נשים

בגלל הגיל: בעיות פוריות בגלל גיל מתקדם של האישה

למרות המדע והקדמה, המסייעים לנשים בגילאי ה-40 לחייהן להרות, מזהירים הרופאים שלא תמיד תוכל כל מטופלת בגיל זה לייצר ביציות בכמות מספקת ובאיכות טובה על מנת להרות וללדת.

בגלל הגיל: בעיות פוריות בגלל גיל מתקדם של האישה

ד"ר יואל שופרו, מנהל היחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית בבי"ח לנשים בבילינסון, מסביר למה זה קורה.

נשים רבות בעולם המודרני בוחרות לדחות את גיל ההולדה, אך עליהן לקחת בחשבון כי הטענה שגיל אישה מבוגר מקשה על השגת הריון היא נכונה ביסודה. מספר תאי הנבט שיהפכו להיות ביציות אצל אישה נמצא בשיאו בהיותה עובר בשבוע 20, 6-7 מיליון זקיקים שמכילים תאי נבט. מנקודה זו מתחילה הירידה: במועד הלידה כבר קיימים בשחלות מיליון עד שני מיליון תאי נבט ועם תחילת גיל ההתבגרות יורד המספר למאות אלפים, ואלו נגמרים בגיל המעבר. כל הכמות הזו מקיימת לא יותר מ-500 ביוצים במהלך תקופת הפוריות של האישה.

הירידה במספר הביציות הנה תהליך קבוע שכמעט ואינו מושפע ממהלך חייה התקין של האישה. אין דרך למתן את התהליך או לדחות את הדברים. עקומת הירידה במספר הביציות יכולה להפוך לתלולה יותר במקרים של חשיפה לקרינה או כימותרפיה.

הירידה בכמות הביציות מתרחשת גם כשאין ביוץ, בזמן שימוש בגלולות למניעת היריון, במהלך היריון או הנקה, שכן רוב האובדן אינו עקב ביוץ.

ד"ר יואל שופרו, מנהל היחידה לפוריות ולהפריה חוץ גופית, בבית חולים בילינסון מסביר שבנוסף לירידה הכמותית במספר תאי הנבט, קיימת גם ירידה איכותית. המשמעות המעשית של ירידה זו היא שהסיכוי הטוב ביותר להרות נמצא בשיאו בעשור השלישי וככל שמתקדמים בגיל מעבר לגיל 35 (בממוצע) יורד הסיכוי להרות. נתון זה נכון גם בפוריות ספונטנית וגם בטיפולי פריון. "גיל האישה הוא הפרמטר החשוב ביותר שקובע את הסיכוי להיריון. הוא חשוב יותר מהפרופיל ההורמונלי ואף יותר מהתגובה להורמונים. העניין הוא לא רק כמות הביציות אלא גם איכותן".

עם זאת,  לכל אישה יש את הגיל האינדיבידואלי שלה שבו היא הופכת להיות פחות פורייה. אחד האתגרים בטיפולי פריון והפריה חוץ גופית הוא לדעת לחזות מה הוא הגיל ואיפה האישה נמצאת על העקומה. למדע אין עדיין שיטה מהימנה לחזות זאת. ד"ר שופרו מספר כי כל כמה שנים מסתמנת שיטה אחרת או פרמטר שונה למדידה כהבטחה: מדידות הורמונליות שונות בדם או ספירה של מספר זקיקים, אך עדיין אין שיטת מדידה ברורה שנותנת תשובה חד משמעית, אלא רק רמזים. בסופו של דבר קובע הגיל והניסיון תוך כדי הטיפולים לראות מהי התגובה השחלתית ומהי איכותם של העוברים המתקבלים. בסופו של דבר המבחן האולטימטיבי הוא השגת הריון, וכמובן היריון ממשיך שיסתיים בלידת ילוד חי.

ניתן לראות שתי תופעות ברורות בטיפולי פריון בנשים ככל שגיל המטופלות עולה:

  1. תגובה פחותה לתכשירים המגרים הניתנים, מאחר והשחלות רגישות פחות לטיפול ההורמונלי.
  2. ירידה באיכות של הביציות ושל העוברים שמתקבלים וכן עליה בשכיחות של ביציות ועוברים שההרכב הכרומוזומלי שלהם אינו תקין.

 

להגביר ביוץ להגדיל סיכוי להריון

במקרים שבהם הסיבה היחידה לאי פוריות הינה גיל האישה, הרציונל בטיפולי הפריון וטיפולי ההפריה החוץ גופית הוא גיוס של יותר ביציות, מה שמייצר יותר עוברים פוטנציאלים, יותר מביצית שעוברת ביוץ כל חודש. "אם באופן רגיל בפוריות ספונטנית מביצית אחת מתקבל עובר אחד, בטיפולים אנחנו מגייסים יותר ביציות ומקבלים יותר עוברים, כך שהסיכוי לקבל עובר בר השרשה עולה". עם זאת מבהיר ד"ר שופרו, "אנחנו לא קוסמים", אנחנו רק יכולים לנצל את הטכנולוגיה ולמתוח את הגיל שבו ניתן להרות ולהוליד על מנת לאפשר לאנשים לקבל את החלטות ההולדה שלהם עם פחות אילוצים". יחד עם זאת גם ליכולת זו קיים גבול מעבר לו לא ניתן להגיע להריון מביציותיה של המטופלת ואנו נאלצים להפנותה לטיפול בו נעשה שימוש בביציות תורמת.

לבחור את העובר בעל סיכויי ההשרשה הטובים ביותר

טיפולי ההפריה החוץ גופית משפרים את הסיכוי להריון בגיל המבוגר ממספר סיבות:

  1. במסגרת הטיפולים, מגויסים יותר זקיקים וביציות ומתאפשרת העברה לרחם של עוברים איכותיים יותר ובכמות גדולה יותר. 
  2. חידושים של השנים האחרונות לבחירה מוצלחת יותר של עוברים יותר טובים. לדוגמה שימוש באמבריוסקופ, אינקובטור איכותי ביותר בו מצולם כל עובר בנפרד במהלך כל התרבית, כך שניתן לאפיין את מצבו בכל נקודת זמן, ולבחור עוברים בעלי מדדי גדילה אופטימליים ככל הניתן להעברה לרחם.

שיטה נוספת היא ה- PGS (Preimplantation genetic screening) המאפשרת לבצע לעוברים בדיקה גנטית כמותית ולהחזיר רק עוברים עם הרכב כרומוזומלי תקין שהסיכוי שלהם לעבור השרשה והריון מוצלח גבוהים יותר. בשיטה זו נלקחת דגימת תאים מכל עובר, מהאזור שעתיד להפוך לשליה. מהדגימה מפיקים DNA הנבדק באופן דומה לבדיקת צ׳יפ גנטי, וכך מאתרים את העוברים התקינים ורק אותם מחזירים לרחם. השיטה מועילה במיוחד לנשים בגיל מבוגר יחסית, שיש להן באופן יחסי כמות גדולה של ביציות, אבל לחלק משמעותי מהן ליקויים כרומוזומליים עקב גילן.

מעבר לטיפולי הפריון והפוריות, ניתן כיום להציע זיגוג ביציות (מוכר כהקפאת ביציות), כשיטה יעילה לשימור פריון. אולם גם כאן גיל האישה הוא פרמטר מרכזי. כדי שביצית תעמוד בזיגוג, הפשרה והפריה ושיתקבל ממנה עובר שישתרש ויתפתח היטב, הביצית צריכה להיות איכותית. התוצאות הטובות מזיגוג ביציות מתקבלות כאשר גיל האישה צעיר יחסית, אף פחות מהגיל המרבי בו ניתן להצליח בטיפולי הפריה חוץ גופית רגילים, מציין ד״ר שופרו. הוא ממליץ לנשים המעוניינות באופציה זו של שימור פוריות פוטנציאלי לשקול לעשות זאת בגיל צעיר ככל האפשר ע״פ הנחיות משרד הבריאות (30) ולא לקראת הגיל המרבי (41), מכיוון שאז הסיכוי להריון מהביציות שיוקפאו הוא נמוך מאוד.

לסיכום, גיל האישה הוא פרמטר מרכזי ומשמעותי בתכנון היריון, מאחר שכמות הביציות ואיכותן תלויה בגיל האישה. ככל שגיל האישה צעיר יותר, כך עולה הסיכוי להיריון וקיום היריון תקין. המדע והטכנולוגיה מאפשרים הריון בגיל מתקדם וגם טכנולוגיות לשימור הפריון, אולם גם הן מוגבלות עד גיל מסוים.