כירורגיה
  • מאת: ד''ר ניר וסרברג – כירורג בכיר במחלקה כירורגית ב', מומחה של הקולון, הרקטום ופרוקטולוגיה, בי''ח בילינסון

טחורים

טחורים אלו מבנים אנטומים פיזיולוגיים (כריות רקמה מלאות בדם) שקיימים אצל כל אחד מאיתנו ומשתתפים בשליטה על היציאה.
אצל חלקנו כתוצאה בדרך כלל מהרגלים של עליה בלחץ תוך בטני, שבאים לידי ביטוי בישיבה ממושכת בשירותים תוך הפעלת לחץ תוך בטני, עלולים הטחורים להיגדש ולגדול.
למעשה אין אפיון מיוחד לאדם אשר סובל מטחורים.
ישנו יחס שווה בין גברים ונשים בכל הגילאים, ילדים סובלים פחות.
הבעיה תופיע באותם אלו אשר הרגלי ההתפנות שלהם דומים להנ''ל ותהיה שכיחה יותר אצל אנשים הסובלים מעצירות. כמו כן, הבעיה יכולה להופיע במצבים אחרים של הפעלת יתר לחץ תוך בטני, לדוגמא במצב של ספורט מאומץ.
טחורים אינם עוברים בתורשה ואינם מדבקים.

הסימפטומים:

סימפטומים של טחורים ניתן למצוא בכ 25-35% מהאוכלוסייה.
ניתן לחלק את הטחורים לטחורים פנימיים וטחורים חיצוניים, כאשר קיים מצב שבו הטחורים הם מעורבים וכוללים גם מרכיב חיצוני וגם פנימי.
הטחורים הפנימיים מורכבים מרירית המעי והסימפטומים האופייניים הם: דימום ו/או צניחה שלהם מחוץ לפי הטבעת. לפעמים הצניחה היא כזו שמחייבת החזרה פיזית של הטחורים ולפעמים הם אינם ניתנים להחזרה.
טחורים פנימיים בלבד אינם כואבים אלה אם כן הם צונחים החוצה ונכלאים בחוץ או המערבים גם מרכיב של טחורים חיצוניים.
טחורים חיצוניים מורכבים מעור ולכן גם הסימפטום העיקרי שיכול להפריע הוא כאב אשר קורה בעיקר במצב של קריש דם בטחור.
סימפטום של טחורים חיצוניים הוא למעשה אסטטי: הופעה של שאר עור גם כאשר הטחור אינו גדוש יותר. 

איך מאבחנים?

מטופל אשר פונה בשאלה של אחד מהסימפטומים הנ''ל יעבור בדיקה ע''י הרופא, שכוללת הסתכלות חיצונית ופנימית ע''י מכשיר מיוחד שנקרא אנדוסקופ.
חולים רבים מאובחנים בזמן בדיקה של המעי הגס (קולונסקופיה / סיגמואידוסקופיה).
ראוי לציין שבאותם חולים שהתלונה אשר הביאה לבדיקתם הייתה דימום יש לשלול מקור אחר לדמם מהמעי, בעיקר בתלות בגיל ובגורמי סיכון לסרטן המעי הגס.
לצורך כך יופנו אותם חולים לברור לפני טיפול בטחורים.

הטיפול:

חולה שאובחן עם טחורים עומדות בפניו 3 אלטרנטיבות, כמובן בהנחה שזו היא האבחנה היחידה:

  1. הטיפול הראשון כולל שינוי בהרגלי התזונה ושיחה לגבי הרגלים אחרים אשר יכולים להביא לטחורים. שינוי תזונתי כולל מזון המכיל סיבים, כאשר ברוב המקרים רצוי להוסיף תוסף סיבים למזון, אשר משנה את אופי היציאה ומאפשר מעבר בריא יותר של הצואה במעי הגס ומקטין את הסיכוי לצורך בלחץ בזמן יציאה ואף מוריד סימפטומים של עצירות.
    במקביל רצוי לשתות מים בכמות רבה.
  2. אפשרות שנייה ניתנת בדרך כלל לחולים אשר כשלו את האפשרות הראשונה, אולם ניתן בהחלט לדלג ישר לאפשרות זו לפי החלטת המטופל ובהמלצת המטפל.
    הטיפול כולל קיבוע הטחור כלפי מעלה כאשר קיבוע זה יכול להתבצע באמצעים שונים, לדוג': ע''י קשירה עם גומייה או עם הזרקה של חומרים כמו פנול וכן שימוש באור אינפרא אדום.
    כל השיטות הללו דומות בדרך שלהן כאשר הן כאמור מבצעות קיבוע של הטחור, כתוצאה מכך ניתן ''להרים'' טחור צנוח ולהקטין את הדימום ממנו.
    כל השיטות מתבצעות במרפאה ואינן דורשות כל צורה של הרדמה.
    השיטות בטוחות מאד ולמעט אי נוחות ב- 24 השעות הראשונות לאחר הטיפול, אין תופעות לוואי. במקרים נדירים ייתכן דימום או זיהום.
  3. כירורגיה: טיפול כירורגי ייעשה או במצבים של כשלון האמצעים הקודמים או במצב של טחורים בדרגה מתקדמת כבר בגילוי הראשון (גם אז ניתן לשקול אופציות שמרניות). ניתוחי הטחורים כוללים כריתה אשר יכולה להתבצע באמצעי אנרגיה שונים: חיתוך ע''י סכין, מספריים, מחט חשמלית, אנרגיית קול וכדומה.
    אמצעים אחרים כוללים כריתה של רירית המעי מעל הטחורים, בצורה מעגלית, אשר מאפשרת קיבוע של הטחורים כלפי מעלה. פעולה זו מתבצעת ע''י מחלב (מכשיר סיכות — stapler). שיטות חדשות אחרות כוללות זיהוי כלי אדם המספק את הטחור ע''י מכשיר דופלר וקשירתו בצורה מדויקת.
    כל הניתוחים נעשים בחדר ניתוח ויכולים להתבצע בהרדמה מקומית, אזורית
    וכללית, כאשר ניתן ללכת הביתה מספר שעות עד יממה.
    ניתוחי טחורים גורמים לכאב, לא משנה באיזה שיטה משתמשים ויכולים להיות מגבילים מאד מבחינת חזרה לתפקוד לאחר הניתוח, למשך תקופה של אפילו מספר שבועות. סיבוכים אחרים מלבד הכאב כמו דימום או זיהום הם יחסית נדירים. 


האם קיים טיפול תרופתי לטחורים?

חולים רבים מטופלים כאמור ע''י רופא המשפחה או פונים באופן עצמאי לבית מרקחת לקבלת תכשירי הקלה לטחורים, שניתנים לקנייה ללא מרשם.
קיים מגוון עצום של תכשירים הכוללים משחות, נרות ומגבונים.
תכשירים אלו מכילים חומרים פעילים אשר מכווצים את כלי הדם, מחטאים ומפחיתים כאב.
קיימים גם תכשירים עם מרשם הכוללים מרכיב של סטרואידים. קיימים גם תכשירים טבעיים והומיאופתים.

בכל הטיפולים השמרניים קיים סיכוי של 20-40% לחזרה של הטחורים, בעיקר אם ממשיכים עם אותם הרגלים תזונתיים ותפקודיים. הסיכוי להישנות הטחורים לאחר ניתוח הוא נמוך יותר אך ייתכן.

הכנה לבדיקות ולניתוחים

כירורגיה כללית א' בילינסון

כירורגיה כללית ב' בילינסון