עור ומין

​​הרפס 

הרפס הינה משפחה גדולה של נגיפים המחוללים מחלות שונות באדם, כשבכולן ישנה מעורבות בעור או בריריות. הסוגים הנפוצים ביותר הם הרפס סימפלקס והרפס זוסטר. 

בלשון העם כשאומרים הרפס (בעברית: שלבקת) מתכוונים למעשה להרפס סימפלקס. קיימים שני תת זנים: סוג 1 הינו שכיח ביותר ומערב בעיקר את הפה והשפתיים ולכן נקרא גם הרפס של השפתיים; סוג 2 נדיר יותר ופוגע בעיקר באזור איברי המין ולכן נקרא גם הרפס גניטלי. ברוב המקרים החשיפה הינה תת קלינית, כלומר ללא כל סימנים. אמנם לאחר החשיפה הראשונית מתפתחים נוגדנים בדם כנגד הנגיף, אך אלו אינם מצליחים למגר לחלוטין את הנגיף והוא נותר באיזור החשיפה הראשונית בצורה רדומה וממתין להזדמנות להתפרץ. 

סוג 1: החשיפה הראשונית בד"כ מתרחשת בילדות דרך מגע ישיר כגון נשיקה. רק חלק קטן יפתח סימנים קליניים שמתבטאים בחום גבוה, כאבי גרון, שלפוחיות וכיבים בחלל הפה עם הגדלת קשרי הלימפה בצוואר.  ברובנו לא תתפתח כל מחלה והעדות היחידה לחשיפה תהיה הימצאות של נוגדנים בדם. בהמשך, באחוז מסוים מהאנשים הנגיף יתפרץ בצורה של מקבץ של שלפוחיות, בד"כ בשפתיים, שנעלמות לאחר מספר ימים. הגורמים להתפרצות הם: חשיפה לשמש, טראומה מקומית (כגון לאחר קילוף העור לצורכי הצערת העור), לפני המחזור החודשי בנשים, בעקבות מתח נפשי, בעקבות מחלת חום כל שהיא וכן בעקבות ירידה במערכת החיסון שנובעת או ממחלה או עקב נטילת תרופות מסוימות. 

סוג 2: החשיפה הראשונית מתרחשת לאחר מגע מיני עם חולה בהרפס מסוג זה.  בחלק קטן בלבד יתפתחו סימנים באיזור איבר המין: שלפוחיות שהופכות לגלעים, לעיתים עם חום גבוה והגדלת קשרי הלימפה באיזור.  בהמשך יתכנו התפרצויות מקומיות בצורה של קבוצה של שלפוחיות. כל התקף נמשך מספר ימים ודועך. במשך השנים ישנה ירידה בתדירות ההתקפים. מובן שהאוכלוסיה המועדת הינה צעירים הפעילים מבחינה מינית.

טיפולים:

הרפס של השפתיים - במקרים קלים בד"כ אין צורך בטיפול. אמנם בשוק ישנם תכשירים למריחה הספציפיים כנגד הנגיף, אך יעילותם בקיצור משך ההתקף מוגבל. במקרים קשים הטיפול הוא במתן כדורי אציקלוויר, ואלאציקלוויר או פאמציקלוויר, כולם שייכים למשפחה מסויימת של תרופות בעלת פעילות ספציפית כנגד הנגיף. במקרים של התקפים רבים - טיפול מניעתי בכדורים אלו.

הרפס גניטלי - מתן כדורים של אציקלוויר או דומיו בעת ההתקף מיד בעת הסימנים הראשונים של הנגיעות. בחולה עם ריבוי התקפים – מתן התרופה באופן רציף כמניעה למשך שנים.

מניעת הדבקה: יש להדגיש כי גם בין ההתקפים הנגיף לעיתים פולש לעור לא כל סימן ולכן בן הזוג שלא נחשף מעולם לנגיף הוא בסיכון מתמיד להידבקות. קונדום לא תמיד מצליח למנוע את ההדבקה.
אין עד היום חיסון נגד הרפס סימפלקס.

הרפס זוסטר - שלבקת חוגרת: הופעה חדה של קבוצות של שלפוחיות על רקע עור אדמדם בפיזור כחצי חגורה, המהווה התפרצות מחדש של נגיף האבעבועות רוח (וריצלה). רובנו חלינו בילדותנו באבעבועות רוח. בדומה להרפס סימפלקס, גם לאחר ההחלמה ממחלה זו, הנגיף אינו מסולק לחלוטין מהגוף, אלא נותר רדום בעצבים מסויימים וממתין לשעת כושר לנדוד דרך עצבים אלו חזרה לעור, תוך גרימת דלקת הן של העצבים והן  של העור באזור. ההתקף נוטה להופיע רק פעם בחיים ונדירות הישנויות חוזרות. הרפס זוסטר הינו שכיח למדי. בארה"ב, למשל, מידי שנה חולים כמיליון אנשים במחלה (4-3 חולים חדשים לכל 1,000 אנשים בשנה).  אמנם ההתפרצות עלולה לקרות בכל גיל, כולל בילדים, אך הסיכוי עולה באנשים בריאים מעל גיל 50  ובאנשים בכל קבוצת גיל הלוקים בדיכוי של מערכת החיסון כתוצאה ממאירויות שונות או עקב נטילת תרופות מסוימות. הפריחה ממוקמת לרוב בצד אחד של החזה והגב או המותן כשבאופן טיפוסי היא מלווה בכאב חד באזור הנגוע. מיקום שכיח נוסף הוא המצח והאיזור סביב העין ואז יש חשש למעורבות של הקרנית ואף חלקים אחרים של גלגל העין. שלפוחיות חדשות ממשכיות להופיע עד 10 ימים ואח"כ מתייבשות ונספגות לחלוטין, אך בחולים קשישים ובקבוצות הסיכון שהוזכרו המחלה לעיתים חמורה וממושכת יותר. הסיבוך השכיח ביותר של הרפס זוסטר (עד שליש ממבוגרים) הוא כאב ממקור עצבי שנימשך חודשים ואף יותר לאחר היעלמות השלפוחיות ונקרא - post herpetic neuralgia. כאב זה לעיתים אינו מגיב בצורה מספקת למשככי כאב מקובלים ועל כן יכול להיות כרוך בסבל רב.  

טיפול: מתן אציקלוויר, ואלאציקלוויר או פאמציקלוויר דרך הפה, עדיף בתחילת המחלה, כדי לקצר את משך הפריחה ולהקטין את חומרת ההתקף. במצבים מסויימים מתחייב טיפול במתן תוך ורידי במסגרת אישפוז בבית חולים. למרות הצלחת הטיפול הרי שאינו מונע את התפתחות הכאב לאחר ההרפס זוסטר. במידה והפריחה קלה באדם צעיר ובריא אין חובה לטפל בתרופות אלו.

מניעה: יש לזכור כי חולה בשלב הפעיל של הרפס זוסטר עלול להדביק אדם ולגרום להופעה של אבעבועות רוח במידה ולא חלה בעבר במחלה.

בסוף 2012 אושר חיסון חדש כנג הרפס זוסטר על ידי משרד הבריאות בארץ והוא מותווה לכל בני 60 ומעלה, כולל קשישים. התרכיב אינו מיועד לחולים עם דיכוי חיסוני או נשים בהיריון שכן מכיל את הנגיף החי המוחלש. התרכיב מצליח להוריד באופן דרסטי את הסיכון להרפס זוסטר. זאת ועוד, לפי עבודות נראה כי בחולים שפתחו את ההתקף למרות מתן החיסון, הרי הכאב היה מתון יותר ומשכו קצר יותר. 

אמנם התרכיב עדיין אינו כלול בסל הבריאות, אך ניתן לקבל מרשם מרופא המשפחה ולרכוש אותו בבית מרקחת של הקופה. האחות בסניף מורשית לתת את החיסון.