נוירוכירורגיה

​​​הנוירופיזיולוגיה הניתוחית מהווה את הכלי היחיד למעקב אחר התפקוד העצבי של המנותח בזמן אמת. בנוסף, היא מאפשרת מיפוי וזיהוי של תפקודים ומבנים עצביים בשדה הניתוחי. לייעוץ הנוירופיזיולוגי תרומה מכרעת בצמצום סיבוכים נוירולוגיים ובשיפור התוצאות הניתוחיות.
השירות לנוירופיזיולוגיה ניתוחית במרכז הרפואי רבין ובמרכז שניידר לרפואת ילדים לוקח חלק במאות ניתוחים מדי שנה, תוך קיום שיתוף פעולה הדוק עם המחלקות לנוירוכירורגיה, לאורתופדיה, מערך אא"ג וההרדמה.

על ההתוויות המרכזיות לניטור נוירופיזיולוגי נמנים:

• ניתוחים בעירות לחולים עם גידולים באזורי שפה
• ניתוחים להסרת גידולים מאזורי מוח חיוניים
• ניתוחי גירוי מוחי עמוק (DBS) למחלות נוירולוגיות וניתוחים  למחלת האפילפסיה
• ניתוחים של בסיס הגולגולת ועצבי הגולגולת
• ניתוחים להסרת גידולים מחוט ומעמוד השדרה
• ניתוחים לתיקון עיוותים של עמוד השדרה וניתוחי דקומפרסיה של עמוד השידרה
• ניתוחים של מערכת העצבים הפריפרית לרבות ניתוחי ריזוטומיה (SDR) בחולים עם שיתוק מוחין, ניתוחים של מקלעת הזרוע (Brachial plexus)

בין הכלים המשמשים לניטור הנוירופיזיולוגי נכללים פוטנציאלים מעוררים, EEG ו- EMG ורישומי מיקרואלקטרודות:

1. פוטנציאלים מעוררים (evoked potentials) הינם משפחה של פוטנציאלים חשמליים הנרשמים ממערכת העצבים בתגובה למתן גירוי חשמלי או אחר. פוטנציאלים אלו כוללים פוטנציאלים תחושתיים (SSEP), תנועתיים (MEP), פוטנציאלים שמיעתיים קצרי חביון (BERA) ופוטנציאלים ראייתיים (VEP). פוטנציאלים אלו משמשים לניטור של תפקודי המסילות העצביות התואמות.
2. אלקטרומיוגרפיה (EMG, CMAP) והולכת יצב (NAP) המשמשת להערכת תפקוד ולזיהוי עצבים מוטוריים במערכת העצבים הפריפרית.
3. אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG) ואלקטרוקורטיקוגרפיה (ECoG, Stereo-EEG): רישום של פעילות המוח הספונטנית מהקרקפת או ישירות מקליפת המוח, בהתאמה. שיטות אלו משמשות להערכת תפקוד קליפת המוח (הקורטקס) לרבות מיפוי של מוקדים אפילפטיים ואיתור הפרעה באספקת הדם לרקמת המוח (איסכמיה).
4. רישומי מיקרואלקטרודות של פעילות תאי מוח בודדים מאפשרת מיפוי מדויק של גרעינים בבסיס המוח. גרעינים אלו מהווים מטרה להשתלה של קוצבים מוחיים (DBS) במחלות נוירולוגיות דוגמת פרקינסון.

מהלך אופייני של ניטור נוירופיזיולוגי כולל תשאול המטופל (אנמנזה) ובדיקה פיזית קצרה של החולה לפני הניתוח. לאחר שהחולה הורדם מתקיים שלב ההקמה בו מבוצעת פריסת האלקטרודות המשמשות לגרייה ולרישום האותות העצביים. טרם תחילת הניתוח נבדק מצבו הנוירופזיולוגי הבסיסי של החולה אשר מהווה את נקודת הייחוס לאיתור שינויים תוך-ניתוחיים שעשויים להתרחש. במהלך הניתוח מבוצע ניטור רציף של האותות הנוירופיזיולוגיים שבעניין ואלו מתועדים בזמן אמת ונשמרים. הנוירופיזיולוג עוקב אחר אותות אלו ומפענח שינויים בהם באופן אינטגרטיבי ובהתחשב בהקשר בו הם מתרחשים, תוך שהוא מתחשב בשינויים פיזיולוגיים (כגון שינויים הרדמתיים, חמצון, חום גוף ולחץ דם) ובאירועים ניתוחיים. כל שינוי בתפקוד הנוירופיזיולוגי על משמעויותיו האפשריות נידונים עם הצוות המנתח וצוות ההרדמה. בסיום הניתוח מוצאות האלקטרודות מהמטופל בעודו תחת הרדמה והערכה כללית של המטופל מבוצעת לאחר שהתעורר.

הנוירופיזיולוגיה הניתוחית מהווה גורם מוביל בהתפתחות חקר המוח (neuroscience) בבית החולים. במסגרת השירות מתקיים מחקר קליני במטרה לשפר ולפתח שיטות מתקדמות לניטור ולמיפוי של מערכת העצבים באדם. בנוסף, מתקיים מחקר בשיתוף עם חוקרים ורופאים מובילים המנסה להבין מנגנונים עצביים בסיסיים ולרתום הבנה זו לפיתוח תרפיות חדשות.​