מום בלב שכיח יותר מכל מום מולד אחר. מספר האנשים המבוגרים החיים בינינו עם לב שאינו תקין לחלוטין כבר מלידה, גבוה למדי, לפחות 5-2% מהאוכלוסייה. למרבה המזל, חלק גדול מהמומים קל, ואינו גורם להפרעה של ממש בחיי היום יום, אם כי גם למומים קלים יכולה להיות השפעה במצבים מסוימים. בחלקם, השפעתם עולה בחשיבותה עם הגיל, כך שמום הלב יבוא לידי ביטוי רק בגיל המבוגר, ויעורר תמיהה אצל המטופל וסביבתו שלעיתים כלל לא היו מודעים לקיומו כל השנים.
במרבית המקרים, המום המולד קורה ללא כל סיבה ידועה. מיעוט המקרים קשורים בתורשה, במחלות וירליות אצל האם במהלך ההיריון, בסוכרת הריונית ובשימוש בתרופות מסוימות. יש עדויות לכך שגם עישון בהיריון מעלה שכיחותם.
למומים הבינוניים והקשים יותר יש השלכות משמעותיות כבר בינקות ובילדות, וללא טיפול מתאים הסיכויים לשרוד לגיל הבגרות נמוכים. בתוך קבוצה זו נכללים מומי דלף משמעותיים כגון פגמים במחיצות הלב, הצרויות ודליפות של מסתמים וכלי דם, ומומים בהם הלב שונה לחלוטין מהלב הנורמלי, עם חוסר התפתחות של חלקים שלמים בלב, היפוך כלי הדם הגדולים ועוד. מומים מורכבים אלה באים לידי ביטוי בדרך כלל במראה כחול של התינוק בגלל חוסר חמצן בדם.
עד למחצית הראשונה של המאה העשרים שרדו עד לגיל הבגרות רק בעלי מומים קלים יחסית. המהפך חל עם הכנסת מכונת לב ריאות לחדר הניתוחים ב-1954. שיטות הניתוח החדישות אפשרו טיפול במומי לב מורכבים, כך שכיום, בארצות מפותחות, למעלה מ-85% מבעלי מום לב מלידה יעברו את גיל 18 שנים. כתוצאה מכך, התהוותה בהדרגה בעשורים האחרונים אוכלוסייה חדשה של מבוגרים עם מומי לב מלידה שהטיפול הרפואי הציל את חייהם. אצל חלקם, הטיפול בילדות פתר לחלוטין את הבעיה, וכמבוגרים הם זקוקים להדרכה בלבד בנושא תעסוקה, היריון ולידה, ספורט וכו'. אולם, אצל מטופלים רבים, הניתוח בילדות הביא עימו פתרון חלקי או זמני בלבד, ובגיל המבוגר יש צורך בהתערבות חוזרת בצורת ניתוח נוסף, צנתור טיפולי קוצב לב או תרופות. ישנם מטופלים אשר אצלם מום הלב לא אובחן כלל בילדות, או שאובחן אך לא טופל באופן מספק, והם נושאים עימם את הבעיה לגיל הבוגר.
מדע הרפואה מאפשר כיום אבחון טרום לידתי של חלק מהמומים, בעיקר הנדירים והקשים יותר, ובאמצעים הקיימים מרבית המומים שלא מאובחנים בהיריון, יתגלו לאחר הלידה. אולם, למרות זאת, לא נדיר לאבחן את מום הלב לראשונה אצל המבוגר, הן באופן מקרי, בבדיקת הדמיה כגון צילום בית חזה, אקו לב וכו', או בזמן הופעת תלונות או סימנים קליניים. סימנים אלה יכולים לנבוע מהמום עצמו, לאחר שגרם להפרעות בקצב הלב, הפרעה בתפקוד המסתמים או כשל שריר הלב, או ממחלות שמתווספות עם השנים כגון יתר לחץ דם, אוטם שריר הלב ודלקת ריאות.
כדי לתת מענה לאוכלוסיה מיוחדת זו של מבוגרים עם מומי לב מלידה, הוקמו בשנים האחרונות יחידות ייעודיות לטיפול בבעיה זו. היחידה במרכז רפואי רבין מטפלת כיום בלמעלה מ-3,000 מטופלים.
בתחום האבחוני חלה התקדמות רבה. עד לתחילת שנות השמונים היה לצנתור תפקיד מרכזי בקביעת האבחנה המדויקת. הכנסת בדיקת אקו לב בסוף שנות ה-70 למאה הקודמת, והמשך שכלולה במהלך השנים, הפכו אותה לכלי ראשון במעלה לאבחון ולמעקב של מומי לב. בחלק מהמקרים נעשה שימוש באקו המבוצע דרך הוושט המאפשר הדמיה טובה בהרבה מזו המתקבלת מבית החזה מבחוץ. כמו כן, נעשה כיום שימוש נרחב בשיטות הדמיה חדישות כגון CT ו-MRI. לאור שכלולים אלה, קל יותר לאבחן בימינו מומי לב מלידה משהיה בעבר. לא כל מום לב המאובחן בגיל המבוגר הוא בהכרח בעל חשיבות כלשהי, וכדי שלא להיבהל לשווא, חשוב בכל מקרה לקבל ייעוץ מקצועי.
המצאת שיטות הניתוח המודרניות היוותה פריצת דרך ענקית בכל הקשור לטיפול במומי לב מלידה. מאז, ההתקדמות נעשית בשני מישורים. בתחום הניתוחי, השיטות והגישות מתעדכנות במשך השנים על פי הנסיון המצטבר. עמידות הניתוח לאורך הזמן משתפרת והסיכון הניתוחי הולך ופוחת. במישור השני התפתחו במקביל לניתוחים ובהמשך גם כתחליף לניתוח, צנתורים טיפוליים. בתחום זה חלה בשנים האחרונות התקדמות עצומה. ניתן כיום בעזרת צנתר בלון להרחיב מסתמים או מעברים צרים, ובעזרת השתלת התקנים מיוחדים לסגור מעברים לא תקינים כגון פגמים במחיצה בין הפרוזדורים ובין החדרים או כלי דם מיותרים. לשיטות אלה מספר יתרונות בולטים בהשוואה לניתוח; אשפוז קצר (על פי רוב המטופל משתחרר לביתו למחרת הפעולה), מניעת הכאבים והסיבוכים בבית החזה שאחרי הניתוח ויתרון אסתטי בהעדר צלקת. חשוב לדעת כי לא כל מום ניתן לטיפול בשיטות אלה, ולא כל מום הניתן לטיפול אכן צריך להיות מטופל.
חשוב מאד שמבוגרים עם מום לב מלידה ייבדקו לפחות פעם אחת במסגרת יחידה לטיפול במבוגרים עם מומי לב מלידה. ביחידה כזו יש את הכלים והניסיון הדרושים כדי לקבוע את חשיבות הבעיה, הצורך בפעולות אבחנתיות וטיפוליות נוספות, הצורך בהמשך מעקב תקופתי ותדירות המעקב. במסגרות אלה קיים גם הניסיון הרב ביותר בטפול הצינתורי ו/או הניתוחי של בעיות לב מסוג זה.
