כ-30 אלף איש ואישה מאובחנים מדי שנה בישראל כחולים במחלת הסרטן. עבור רובם ככולם, מעמד קבלת הבשורה הוא רגע משנה חיים. זוהי טלטלה אישית ומשפחתית, המשלבת חרדה קיומית וחשש מהלא נודע, תחושת אי ודאות ואובדן שליטה, ומועקה הנובעת מההבנה כי זו תחילתה של דרך מורכבת מבחינות רבות: פיזית ורגשית, אישית ומשפחתית. אחד הכלים המסייעים לצלוח את התקופה הוא החוסן האישי. החוסן הזה נוצר אצל כל אחד ואחת מאיתנו משילוב תכונות מולדות ונרכשות, ביניהן תקווה, אמונה, גישה אופטימית לחיים, הכרת הטוב, קור רוח, ובעיקר – היכולת לגייס את משאבי הכוח האישיים ולחזק את ליבת העוצמה הפנימית החבויה בכל אחת ואחד מאיתנו.
בתקופה המורכבת של ההתמודדות עם מחלת הסרטן, אפשר לפתח ולטפח את החוסן האישי – וחשוב מאוד לדעת כיצד לעשות זאת. כאן נכנסת לתמונה האחות המרכזת את הטיפול בחולה ומלווה אותו לאורך המסע הטיפולי במרכז דוידוף. אחד הצעדים הראשונים לחיזוק משאבי ההתמודדות הוא ההבנה, שגוף ונפש חד הם: את מה שידע אריסטו כבר לפני 2,400 שנה, מוכיחים שוב ושוב מחקרים בני זמננו. ההתייחסות אל הגוף ואל הנפש כמקשה אנושית אחת, הן מצד המטופל ומשפחתו והן מצד הצוות המטפל, היא אחד המפתחות העיקריים ליצירת השפעה הדדית מיטיבה בין המצב הנפשי והמצב הפיזי, בדרך להתמודדות טובה יותר אל מול המחלה והשלכותיה.
למצוא ולטפח את נקודות החוזק
טיפול נכון של הצוות הרב מקצועי במרכז הסרטן, לא רק שמעניק למטופל את הטיפול הרפואי המדויק – אלא משלים מעטפת טיפולית מלאה. המעטפת הזאת משמעה שהצוות "רואה" את המטופל, קשוב לקצב שלו ולמקום המיוחד שבו הוא נמצא, מאתר את המשאבים הפנימיים שלו ומבין למה הוא זקוק, מאפשר שיח מחזק ומספק מענה לשאלות, עוזר למטופל למצוא את נקודות החוזק שמאפשרות לשמר את איכות החיים, ובעיקר מאפשר לבטא את התחושות והמחשבות ולייצר קבלה רגשית ועיבוד רגשי.
במרכז דוידוף לטיפול בסרטן, כבר במהלך המפגש הראשון עם הרופא האונקולוג נפגשים המטופל ובני המשפחה עם אחות המרפאה והעובדת הסוציאלית. יחד עם אנשי צוות נוספים, הן מהוות מעתה חלק חשוב במערך התמיכה והליווי שלו לאורך כל הדרך. הקשר הטיפולי שנוצר עם האחות והעובדת הסוציאלית מאפשר שיח מתמשך, תמיכה והכלה ויצירת מעגל עוטף סביב המטופל, כזה הנותן מענה לצרכים רבים במישור האישי והרגשי. ביחידה לרפואה משלימה יפגוש המטופל אנשי צוות ומטפלים מתחומים שונים, כמו מגע, תנועה, רפואה סינית וגוף-נפש – חלקם בעלי התמחויות נוספות וצולבות, כמו אחות אונקולוגית שהיא גם מטפלת באומנות. חשוב לזכור שמהותה של הרפואה האינטגרטיבית היא בגיוס כוחות הגוף לריפוי ובחיזוק הגוף והנפש בעת מתן הטיפולים האונקולוגיים. זו רפואה המשלבת את הטיפול הרפואי המערבי יחד עם גישות וטיפולים מעולמות הרפואה המשלימה, במטרה להביא את המטופל למצב תודעתי המאפשר גיוס של כל הכלים והמשאבים ליצירת קרקע נוחה לשיפור והחלמה.
בלי דעות קדומות והעמדת פנים
מחלת הסרטן, כבר אמרנו, מזעזעת את שגרת החיים. חלק גדול מהמטופלים פוגשים לראשונה באחות המלווה וביתר אנשי הצוות התומך, כשהם מצויים בתחושה שהקרקע נשמטת תחת רגליהם ותהום עמוקה נפערת למולם. כך מתארים זאת רבים מהם, אחרי קבלת הבשורה שחלו בסרטן ובעת שהם עושים את הצעדים הראשונים במסע הטיפולי. האחות היא משענת התמיכה הראשונה, וככזאת, היא קשובה היטב ומלאת תשומת לב למטופל המבטא את תחושות הגוף, המחשבות והרגשות, על מנת לתת מענה אישי ומדויק לצרכים מורכבים ולשאלות רבות העולות בתקופה זו. בנוסף, היא זו המכוונת את המטופל ואמונה על ניהול השיח עם יתר אנשי המקצוע במרכז: עובדות סוציאליות, צוות גוף-נפש, הצוות הפסיכולוגי והרפואי – כל אלה יחד מאפשרים למטופל לעבור תהליך מחזק, הנותן מענה לפחדים, לתסכולים ולתחושת אי הוודאות, המלווים את ההתמודדות עם הסרטן.
כמחלה המהווה את סיבת המוות מספר אחת בישראל ובמרבית מדינות המערב, "סרטן" הוא מושג מאיים, המטיל צל כבד על התודעה האנושית. דעות קדומות הן חלק בלתי נפרד מכך. חולים רבים מגיעים לטיפול עם תחושות בושה, ניסיונות הסתרה ותפיסה מוטעית לגבי ההתנהלות המצופה מהם. "אני לא רוצה שיראו אותי חלשה", "אני צריך לחשוב אופטימי", "אני לא מוכן שירחמו עליי", "שרק לא יידעו בעבודה" – אמירות כאלה ודומות להן מובילות את המטופל למצב של העמדת פנים, הגוזל אנרגיה רבה ויקרה בתקופה שבה הוא זקוק לכל משאבי הכוח שלו. חלק חשוב בעבודת הצוות המטפל הוא לפתוח עם החולה את הנושאים האלו, על כל הרגישויות והמורכבויות שבהם, ולדבר בפתיחות על דרכי התמודדות. מצד אחד, איך לא "לקחת את תפקיד הקורבן", ומצד שני – כיצד להתמסר ולאפשר למעגל הקרוב לדאוג ולתמוך. זהו "שביל זהב" רגשי, תודעתי ואישי, שכל מטופלת ומטופל צריכים למצוא את דרכם האישית אליו.
