פרופ' בני פיש, לשעבר מנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבי"ח לנשים בבילינסון
וד"ר יואל שופרו, מנהל היחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית בבי"ח לנשים בבילינסון
אומרים שבזמן ההיריון האם מתחברת לעובר, אומרים שהוא שומע אותה, שהוא יוצא מהבטן ויכול לזהות בהתחלה רק את הקול שלה ועוד המון תפיסות רומנטיות שקושרות את נפש האם בנפש פרי בטנה. אולם מה קורה כאשר בעקבות מחלה, מום מולד או בעיה אחרת, האם לא מסוגלת לשאת את ההיריון? האם עליה לוותר על האימהות? במאה ה-21 התשובה לכך היא לא. והפתרון שמציעה הקהילה הרפואית היא פונדקאות.
אם לומר זאת במילים פשוטות, הפונדקאית היא בעצם "התנור", האינקובטור בו גדל העובר במשך תשעה חודשים. תפקידה בעצם מסתיים כאשר מגיח לאוויר העולם אותו ילד שגדל ברחמה, אבל לא נושא כלל את המטען הגנטי שלה. יתרה מכך, יתכן שהוא אפילו לא יראה אותה או יהיה עמה בקשר כל ימי חייו.
"פונדקאות מתאימה לשתי קבוצות של נשים", אומרים פרופ' בני פיש וד"ר יואל שופרו מהיחידה לפוריות והפריה חוץ גופית, בבית החולים בילינסון. "הקבוצה הראשונה היא נשים החולות במחלות קשות, ועצם הכניסה להיריון והמעמסה על הגוף, עלולה להעמיד אותן בסכנת חיים. על קבוצת הסיכון הזו נמנות נשים החולות במחלות לב, מושתלות, חולות במחלות כליה או כבד ועוד. המעמסה הפיזיולוגית הכרוכה בהיריון ובלידה, עלולה להחמיר את המחלה של האישה, ובכך בעצם להעמיד את חייה בסכנה של ממש. פירוש הדבר הוא שלמרות העובדה שברמה הטכנית אותן נשים יכולות להרות, ההמלצה היא להעביר את העובר לרחם אחר. אמנם זה אומר שאותה אישה לא חווה את ההיריון ולא מרגישה איך פרי בטנה גדל בתוכה, אבל לא נחסכת ממנה חוויית האימהות, והילד יוכל ליהנות מאם בריאה, שיכולה לטפל בו באופן הטוב ביותר".
קבוצה נוספת שמופנית להליך פונדקאי היא של נשים שאינן יכולות לשאת היריון. "הרחם הוא האבר בו ההיריון משתרש ומתפתח", אומרים פרופ' פיש וד"ר שופרו. “יש נשים שנולדות ללא רחם או עם רחם פגום. אצל נשים אחרות הפגיעה ברחם עלולה להיווצר עקב גרידות, הפלות חוזרות או תהליכים רפואיים אחרים. ישנן גם נשים שעוברות כריתת רחם עקב מחלת הסרטן, דימום לאחר לידה ועוד. בין אם המדובר באשה שנולדה עם מום כלשהו ברחם, או שהפגיעה נעשתה לאורך חייה של האישה, העובדה שהיא לא יכולה לשאת היריון בעצם מחייבת אותה לפנות לפונדקאות".
הליך הפונדקאות הוא בעצם הפריה חוץ גופית לכל דבר ועניין, בהבדל אחד: מאשה אחת מפיקים את הביציות, אולם החזרת הביציות המופרות (ביציות שהופרו על ידי זרע בן הזוג) נעשית לגופה של הפונדקאית, ולא לגופה של האם הביולוגית. “בזמן שהאם הביולוגית עוברת טיפול הורמונלי, גירוי שחלתי ושאיבת ביציות בהרדמה מלאה, גם הפונדקאית עוברת טיפול בו מוכן הגוף שלה לקליטה מוצלחת של הביציות המופרית והשרשת ההיריון", מסבירים פרופ' פיש וד"ר שופרו. "אחרי הכל, לא נרצה להגיע למצב בו רירית הרחם של הפונדקאית לא נמצאת בשלב האופטימלי לקליטת היריון. כיוון שכך, הטיפול בשתי הנשים חייב להיות מתואם".
הפונדקאות היא עניין מורכב ברמה הרפואית, אולם לא פחות חשוב מכך, מדובר בהליך מורכב מאוד ברמה הפיזית והנפשית של שתי הנשים המעורבות. "ישנן מדינות בעולם, דוגמת שבדיה וצרפת, בהן בשל המורכבות בהליך, הפונדקאות אסורה על פי חוק", מציינים פרופ' פיש וד"ר שופרו. “ישראל היא המדינה הראשונה בעולם שחוקקה חוק בנושא בשנת 1996. החוק כתוב באופן פרטני ודקדקני שעונה על רובם המכריע של הסיבוכים העלולים להתפתח בעקבות ההליך. כל האישורים לפונדקאות ניתנים דרך ועדה אחת ויחידה מטעם משרד הבריאות, בה חברים אנשי מקצוע ואישי ציבור. אותה ועדה דנה בסיבות אשר בגינן הופנתה האישה לפונדקאות, וכמו כן בהתאמה בין האם הפונדקאית לזו הביולוגית. החוק עונה על מקרים מורכבים, בהם עלול היווצר ניגוד אינטרסים בין שתי האימהות, למשל במצב בו נדרש הליך כירורגי שיכול לפגוע בפונדקאית כדי להציל את העובר ועוד. החוק פועל כבר כמעט 20 שנה בארץ. בשנים האלו נולדו מאות ילדים מאימהות פונדקאיות, ואת מספר המקרים הבעייתיים, עליהם לא נתנה תשובה בחוק, ניתן לספור על יד אחת.
