יחידות פארא-רפואיות

​הפירות היבשים מכילים פחות ויטמינים
סוכר הפירות הוא סוכר פשוט הנספג במהירות לדם,
עודפי הסוכר הופכים בגוף לשומן

ט"ו בשבט הוא חגם של האילנות ואנו תמיד שמחים לחגוג עם שולחן עמוס פירות יבשים.
פירות יבשים נראים קטנים ותמימים אך הם מכילים כמות לא מבוטלת של סוכרים. פירות יבשים הם פירות שעברו תהליך ייבוש. כמות המים בהם הוקטנה, אך רמת הסוכר ליחידת פרי לא השתנתה (מייבוש ענבים מתקבלים צימוקים). כמו כן, בשל תהליך הייבוש שהם עוברים, הפירות היבשים מכילים פחות ויטמינים.
סוכר הפירות הוא סוכר פשוט הנספג במהירות לדם, עודפי הסוכר הופכים בגוף לשומן המגיע ישירות ל"מחסנים" (וכמובן לא פוסח על הכרס והירכיים). להבדיל מפרי טרי שאכילתו מסתכמת ביחידה אחת או שתיים, עם פירות יבשים הגבולות פחות ברורים והם נבלעים בזה אחר זה, ובקלות ניתן להגיע למספר חופנים (בדיוק כמו שקורה עם הפיצוחים, שבדרך כלל מצויים גם הם באותה צלחת). לכן, גם כאן צריך לחשוב לפני שאוכלים. במיוחד צריכים להיזהר, אלו הסובלים מסוכר גבוה או מרמת טריגליצרידים (שומנים) גבוהה בדם, שכן אצלם יש חשיבות גדולה יותר לתכולת הסוכר בתפריט היומי.

הפירות היבשים מסייעים גם בפעולת מעיים ולכן הם מומלצים לסובלים מעצירות (למעט במקרים של בעיות במערכת העיכול). כך למשל, טיפול נפוץ בעצירות הינו השריית שזיפים שחורים במים למשך הלילה, ולמחרת בבוקר שתיית המים ואכילת הפרי. לפעמים זה עוזר . . .

אז כמה בכל זאת אפשר לאכול?

מנת פרי המכילה כ- 60 קלוריות כוללת:

2 שזיפים מיובשים או 2 תמרים מיובשים או 2 תאנים מיובשות או 3 משמשים מיובשים או פלח אננס מיובש או כף צימוקים (מי מסוגל להפסיק אחרי כף?)
ניתן לכלול את הפירות היבשים בתפריט כתחליף למנות הפרי הרגילות, כקינוח או כארוחת ביניים (אך לא כנשנוש מול הטלוויזיה). אך זכרו, תמיד חשובה הכמות. לפירות היבשים יש גם נטייה "להסתתר" בתוך מוצרים שונים כגון: גרנולה, דגני בוקר, חטיפי בריאות ועוד… ויש להביא זאת בחשבון.
אם על ירקות נאמר שכל המרבה הרי זה משובח, כשמדברים על פירות זה כבר סיפור אחר. לכן, חשוב מאד לשים לב לכל תמר או משמש יבש שאוכלים. גם זה נחשב!