כללית שלי
נשים

פורסם בראשונה: 31.10.2019

מיומנו של רופא

בוקר חדש, נכנסת אליי למשרד מיכל. בת 39. לבדה.
'שלום'.
על פי רוב, השלום הזה טומן בחובו מטען כבד שהאישה נושאת עימה. היא כבר עברה כברת דרך לא מבוטלת בטרם הביאה עצמה להכנס למשרדי. מבלי להכליל, מרבית הנשים המגיעות אליי לתהליך הבאת ילד באמצעות זרע תורם חוות תהליך מסוים שניתן לטעמי להגדירו כסוג של אבל וויתור על חלום אוניברסלי, המועצם עוד יותר בחברה הישראלית - למצוא את בחיר ליבה, להינשא, להקים משפחה.

מרביתן נשים מצליחות, שוברות תקרות זכוכית, היו להן חלומות רבים אחרים והן מגשימות אותם יום יום.
גם היא מספרת על המסלול שלה, חזקה עצמאית ובלתי מתפשרת. היו תחנות בדרך, אנשים שפגשה, מערכות יחסים שעלו על שרטון. חברות שליוותה לחופה, ילדים שנולדו. הנוף החל להשתנות סביבה וגרם לה לתהות מתי זה יגיע. תחילה אנשים שואלים, אך השנים עוברות מהר והשאלות מופנות פנימה, הן מתגנבות בשקט. אולי הכחישה, אולי קצת כעסה. אך הטבע חזק ממנה והיא רוצה להיות אמא. אז נכון, הצעת הנישואין בצימר הרומנטי או על חוף הים פסחה עליה, כמו גם ההתרגשות ממעמד החופה וכל המשמתע ממנו. אז מה?

בדרך כלל היא תספר לי שרעיון השימוש בזרע תורם עלה במוחה כבר לפני מספר שנים. בתחילה  מיהרה לזנוח אותו; היא תמצא את הבחור שלה הרי. אלוהים יודע (וגם היא) שהיא לא פחות מוצלחת מאף אחת מהסובבות אותה ואין באמת סיבה שמר קופידון יפסח עליה. אולם בחלוף השנים, במהלכן הנסיך בושש להגיע, המחשבה על להביא לעולם ילד לבדה התגנבה למוחה יותר ויותר.

היא החלה לברר את האפשרויות העומדות בפניה, אף אחת מהן לא מתיישבת עם איך שראתה עצמה וכולן העלו חששות לגיטימיים לגבי העתיד; מי יהיה האב, איך ייראו החיים כאמא יחידנית, האם התהליך יפגע לה בסיכויים למציאת זוגיות בעתיד, אילו שאלות ישאל הילד העתידי ומה לעזאזל עונים לו, ועוד, ועוד אבל הטבע כאמור חזק, והבוקר זה קרה, היא עשתה את המעשה והיא יושבת מולי.

היא הרי יודעת מקריאה באינטרנט וממכרים שה'שעון מתקתק', וחוששת שאם לא תבחר בדרך זו, היא עלולה ל'פספס את הרכבת' וכבר לא תוכל להביא ילדים משלה.

עוד לא מאוחר מדי, כאן מתחיל תפקידי. הסיפור שלה חשוב והוא מתחיל כל תהליך ואני מחויב להבין מאיזה מצב רגשי היא מגיעה ולתת לו מענה, לאחר מכן אסביר את האפשרויות העומדות לרשותה; הליך בחירת התורם והיתרונות והחסרונות בבחירת תורם ישראלי לעומת תורם זרע מחו"ל. נדבר על סוגי הטיפולים השונים כגון הזרעה עם או בלי תוספת של הורמונים או מעבר ישיר לטיפולי הפריה חוץ גופית. כל מסלול מותאם אישית ובקפידה בהתאם לאישה העומדת מולי, ולוקח בחשבון פקטורים רבים, כגון גילה, נתוני הפריון שלה וכמובן את העדפותיה האישיות. כמו כן, עליי להציג בפניה את העובדות. חלקן פחות מעודדות, אך לרוב מאיימות פחות ממה ששמעה או קראה. 

זה נכון שעם הגיל מספר הביציות יורד באופן מתמיד. בעגה המקצועית תהליך זה נקרא 'ירידה ברזרבה השחלתית'; בתקופת העובר (סביב שבוע 20) קיימות בשחלות כ-7 מיליון ביציות. בלידה המספר יורד דרמטית לשני מיליון ובזמן הווסת הראשונה (menarche) המספר עומד על כ- 400,000 וממשיך לרדת עד גיל המעבר בו מפסיקה הווסת. למרבה הצער, מתרחש במקביל תהליך של ירידה באיכות הביציות, בעיקר על רקע תהליך ההפחתה (meiosis) שעל הביצית לעבור על מנת להיות מופרית על ידי הזרע. במידה ומתרחש פגם בתהליך זה, יורד הסיכוי להיריון תקין ועולה הסיכון לסינדרומים ולמחלות שונות (כגון תסמונת דאון).

אז האם הגיל קובע? האם מאוחר מדי עבורה? היא הרי מכירה חברה שלא מצליחה להרות בטיפולי הפרייה אשר צעירה ממנה במספר שנים... התשובה המרגיעה היא שרובן הגדול של הנשים יהרו בגילאים אלו. קצב הירידה ברזרבה השחלתית משתנה מאישה לאישה וכל מקרה הוא אינדיבידואלי (קיימות מספר שיטות להערכת הרזרבה השחלתית), ולכן לא יהיה נכון להילחץ מקשיים של נשים אחרות להרות. בנוסף, יש כמובן סיבות מרובות לאי פריון (ועל כך אפרט בפעם אחרת), אשר אינן קשורות לגיל האישה ואף כאלה שבכלל טמונות בפרטנר הגברי.

עוד חשוב להדגיש בהקשר לגיל, כי בעשור האחרון חלה מהפכה בתחום שימור הפריון הנשי. עד לא מזמן לא היתה בידינו הטכנולוגיה לשמר ביציות שאינן מופרות בהקפאה מבלי לגרום להן נזק, אלא עוברים בלבד. לאחרונה, תהליך חדש של הקפאה מהירה בשם 'ויטריפיקציה', מאפשר לנו לשמר ביציות מבלי לפגוע באיכותן ובכך לאפשר לאישה לשפר את סיכויה להרות בשלב מאוחר יותר ומתאים לה יותר בחייה, ואף מאפשר לשמר את האופצייה להרות עם בן זוג עתידי ולא עם זרע תורם. (חשוב להבהיר כי הקפאת הביציות אינה מבטיחה היריון בעתיד. כמו כן, הריון בגיל מבוגר טומן בחובו סיכונים כגון עלייה בשיעור של סכרת הריונית ורעלת).

הפגישה כמעט מסתיימת, החששות ילוו אותה בדרכה החוצה. שאלות רבות עוד יעלו והקשיים הקשורים בהפריה יתחלפו בהמשך באלו של שלביו השונים של ההיריון והלידה עצמה, שמטבעם יהיו מורכבים יותר לאם יחידנית. זוהי רק תחילת הדרך עבורה עד שתחזיק בידיה תינוק ואז באמת החיים מתחילים. אני שמח על הזכות להיות שם לאורך הדרך.