שם: ד''ר אלי מוכתר
גיל: 32
מקום לימודים: הפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
עיסוק נוכחי ברפואה: מתמחה, פנימית ה', ביה''ח בילינסון, מרכז רפואי רבין
שנת סטאז' במרכז רפואי רבין: 2008-2007
ד''ר אלי מוכתר
ראיון עם ד''ר אלי מוכתר על תקופת הסטאז' בבית החולים ובחירת נתיב ההתמחות
ש': בתור סטודנט מצטיין שיכול היה לבחור את מקום הסטאז' מה הביא אותך לבחור במרכז רפואי רבין כמקום המועדף לסטאז'?
ת': השיקול העיקרי היה בחירת מרכז רפואי גדול ומתקדם בו פתוחות האפשרויות להתפתחות מקצועית באופן הרחב ביותר. בחרתי (ודי בקלות, יש לציין) במרכז רפואי רבין בשל שמו הטוב כמקום סטאז' והתמחות ובשל מיקומו הנוח.
ש': מה ידעת על מרכז רפואי רבין טרם בואך לכאן? האם הסטאז' כאן שינה במשהו את התפיסה שלך לגבי המרכז הרפואי הזה?
ת': טרם הגיעי לבית החולים ידעתי שמדובר במרכז רפואי מתקדם, עם מגוון מחלקות רב ותחומי עבודה רבים. ידעתי גם שמדובר במרכז רפואי שעבר תנופת פיתוח ובנייה מרשימים בעשור האחרון, שהוא מהווה את 'ספינת הדגל' של שירותי בריאות כללית ובתור שכזה הוא יעד מועדף לקידום בתוך המערכת הרפואית. בכל זאת ישנם דברים שרק מי שחווה אותם תוך המערכת יכול להכיר אותם באמת. לדוגמה, פגשתי לבביות ונעימות, תחושה סמי-ביתית גם בקרב הצוות הרפואי וגם אצל הצוות הפארא-רפואי. נתקלתי גם בפתיחות מצד הדרג הרפואי, הזוטר והבכיר כאחד, שהתבטא באפשור רב יותר ממה שצפיתי לנטילת אחריות מצדו של הסטאז'ר.
ש': שתף אותנו בחוויות מתקופת הסטאג' ובמה זה תרם לך מבחינה מקצועית ואישית?
ת': תקופת הסטאג' רצופה בחוויות, מהן קצרות כדוגמת מפגשים עם חולים במיון ומהן ארוכות יותר במחלקות האשפוז. זכור לי מקרה של איש מבוגר שהגיע למיון בשל כאבים בחזה. עיבוד המקרה מבחינה רפואית היה פשוט למדי והסתכם עם אבחנה של תעוקת חזה לא יציבה מה שמצריך אשפוז דחוף. עם-זאת, החולה סירב להתאשפז בציינו כי אשתו הנכה לבדה בבית ואין מישהו אחר שיטפל בה. זו הייתה אחת מהפעמים הראשונות בהן נתקלתי בדילמה הלא פשוטה של צורך רפואי לעומת צורך לא-רפואי. ברור כי האיש זקוק לאשפוז עם התערבות רפואית פעילה, אך מצד שני נסיבות חייו לא אפשרו לו להתאשפז ומה שהיה מיוחד בסיפור הוא המסירות והדאגה שלו לאשתו שקדמו מבחינתו לדאגה לטובתו שלו. חוויה נוספת קרתה במהלך הסבב בכירורגיה. עבודת אבחון יסודית של חולה שפיתחה מצוקה נשימתית במהלך אשפוזה במחלקה הביאה לאבחון מצב רפואי מסכן חיים שבגינו היא זכתה לטיפול הולם והשתחררה בסופו של דבר לביתה. מבחינתי הייתה זו אחת מהפעמים בהן חשתי את האחריות המוטלת עלי להגיש את הסיוע המקצועי המיטבי ביותר ואת יכולת התרומה הממשית שלי כאיש צוות רפואי, מה שחיזק את הביטחון האישי שלי בעבודתי הרפואית.
ש': שתף אותנו באופן בחירת ההתמחות ומדוע בחרת במרכז רפואי רבין למקום ההתמחות המועדף עלייך?
ת': הגעתי אל תחילת הסטאג' עם לבטים רבים, בדומה לרבים מחבריי. התחלתי את סבב המחלקות שלי ב-2 מחלקות פנימיות ובסיום אותו סבב פנימיות היה לי ברור כי אני נשאר להתמחות באחת מהמחלקות הללו. 2 המחלקות היו משלימות האחת את השנייה וזכיתי בשתיהן להתנסות ברפואה פנימית מקצועית, מלאת עניין ומרתקת לצד עבודת צוות נעימה ושיתופית. השילוב הזה של מקצועיות וסביבת עבודה נעימה וחיובית היה שילוב שלא יכולתי להתעלם ממנו.
ש': במה תרמה תקופת הסטאג' לאופן התפיסה שלך את מקצוע הרפואה?
ת': שאלה חשובה. תקופת הסטאג' הייתה התקופה הראשונה הרציפה בה יכולתי להביא לידי מבחן את בחירתי מלפני 8 שנים לעסוק ברפואה כמקצוע לחיים. עד תקופת הסטאג' הייתי עסוק בלימודים אינטנסיביים ששולבו עם העיסוק הפרקטי ברפואה במינונים שונים אך לא רציפים וללא נטילת אחריות ממשית. רק בסטאג' עצמו הלימודים העיוניים פינו עצמם באופן כמעט מלא אל הלימוד הפרקטי של מקצוע הרפואה. אך מעבר למגע היומיומי עם הרפואה הפרקטית, הרי שהגשת עזרה סיוע ותמיכה, המגע עם החולים ובני משפחותיהם והחשיפה לקשיים והסבל לצד הכרת תודה וגילויי אנושיות ואמפטיה חיזקו והזכירו לי מחדש מדוע בחרתי במקצוע הרפואה ומדוע אני נמצא היום היכן שאני נמצא.
ש': ספר לנו על תנאי העבודה במרכז הרפואי רבין?
ת': סביבת העבודה נעימה למדי, דבר המתבטא במחלקות עם חדרי אשפוז מרווחים, מרחב עבודה גדול לצוות הרפואי ואזורי המתנה לבני המשפחות והמבקרים המקלים על שהייתם במחלקה ובבית החולים בכלל. גם אזורי השהייה מחוץ למבני המרכז הרפואי נעימים ומקלים על החולים הניידים והמבקרים מהתחושה הכבדה לפעמים שבית חולים משרה. חדר האוכל הוא ללא ספק מספר אחד בארץ — תפריט עשיר ומגוון בטעם של מסעדה ביתית. עם חדר אוכל כזה פשוט לא מוצאים אנשים שמביאים סנדוויץ' מהבית. במרכז הרפואי ישנו מרכז מסחרי קטן, אך מאוד ממצה מבחינת השירותים שהוא מעניק — קפה עם צוות המחלקה בבוקר, ספר כמתנה או לנפש, משחת שיניים לתורנות... חשוב לציין גם את הנגישות למרכז הרפואי, בהיותו ממוקם במיקום מרכזי ונגיש מאוד מכיוונים רבים. ומילה על התורנויות — אכן בהיותו מרכז רפואי גדול, רבים הם החולים הפוקדים אותו לקבלת טיפול רפואי ולצרכי אשפוז, מה שמעלה את עומס העבודה בכלל ובזמן התורנות בפרט. אך אין לכך תחליף מבחינת ההתמקצעות והחשיפה למגוון מצבים רפואיים. כך התורנויות עבורי, גם אם מעיקות לפעמים, הם הזדמנות מצוינת לבסס את היכולת המקצועית שלי מאידך, אך גם את יכולת הקשב והאמפטיה שלי כלפי החולים ובני משפחותיהם, דווקא מתוך האינטנסיביות והלחץ של התורנות.
ש': מהם מילותייך לסיכום?
ת': אני גאה להשתייך למשפחת מרכז רפואי רבין. ראשית, בהיותו מרכז רפואי מקצועי מהמעלה הראשונה המקדם למקצועיות ולמצוינות. שנית, באווירה הנעימה השורה בבית החולים, ובייחוד שהמדובר במרכז רפואי בקנה מידה גדול למדי. שילובם הוא שילוב נדיר וראוי להערכה התורם רבות לתחושת השייכות והגאווה.
