ריאות

הקדמה

עישון סיגריות הוא הגורם העיקרי לתחלואה ברחבי העולם. יותר מ-40,000 מקרי מוות מדי שנה הם כתוצאה מעישון. בנוסף, עישון פסיבי גורם ל-40,000 מקרי מוות ממחלות לב, מדי שנה. עישון גורם למחלות רבות נוספות, כולל: אוסטאופרוזיס, התקמטות העור, כיבים פפטיים, אין-אונות וסיבוכי היריון.

יתרונות

להפסקת עישון יתרונות משמעותיים ומידיים. אדם הנגמל מעישון לפני גיל 50 מוריד את סיכוייו למות ב-15 שנים הבאות ב-50% בהשוואה לאדם המעשן.

מחלות לב - עישון מכפיל את הסיכויים ללקות במחלות לב כליליות. הפסקת עישון מקטינה את התחלואה במחלות לב כליליות ב - 50% לאחר שנה. מספר מחקרים הראו כי הסיכוי ללקות באוטם בשריר הלב פחת עד לשיעור הסיכוי הקיים באוכלוסיה לא מעשנת כעבור שנתיים.

מחלות ריאה - עישון מעלה את הסיכוי לחלות במחלות ריאה כרוניות כגון: נפחת (COPD). הנזק הנגרם לריאות אינו הפיך, אך הפסקת עישון מונעת נזק נוסף לריאות ויש שיפור בסימפטומים לאחר שנה מההפסקה.

סרטן - 90% מהמקרים של סרטן הריאה נגרמים מעישון. הפסקת עישון גורמת לירידה בסיכון לסרטן ריאה לאחר 5 שנים, אם כי הסיכון לסרטן ריאה עדיין גבוה לעומת הסיכון באוכלוסיה שלא עישנה. הפסקת עישון יעילה בהפחתת הסיכוי לסרטנים נוספים (ראש צוואר, ושט, לבלב ושלפוחית השתן) וכן יעילה גם במקרים בהם אחד מסרטנים אלו כבר אובחן, בהפחתת הסיכוי לסרטן נוסף להתפתח.

כיבים בתריסריון (פפטיים) - עישון מעלה את הסיכוי לפתח כיבים. הפסקת עישון מורידה את הסיכון לכיבים וגורמת לעליה בריפוי כיבים קיימים.

אוסטאופרוזיס - עישון מגביר את קצב הידלדלות העצם והסיכוי לשבר בירך אצל נשים, גדל. הפסקת עישון גורמת לירידה בסיכון זה לאחר 10 שנות גמילה.

מחלות נוספות - בהיריון: עישון גורם לנזקים בעובר – יש עליה בשיעור המומים המולדים וסיכוי לידת  עובר במשקל נמוך. עישון גורם להתקמטות של העור ולאין-אונות. הפסקת עישון תוריד את הסיכוי לפתח סיבוכים אלה.

תופעות לוואי

להפסקת עישון יתרונות רבים, אך היא כרוכה גם בתופעות לוואי:

• סימני גמילה - דיכאון, קושי בהירדמות ובשינה, עצבנות, תסכול, כעס, חרדה, חוסר שקט, חוסר ריכוז ותשוקה לניקוטין. השיא הוא בשלושת הימים הראשונים עם ירידה ב-4-3 השבועות הבאים.
• דיכאון - לעיתים בדרגה הדורשת התערבות מקצועית ו/או תרופתית.
• עלייה במשקל - בשל הפרזה באכילה לאחר הגמילה. עלייה של 4.5 ק"ג בממוצע.

שיטת גמילה

טיפולים התנהגותיים
טיפולים התנהגותיים, ע"י שינויי התנהגות באופן עצמאי בעזרת מערכת תומכת או קבוצות תמיכה, עוזרים מאוד בתהליך הגמילה וכן במניעתה של הישנות התופעה בטווח הארוך. טיפולים התנהגותיים אינטנסיביים מעלים את שיעור הגמילה, אם כי ישנה תועלת גם בהתערבות קצרה.
שינויי התנהגות - יש להימנע מלהיקלע למצבים או פעילויות שבהם הסיכוי לעישון או לנסיגה גדל. יש להימנע ממצבי לחץ ושתיית אלכוהול. יש לדאוג להימצאות תחליפים, כגון גומי לעיסה וכדומה, לזמנים בהם ההשתוקקות לסיגריות עולה.
תמיכה - משפחה, חברים, מדריך, עובד בריאות או קבוצות תמיכה יכולים מאוד לעזור בתהליך הגמילה. בנוסף, תמיכה יכולה לעזור בהתמודדות עם תופעות הלוואי כגון סימני הגמילה, דיכאון, עליה במשקל וכדומה.

שילוב של טיפול התנהגותי ותרופתי יחד מעלה את סיכויי ההצלחה של הגמילה.

תרופות

מספר תרופות יכולות לעזור בגמילה מעישון. תרופות אלו  כוללות: תחליפי ניקוטין nicotine) replacement therapy ) , ותרופות המסייעות בהתגברות על התשוקה לניקוטין (  Varenicline (Champix®)  ו-
(Bupropion (Zyban®). 

תחליפי ניקוטין

תחליפי ניקוטין מכילים ניקוטין במינונים נמוכים ומשחררים את הניקוטין באופן איטי. בכך הם מספקים את הצורך של ההתמכרות לניקוטין אך אינם מגיעים לרמת הניקוטין המשתחררת מסיגריות. בנוסף תחליפי הניקוטין מורידים את התופעות של הגמילה.

תחליפי ניקוטין הינם בטוחים לשימוש, לרבות לחולי לב, והם זמינים לכל דורש.

תחליפי ניקוטין קיימים במספר צורות: גומי לעיסה, סוכריות למציצה, מדבקה מלעורית, תרסיס אף או משאף. כל הצורות יעילות באותה מידה ושילוב של כמה צורות טיפול כנראה יעיל יותר.

• גומי לעיסה המכיל ניקוטין משחרר ניקוטין באיטיות עם כל לעיסה. למעשנים עד 25 סיגריות ביום מומלץ גומי לעיסה במינון של 2 מ"ג. למעשנים מעל 25 סיגריות ליום מומלץ מינון של 4 מ"ג. רמת הניקוטין בדם בתכשיר זה מגיעה לפחות מ-40% מרמתו בדם כתוצאה מעישון. משך השימוש המומלץ הוא ל-6-3 חודשים. שילוב של גומי לעיסה המכיל ניקוטין עם טיפול התנהגותי אינטנסיבי מכפיל את סיכויי הגמילה מעישון. ללא טיפול התנהגותי שיעור הנגמלים נמוך.

על מנת שהטיפול יהיה אפקטיבי, הניקוטין צריך להיספג בחלל הפה ולא ע"י בליעה. בליעה של הניקוטין יכולה לגרום לכאבי בטן והיא לא תהיה אפקטיבית לתסמיני הגמילה. סימני הגמילה אינם נעלמים אם כי מופחתים בעזרת טיפול זה.

סוכריות מציצה: פועלות ע"י שחרור איטי של ניקוטין בחלל הפה כמו בגומי הלעיסה. יש משתמשים הטוענים שטיפול זה נוח להם יותר מלעיסה.

מדבקות מלעוריות: מדבקות ניקוטין מעבירות ניקוטין לדם דרך מדבקות מלעוריות (דרך העור) ישנם מספר מינונים הקיימים בשוק כאשר המדבקה עם המינון הגבוה ביותר המכילה 22-21  מ"ג משחררת ניקוטין בקצב השווה למחצית מזה המתקבל באדם המעשן 30 קופסאות ביום. הטיפול המומלץ הוא למשך 6-4 שבועות ובחלק מהתכשירים מומלץ על מספר שבועות נוסף לתוך הורדה הדרגתית במינון.

שילוב של מדבקות מלעוריות עם טיפול התנהגותי אינטנסיבי מכפילה את סיכויי הגמילה.

שימוש במדבקות ניקוטין בלילה מעלה את רמת הניקוטין בדם בבוקר למחרת, דבר המקטין את תסמיני הנסיגה המוקדמים של הבוקר. שיעור ההתמכרות למדבקות ניקוטין הוא נמוך.

תרסיס אף: תרסיס אף המכיל ניקוטין מעביר תמיסה מימית של ניקוטין לאף. עם שימוש בתרסיס אף רמת הניקוטין בדם עולה במהירות, כמו בעישון.

תרסיסי אף נחשבים לבטוחים, אם כי הם יכולים לגרום לגירוי באף ולהארכתה של ההתמכרות לניקוטין, יותר משאר תחליפי הניקוטין.

משאף: משאף הניקוטין משחרר ניקוטין כאשר שואפים מן המכשיר. רוב הניקוטין נמצא בחלל הפה ולפיכך ספיגתו איטית.
שימוש במשאף ניקוטין יכול לגרום לגירוי של הפה או הגרון. ייתכן ולחולי אסטמה ולמשתעלים כרוניים השימוש במשאפים אלו לא יצלח בשל הגירוי הגרוני. ספיגתו האיטית של הניקוטין בצורה זו של משאף תהיה פחות אפקטיבית בטיפול בהתמכרות. תחליף ניקוטין זה הוא היקר ביותר בשוק.

שילוב של תחליפי ניקוטין:

שילוב של שני תחליפי ניקוטין יחד יכול להיות יעיל יותר משימוש בתחליף אחד. בדרך כלל מדובר במדבקה תת עורית המספקת רמת ניקוטין קבועה ועוד תחליף כגון גומי לעיסה העוזר במניעת ההשתוקקות לסיגריות. בכל מקרה שילוב כזה ייעשה תחת פיקוח של רופא מוסמך.

תרופות להורדת התשוקה לניקוטין:
צ'מפיקס (Varenicline):
תרופה הפועלת להורדת התשוקה לסיגריות ועל סימני הגמילה ע"י הפעלה חלקית של קולטן הניקוטין. מצד אחד הקולטן מופעל חלקית דבר המונע את תסמונת הנסיגה ומאידך התרופה חוסמת את קשירתו של הניקוטין שמגיע מעישון הסיגריות, מה שגורם לירידה בהרגשת הסיפוק מהעישון.

יש ליטול תרופה זו לאחר אוכל באופן הבא:
0.5 מ"ג פעם ביום, למשך 3 ימים.
אח"כ, 0.5 מ"ג פעמיים ביום, למשך ארבעת הימים הבאים.
ומהיום השביעי 1 מ"ג פעמיים ביום.

יש להפסיק את העישון שבוע לאחר תחילת נטילת התרופה. יש ליטול את התרופה למשך 12 שבועות. במידה ובשבוע ה-12 העישון הופסק יש להמשיך ליטול את התרופה ל-12 שבועות נוספים. במידה של כשלון יש להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול אופציות נוספות כמו שינויים התנהגותיים או טיפול חלופי.

תופעות לוואי של התרופה כוללות בחילות וחלומות לא שגרתיים. דווח על מקרים בודדים של אנשים שפיתחו מחשבות אובדניות והתנהגות אגרסיבית וקיצונית תחת הטיפול בתרופה.

"זייבן" (Buproprion):
תרופה נגד דיכאון. פועלת על ידי שחרור מוגבר של נוראדרנלין ודופמין במערכת העצבים המרכזית.
התרופה הוכחה כיעילה יותר מתחליפי ניקוטין ושילוב של שניהם יעיל עוד יותר.

אופן נטילת התרופה: מתחילים בפעם ביום למשך שלושה ימים, לאחר מכן פעמיים ביום למשך 12-7 שבועות כאשר ניתן להמשיך ולעשן בשבוע הראשון של הטיפול. למעשן שהצליח בגמילה מומלץ ליטול את התרופה למשך 6 חודשים למניעה של התלקחות מחדש של הרצון לעשן.

תופעות לוואי של התרופה כוללות: יובש בפה וקשיים בשינה. תרופה זו לא מומלצת לאנשים עם
אפילפסיה, חבלת ראש, אנורקסיה, בולימיה או המרבים בשתיית אלכוהול.

ייתכן כי שילוב של שתי התרופות (זייבן וצ'מפיקס) יוביל לשיעור גמילה גבוה יותר. 

טיפול נוספים אפשריים:

נורטריפטילין (Nortriptiline) - תרופה אנטי דיכאונית. הוכחה כיעילה יותר מתחליפי ניקוטין ושילוב של שניהם יעיל עוד יותר. תופעות לוואי: יובש בפה והרדמה.

קלונידין (Clonidine) - תרופה בעלת יעילות מוגבלת. הוכחה כיעילה בהפסקת עישון אך לא בצורה מובהקת סטטיסטית. תופעות לוואי: עייפות ויובש בפה.

ציסטין (Cytisine) - תרופה המופקת מצמחים ובעלת מנגנון פעולה דומה ל- צ'מפיקס (Varenicline). תרופה זו נמצאת בשימוש במזרח אירופה.

תרופות נגד חרדה וביניהן "בוספירון" (Buspirone) נמצאו כיעילות לטווח הקצר בחלק מן המחקרים.

תרופות עתידיות

חיסון ניקוטין - גישה ניסיונית לטיפול בתלות בניקוטין היא חיסון הגורם לייצור נוגדנים לניקוטין. הנוגדנים נקשרים לניקוטין המגיע לזרם הדם מעישון הסיגריות ונוצרים קומפלקסים שהם גדולים מכדי לחצות את המחסום ולהיכנס למוח. בצורה זו הניקוטין מהסיגריות אינו מגיע לקולטנים שלו במוח ואינו יוצר את תחושת התגמול הגורמת לסיפוק אצל מעשנים. ככל שתחושת התגמול מעישון יורדת, כך המעשן יפסיק לעשן.
חיסוני הניקוטין נמצאים תחת מחקר של שלוש חברות. התוצאות הראשוניות נראות מבטיחות אך יידרשו מחקרים גדולים להערכת היעילות והבטיחות של שיטה זו.

הישנות הצורך בעישון

הצורך בעישון זהו מצב המתלקח מחדש, ורבים מהמעשנים מנסים להיגמל מספר פעמים עד שהם מגיעים למצב של גמילה מלאה. נסיגה לרוב מתרחשת בשבוע הראשון לאחר ניסיון גמילה, כאשר סימני הגמילה בשיאם. בזמן קריטי זה, מערכת תמיכה חשובה ביותר וכמו כן תגמול ראוי להינתן על אי-עישון.

סימני גמילה מאוחרת יותר מתרחשת במצבי לחץ או באירועים חברתיים בהם מעורב עישון. בזמן זה נדרש משנה זהירות.​