מלריה:
מלריה הינה מחלה זיהומית הנפוצה בעיקר באזורים טרופיים, דרום אסיה, הודו, אפריקה, דרום ומרכז אמריקה). מלריה נגרמת על ידי פרזיט (פלזמודיום) שעובר לבני האדם בעת עקיצת יתושת האנופולוס. אשר פעילה ביותר בשעות היום.
מלריה הינה מחלה קשה המתבטאת בחום גבוה, צמרמורת, כאבי ראש, אנמיה קשה, אי ספיקת כליות, ועד בצקת מוחית ותרדמת (COMA) עם אחוזי תמותה משמעותיים (בעיקר זן פלזמודיום פלציפרום).
כיצד נמנע מלריה?
התמגנות מפני עקיצות יתושים.
טיפול בכדורי מלרון (atovaquone- proguanil), כדור ביום לאחר האוכל לספיגה מירבית מיום לפני הכניסה לאזור מלריה ועד יום לאחר יציאה מהאזור.
הכדור אינו מומלץ לנשים בהריון. תופעות לואי אינן שכיחות וכוללת בעיקר אי נוחות בטנית, בחילות ושלשולים.
נגיף הדנגה:
וירוס הנרכש על ידי עקיצה של יתוש הaedes. בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב המאוחרות.
תפוצת הווירוס דומה לתפוצת היתוש, קיים ברחבי העולם אך שכיח בעיקר באזור מזרח אסיה (תאילנד כולל איים, לאוס, קמבודיה), קריביים ואמריקה הלטינית.
המחלה מתבטאת לרוב 10-5 ימים לאחר העקיצה, מתבטאת בחום, כאבי ראש, כאבי פרקים ושרירים וכאבי עצמות חזקים, בהמשך פריחה מגרדת. בחלק קטן מהאנשים מתפתחת פאזה שנייה וקשה יותר של המחלה.
אין כעת חיסון או טיפול יעיל כנגד דנגה, המניעה העיקרית היא בניסיון להפחית עקיצות יתושים.
נגיף הזיקה:
דרך ההדבקה העיקרית בנגיף היא בעקיצת יתושה מסוג אדס (aedes). בנוסף יכולה להיות העברה בקבלת דם נגוע, מאם לעובר ובין בני זוג בעת יחסי מין.
שכיח בעיקר במרכז ודרום אמריקה, איים הקרבים, דרום מזרח אסיה ואפריקה באזור מתחת לסהרה. ההתפרצות העיקרית הייתה בשנת 2016, עם אלפי מקרים ברחבי העולם. אך לאחריה התגלו מעל 30 מקרים של הדבקה בנגיף במטיילים ישראלים.
זיקה והריון
כאשר אישה נדבקה בנגיף במהלך ההיריון או בחודשיים שקדמו להריון העובר נפגע. ככל שההדבקה בשלב מוקדם יותר של ההיריון הפגיעה של העובר קשה יותר. הביטוי העיקרי הינו פגיעה מוחית היכולה להביא לפגיעה התפתחותית במח של העובר, ראש קטן פיגור ונכויות נוירולוגיות.
יש להימנע מכניסה לאזורי זיקה בחודשיים לפני כניסה להריון לנשים, וב-3 חודשים לפני כניסה של בת הזוג להריון אצל לגברים, וכמובן בעת הריון, במיוחד בשלבים המוקדמים של ההיריון.
התחלואה שלא בעוברים דומה למחלת הדנגה ומחלות ויראליות אחרות, כוללת חום כאבי פרקים פריחה, לרוב המחלה עוברת ללא סיבוכים. אך במקרים נדירים יכולים להיות סיבוכים נוירולוגים.
מחלת גבהים:
מחלת גבהים נגרמת בשל ירידה בכמות החמצן באוויר ששואפים בגבהים מעל 2500 מטר. ככל שהעלייה לגובה רב יותר, ומהירה יותר ללא תקופת הסתגלות הסיכון גבוה יותר.
למשל הגעה ישירות מלימה לקוסקו או להווארז ויציאה לטראק בגובה ללא תקופת הסתגלות, טיפוס על הקלימנג'רו, הרי ההימלאיה והאנדים, אנפורנה בנפאל.
התסמינים כוללים:
מחלת גבהים חדה: הופעת חולשה כללית, כאבי ראש, חוסר תיאבון והפרעות שינה.
בצקת מוחית: תסמונת נדירה ומסוכנת, כוללת כאבי ראש חזקים, בלבול, ישנוניות ועד איבוד הכרה. סמנים ראשונים לרוב הם חוסר יציבות בהליכה (כמו שיכור). הסתמנות מסכנת חיים, יש לרדת מיד הגובה עם הופעת התסמינים.
בצקת ריאות: מתבטאת בקוצר נשימה, כחלון, שיעול. הסתמנות מסכנת חיים, יש לרדת מיד בגובה עם הופעת תסמינים.
מניעה וטיפול:
הסתגלות איטית לגובה. עם הגעה לגובה מעל 2500 מטר לתת תקופה של הסתגלות ולא לטפס בקצב של מעל 500 מטר ליום. אם מופיעים סימנים קלים של המחלה יש להישאר באותו הגובה או לרדת מעט עד שיפור ורק אז להמשיך בטיפוס.
קיים גם טיפול תרופתי המוריד את שכיחות המחלה, "דיאמוקס", 125מ"ג (חצי כדור) פעמיים ביום מיום לפני העלייה לגובה וכל עוד ממשיכים לעלות, ניתן לעצור יומיים אחרי הגעה לגובה מירבי. במידה ומופיעים סימפטומים כאמור יש לרדת מיד בגובה וניתן להעלות את מינון ה"דיאמוקס" ל-250 מ"ג (כדור) פעמיים ביום.
שלשול מטיילים:
שלשול מטיילים הינו המחלה השכיחה ביותר בקרב מטיילים למדינות עולם שלישי. יכול להיות מלווה לעיתיים גם בהקאות, כאבי בטן וחום, ונגרם בשל זיהום שעובר במים ומזון ולרוב יחלוף לבד כעבור מספר ימים.
הדרך הטובה ביותר הינה מניעה! הקפדה על שתיה בטוחה ואכילת מזון בטוח ומבושל פירות וירקות קלופים.
טיפול:
לרוב המחלה קלה ותחלוף ללא טיפול, מומלץ בעיקר לשתות הרבה על מנת למנוע התייבשות. במידה והשלשול מלווה בחום או דם, או שגורם לסבל רב ניתן ליטול אנטיביוטיקה. (מרשם ניתן לקבל במרפאת המטיילים או אצל רופא המשפחה).
תמיסת הידרציה בשתייה Oral Rehydration Solution - ORS)): תמיסות עם מלחים שמסייעות בהחזר נוזלים ועוזרות במניעת התייבשות משמעותית או מתן נוזלים בעירוי (מומלץ לשתות כמויות קטנות כדי למנוע בחילות והקאות). טיפול זה חשוב במיוחד לתינוקות ופעוטות כיוון שהם נוטים להתייבש מהר (לתינוקות יונקים מומלץ להמשיך לינוק).
Loperamide, "אימודיום": תרופה שמפחיתה את תנועתיות המעי ואת מספר היציאות. מיועדת למבוגרים בלבד וניתן ליטול אותה רק בעת מחלה ללא חום/ שלשול דמי ורק אם נלקחה אנטיביוטיקה.
"ביסמוט סובסליצילאט" (Bismuth Subsalicylate, "קלבטן"): תרופה נוגדת שלשול. מיועדת למבוגרים בלבד ועשויה להיות יעילה במקרים קלים.
