ריאות

אסתמה

אסתמה הינה מחלה דלקתית כרונית של דרכי האוויר המתבטאת ברגישות יתר של הסמפונות לגירויים שונים. תגובתיות היתר מתבטאת בחסימה הפיכה של דרכי האוויר.

תיאור המחלה:

התקפים של קוצר נשימה, שיעול וצפצופים. בין ההתקפים יש תקופות ללא תסמינים. לעיתים ההתקף חמור מאוד עד כדי מצב המצריך הנשמה.

הגורמים למחלה:

ניתן לחלק את מחלת האסתמה לשתי קבוצות:

  1. אסתמה אלרגית (extrinsic): השכיחה ביותר. בד"כ מופיעה בגיל צעיר וקשורה לרקע של מחלות אלרגיות אחרות, תבחיני עור חיוביים לאלרגנים, רמות IgE גבוהת ותגובה חיובית למבחני גירוי (חשיפה מבוקרת לאלרגן).
  2. אסתמה אינטרינזית (פנימית) (intrinsic): מופיעה ללא קשר לאלרגיה, בד"כ במבוגרים. ההתקפים מופיעים בד"כ בעקבות מחלה זיהומית של דרכי האוויר העליונות.

חלק מן החולים אינם משתייכים לאחת מן הקבוצות כי הם בעלי מאפיינים מעורבים.

ממצאי ביופסיית סמפונות בחולים עם אסתמה:

  • בצקת של הרירית.
  • נוכחות של תאים לבנים.
  • הגדלה בנפח הבלוטות והשריר החלק.
  • עלייה במס' תאי הרירית ותת הרירית.

גירויים הגורמים לתגובת יתר של הסמפונות יכולים לגרום להתקף בטווח הקצר וכן למצב דלקתי כרוני המגדיל את הסיכוי להתקפים נוספים.

גורמי סיכון:

  1. רקע גנטי.
  2. אי הנקה.
  3. חשיפה לגירויים שונים (עישון, אבק, זיהום אוויר וכו').
  4. מעמד חברתי-כלכלי.

שכיחות המחלה:

אסתמה הינה מחלה שכיחה מאוד. במבוגרים 5-4% מהאוכלוסייה, ובילדים 10% מהאוכלוסייה.
המחלה מופיעה בכל גיל אך בעיקר בגיל צעיר.
בילדים השכיחות היא פי שניים אצל בנים. כמו כן השכיחות של אסתמה ממשיכה לעלות כמתואר בגרף הבא.
 

תסמיני המחלה:

התקף טיפוסי של אסתמה מאופיין ע"י: קוצר נשימה, שיעול וצפצופים. הנשיפה מוארכת, קצב הנשימות וקצב הלב גוברים. בסיום ההתקף יופיע שיעול עם ליחה, המעיד על פינוי הליחה.

  • אסתמה המתבטאת בשיעול - כאשר התלונה העיקרית הינה שיעול לסירוגין.
  • החרפה של המחלה - התקפי אסתמה בתדירות גבוהה יותר, חמורים וממושכים יותר.
  • התקף בלתי נשלט (סטטאטוס אסטמטיקוס) – זהו התקף שלא מגיב למרחיבי סמפונות ומצריך פינוי לבית-חולים. מצב זה יכול להוביל למוות ולעיתים מצריך הנשמה מלאכותית.

אבחון המחלה:

  • בדיקת תפקודי ריאות - המראה תמונה חסימתית: ירידה בזרימת האוויר בנשיפה, ירידה בנפח האוויר הננשף בשנייה הראשונה (FEV1),  ובנפח האוויר שנשאר בריאות לאחר נשיפה מאומצת עולה.
  • בדיקת קביעת הפיכות - שיפור בתפקודי הריאות לאחר מתן של מרחיב סמפונות.
  • מבחני "תגר" (provocation)-  בדיקת תגובתיות יתר עם מתכולין, היסטמין, אדנוזין, מאמץ, או שאיפה של אוויר קר.

בדיקות נוספות:

  • מבחני עור לאלרגן.
  • בדיקות דם- ריבוי אאוזינופילים ורמות IgE גבוהות.
  • צילום חזה- ניפוח יתר של הריאות.

הטיפול במחלה:

התקף אסתמה - מרחיבי סמפונות, סטרואידים וחמצן בשאיפה ובמקרים קשים בהזרקה. אם יש צורך הנשמה מלאכותית.
טיפול קבוע - מרחיבי סמפונות וסטרואידים תלוי בחומרת המחלה:
הטיפול במחלה מתבצע בעיקר על ידי תרופות מרחיבות סמפונות וסטרואידים שנלקחים בשאיפה.

  • מרחיבי סמפונות - קיימים מרחיבי סמפונות קצרי-טווח, כגון: הוונטולין,אירובנט והבריקלין וארוכי-טווח, כמו: פורדיל וסרבנט.
  • משאפים המכילים סטרואידים - המטפלים בדלקת הכרונית בסמפונות, לסטרואידים הנשאפים אין תופעות לוואי של סטרואידים סיסטמיים.
  • משאפים משולבים של סטרואידים ומרחיבי סמפונות - קיימים משאפים המשלבים מרחיב סמפונות ארוך טווח וסטרואיד כמו הסרטיד וסימביקורט.

תכשירי ה"סינגולר" נמצא בשימוש לטיפול בחולי אסתמה והוא יעיל יותר בחולים עם נזלת אלרגית ובילדים.

נהוג לחלק חולי אסתמה לארבע הקבוצות הבאות ולטפל בהם בהתאם לחומרת המחלה:

  • אסתמה קלה לסירוגין (mild intermittent) - התקפים מופיעים עד פעמיים בשבוע או עד שני לילות בחודש. אינה דורשת טיפול קבוע.
  • אסתמה קלה עיקשת (mild persistent) - לפחות התקף אחד ביום או התקף ביותר משני לילות בחודש. טיפול: סטרואידים בשאיפה במינון נמוך.
  • אסתמה בינונית (moderate) - התקף ביום או התקף ביותר מלילה בכל שבוע. טיפול: סטרואידים בשאיפה במינון נמוך עד בינוני ובמרחיבי סמפונות לטווח ארוך בשאיפה.
  • אסתמה קשה (severe) - התקפים רבים ביום או כמעט כל לילה. טיפול: מרחיבי סמפונות לטווח ארוך וסטרואידים במינון גבוה בשאיפה כטיפול מונע. לעיתים יש להוסיף סטרואידים במתן פומי.



תחזית (פרוגנוזה):

שיעור התמותה מאסתמה הוא נמוך (1 לחצי מליון איש בשנה). הפרוגנוזה טובה במיוחד במחלה קלה שמתפתחת בילדות.​