פרופ' בני פיש, לשעבר מנהל היחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבי"ח לנשים בבילינסון
וד"ר יואל שופרו, מנהל היחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית בבי"ח לנשים בבילינסון
ייצור הזרע אצל הגבר מתחדש לכל אורך שנות חייו. אצל נשים המצב שונה בתכלית. כל תינוקת נולדת עם מספר סופי של ביציות. מספר זה הולך ויורד לאורך שנותיה, עד שנגמר לגמרי, והאישה מגיעה לגיל הבלות. מה קורה כאשר אותו מאגר מידלדל מהר מהצפוי או שבעקבות מחלה המאגר עלול להיכחד לגמרי?
"בעבר, האפשרות להקפיא ביצית נראתה לא פחות מדמיונית", אומרים פרופ' בני פיש וד"ר יואל שופרו מהיחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון. "האפשרות היחידה שעמדה בפני נשים שחלו במחלה שהצריכה טיפול בגללו הפוריות שלהן עלולה להיות בסכנה, או כאלו שנולדו עם מום כלשהו, הייתה להקפיא עובר, כלומר ביצית מופרית".
טכניקת הקפאת עוברים נפוצה כבר מראשית שנות ה-80, ומאז ועד היום מאות אלפי ילדים נולדו בדרך הזו בישראל ובעולם. "במידה ומדובר באישה צעירה או ללא בן זוג, הקפאת עובר מונעת ממנה את האפשרות העתידית להפרות את ביציותיה באמצעות זרעו של בן הזוג שתבחר. הפריית הביצית – במקרה שלאשה אין בן זוג – נעשית ברוב המקרים מתרומת זרע", מסבירים פרופ' פיש וד"ר שופרו.
הרצון לסייע לאותן נשים לשמר את הפוריות שלהן מחד ולתת להן את האפשרות להקים תא משפחתי שיישא את המטען הגנטי שלהן ושל בן הזוג לעתיד, הניע את החוקרים למצוא טכנולוגיה שבעזרתה ניתן יהיה להקפיא את הביצית של האישה, ללא הפריה. "הביצית היא התא הגדול ביותר בטבע, והטכניקה באמצעותה היא מוצאת מהגוף וצריכה להישמר במעבדה שונה לגמרי מהטכנולוגיה באמצעותה משמרים עוברים. כדי שהביצית תשרוד, מציפים אותה בחומרים משמרים בריכוזים גבוהים, בתהליך שנקרא 'זיגוג'. במקביל מכניסים את הביצית לחנקן נוזלי בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות. מחקרים מוכיחים כי שיעורי ההישרדות של הביציות עומדים על יותר מ-90%. לאחרונה אף התפרסם מחקר ספרדי, המוכיח כי לא נמצא הבדל בין תינוקות שנולדו מביצית מוקפאת לעומת ילדים שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית של ביציות טריות".
טכנולוגיית הקפאת הביציות, נמצאת בשימוש כבר שמונה שנים ומהווה פתרון אידיאלי עבור נשים העומדות בפני סכנה של אובדן פוריות להפוך לאימהות. "ישנם מצבים בהם מאגר הביציות של האישה מידלל במהירות, מצבים בהם האישה נדרשת לעבור טיפולים רפואיים (כגון טיפולים קרינתיים או כימותרפיים) שעלולים לגרום להידללות או אבדן מאגר הביציות בגופה, או נשים המועמדות להשתלת מח עצם. חלק גדול מהנשים האלו מסיימות את הטיפולים הרפואיים עם הרס של השחלות או עם פעילות מינימלית שלהן. לכן, לפני הטיפולים, אותן נשים עוברות גירוי הורמונלי של השחלות, ונשאבות מהן ביציות לשימוש עתידי. זו האפשרות היחידה שלהן להפוך לאימהות בעתיד. מעבר לעניין הפיזי, העובדה שאותן נשים יוכלו לעשות שימוש עתידי בביציות, מורידה גם את המתח הנפשי בו הן שרויות". אמנם זהו תהליך שיכול לקחת זמן, והוודאות לגבי ההצלחה שלו לא עומדת על 100%, אבל זו אפשרות שבעבר נראתה כמדע בדיוני, והיום מאפשרת לנשים רבות להפוך לאימהות מאושרות.
