעת ואז תיווצר מורסה (אבצס). סיבות נוספות ופחות שכיחות להיווצרות מורסה בפי הטבעת הן ניתוח באזור, מחלה ממארת, הקרנה לאזור, מחלות מעי דלקתיות, מצב חיסוני ירוד (איידס, אנשים שעברו השתלה) וכל מיני זיהומים מיוחדים כמו שחפת.
איך מאבחנים כי אכן מדובר במורסה בפי הטבעת?
הרופא יכול לזהות בליטה או מלאות במישוש, ולפעמים הבדיקה תושלם במישוש או בהסתכלות במכשיר לתוך פי הטבעת. לפעמים, לא ניתן למשש מורסה עמוקה ונדרשים אמצעים נוספים כמו בדיקה בחדר ניתוח או אמצעי הדמיה שונים כמו בדיקת אולטרה־סאונד, בדיקת סי.טי או אם.אר.איי. השימוש בבדיקות אלו יעשה בעיקר באבצסים חוזרים וכהכנה לפני הניתוח החוזר, על מנת להבין טוב את האנטומיה באזור.
איך מטפלים במורסה בפי הטבעת?
מורסה פריאנלית, כמו כל מורסה אחרת, מטופלת בדרך אחת: ניקוז המוגלה. בדרך כלל הניקוז נעשה בחדר ניתוח, אולם במקרים מסויימים ניתן לנקז בחדר המיון ואף במרפאה.
כדי לנקז את המורסה, מבצעים חתך בעור אשר מאפשר למוגלה לפרוץ החוצה. בדרך כלל, למעט מקרים מיוחדים, אין צורך בתוספת של אנטיביוטיקה וניתן להסתפק בניקוז, שבמהלכו משאירים את הפצע פתוח כדי לאפשר לו להתנקז ולהתנקות. לאחר מכן מומלץ לבצע שטיפות או אמבטיות.
לעתים קרובות משאירים נקז מגומי או פלסטיק, שנועד להשאיר את שפתי הפצע פתוחות ולמנוע סגירה מוקדמת שתפריע לניקוז הפצע. נקז זה מוצא לאחר מספר ימים והפצע ייסגר מעצמו לאחר זמן מה.
אפשר לטפל רק באנטיביוטיקה?
טיפול באנטיביוטיקה בלבד, ללא ניקוז, אינו מקובל ויישמר לרוב לאותן פעמים בהן אין ממש מוגלה לפתיחה וניקוז.
איזה סיבוכים יכולים להיגרם ממורסה בפי הטבעת?
הטיפול במורסה, כפי שתואר כאן, בדרך כלל פותר את הבעיה. עם זאת, כמו בכל ניתוח יכול להופיע דימום לאחר הפתיחה. הסיבוכים הקשורים ישירות בפעולה באזור פי הטבעת כוללים:
- זיהום חוזר באזור שעלול להיגרם מפתיחה לא מספקת.
- אבצס מסועף, שגם פתיחה רחבה לא פתרה את הבעיה.
בכמחצית מהמקרים תווצר פיסטולה (נצור) בין הבלוטה בפי הטבעת לבין העור. מדובר בתעלה מזוהמת ומפרישה ויש צורך בניתוח נוסף על מנת לטפל בה.
תתכן גם פגיעה בשריר הסוגר, אולם מדובר בסיבוך לא שכיח, שעלול להופיע בכל התערבות או פעולה כירורגית שנעשית באזור פי הטבעת.
למה חשוב לטפל במהירות במורסה?
רצוי לטפל במורסה בפי הטבעת באופן מיידי כיוון שהזיהום שממוקם באזור השומן התת־עורי עשוי במקרים מסוימים להגיע גם אל השריר וליצור זיהום מפושט ומסכן חיים, בעיקר בקרב חולים עם כשל חיסוני כמו חולי סוכרת.
