אף אוזן וגרון וניתוחי ראש וצוואר

פורסם בראשונה: 09.01.2011

  • מאת: ד"ר בני נגריס, מנהל השרות האודיולוגי, מחלקת אף,אוזן וגרון | בילינסון

דלקות האוזן התיכונה במבוגרים

דלקת אוזן תיכונה (דא"ת) הינה אחת המחלות השכיחות ולכן גם עלויות הטיפול בה משמעותיות ומוערכות בארה"ב בכ-3.5 מיליארד דולר בשנה!!! (פי 2.5 מעלות גדר ההפרדה כולה).

לא מדובר במחלה חדשה שכן  בבדיקת מומיות מצריות בנות כ-2600 שנה נמצאו סימני דא"ת.

לפני העידן האנטיביוטי דווח מבית חולים גדול בניו-יורק כי 27% מהילדים המאושפזים היו בשל דא"ת.באותה עת גם סיבוכי הדלקת היו שכיחים וביניהם דלקת קרום-המוח,מורסה  מוחית,חירשות ואפילו מוות.

מקובל לחלק את דא"ת לחריפה,תת-חריפה וכרונית:דלקת חריפה-מאופיינת בהתפתחות חדה  של סימנים כגון:כאב,חום,אי שקט,חוסר תאבון,הקאה.דלקת מסוג זה נמשכת עד 3 שבועות.
דלקת כרונית - כשקיים נוזל באוזן תיכונה במשך 3 חודשים לפחות.דלקת תת חריפה-מאופיינת בנוזל באוזן התיכונה בתקופה שנעה בין 3 שבועות עד 3 חודשים או באוזן עם נקב קבוע בעור התוף.

אפידמיולוגיה-(שכיחות):

דלקת חריפה שכיחה בעיקר בגיל 6-11 חודשים וכן מאוחר יותר,בקבוצת הגיל 4-5 שנים ומהווה סיבה שכיחה לביקור אצל רופאי הילדים/משפחה. במבוגרים,שכיחות הדלקת החריפה פוחתת אך שכיחות הדלקת הכרונית עולה, אם כי לפחות לפי אחד הפרסומים,השכיחות של האחרונה בישראל הינה כמחצית משכיחותה בבריטניה.

גורמי סיכון לדא"ת-

  1. תלונה שכיחה של ההורים הינה שמאז שילדיהם הולכים למעון הם מנוזלים יותר וסובלים יותר מדא"ת-בעבודות שונות התבררה תלונה זו כנכונה ונמצא שילדים במעונות היום (לעומת אלו שנשארו בבית ולא הלכו למעון),סובלים יותר מדא"ת. חיים בצפיפות מהווים גורם סיכון לדלקת חריפה וכרונית.
  2. דא"ת שכיחות יותר בחורף ופחות בקיץ.
  3. ללוקים בדלקות חריפות חוזרות, סיכוי יתר ללקות בדלקת כרונית.
  4. קיום נקב תופית בשל חבלה ישירה,תוצאה מהדף/"פיצוץ"  וכן הכנסת "צינוריות אוורור"        
    לעור התוף מהוות גורם סיכון לדלקת כרונית.
  5. מצבים/מחלות ובהם הפרעות מבניות  בפנים (חיך שסוע למשל),אלרגיה,פגיעה במערכת החיסון (איידס למשל).
  6. חשיפה גנטית כנראה בשל מבנה "תעלת-אאוסטכיוס" תגביר את הסיכוי ללקות בדא"ת, למשל אצל האסקימואים והאינדיאנים בארה"ב.
  7. השכיחות בגברים ובנשים דומה.
  8. לאחרונה נמצא כי עישון פסיבי מהווה גורם סיכון לדלקת חריפה אך לא לדלקת כרונית.


המנגנון -

האוזן התיכונה מקושרת לחלל האף האחורי ע"י צינורית דקה שנקראת "תעלת-אאוסטכיוס". סתימת הצינורית מכל סיבה שהיא יכולה לחשוף לדא"ת חוזרת. בילדים,הסיבה השכיחה לחסימה
הינה הגדלת האדנואידים (בלשון הציבור-פוליפים).כשתופעה זו מתרחשת אצל המבוגר יש לשלול גורם אחר לסתימת ה"תעלה" ,למשל  גידול של הלוע האפי. 
.כש"תעלת-אאוסטכיוס" נסתמת מתרבים חיידקים באוזן התיכונה ונגרמת דלקת. כשהתהליך נמשך ואין אוורור של אוזן תיכונה יכול להיווצר נקב בעור התוף, ובהמשך חיידקים שנמצאים בסביבתנו (למשל על העור או במי בריכת השחייה) יכולים לחדור לאוזן תיכונה מבעד לנקב ולגרום להפרשה שהיא לרוב מוגלתית.

אבחנה -

נעשית באמצעות בדיקת האוזניים ע"י  רופא המשפחה/א.א.ג וזאת בשל חום,אי שקט...ירידת שמיעה. כן, יתכן ודא"ת תת-חריפה או כרונית תהיה נטולת סימנים פרט לליקוי שמיעה (הילד או המבוגר מאזינים לרדיו/טלביזיה בעוצמה רבה,הישגים בלימודיים פוחתים וכדומה).במקרים אלו יש צורך לבצע בנוסף,בדיקת שמיעה.

טיפול -

דלקת חריפה-לרוב טיפול אנטיביוטי במשך  10 ימים.בזמן זה יש לשים לב שהתלונות  פוחתות/נעלמות.אם הכאב ו/או חום ו/או אי-שקט ממשיכים יש לחזור לרופא בהקדם.
 
דלקת חריפה חוזרת - במצב זה יש המטפלים בטיפול אנטיביוטי מונע ,אך אם זה נכשל (3 דלקות חריפות ב-6 חודשים או 4 בשנה) רוב  הרופאים ימליצו על החדרת "כפתורים".

דלקת כרונית - באם מתעוררת בעיה כהפרעת שמיעה,אי-נוחות באוזן,דלקת חריפה חוזרת,אי-יציבות,שינויים במראה עור התוף יש המטפלים אנטיביוטית לפרק זמן קצר ואם אין הטבה
ימליצו על ניתוח להחדרת "כפתורים".במקרים שבהם קיים נקב בעור התוף עיקר המאמץ יהיה למניעת ההפרשות ולמניעת חדירת חיידקים ומים מבעד לנקב לאוזן התיכונה. במידה והאוזן מפרישה ניתן לשאוב ההפרשה ו/או לטפטף טיפות אנטיביוטיות מתאימות.
במקרים לא שכיחים יש מקום לטיפול אנטיביוטי בדרך הפה או לתוך הוריד.  בהמשך,כשהאוזן מתייבשת לתקופה של מספר חודשים מומלץ לבצע ניתוח לסגירת הנקב. מדובר בניתוח קצר ופשוט יחסית שמבוצע בהרדמה כללית/מקומית ובידיים מיומנות סיכוייו להצליח ולסגור את הנקב ולשפר את השמיעה,גבוהים.

חידושים -

השכיחות העולה של דלקת חריפה יחד עם התגברות עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה גרמו לחוקרים רבים לחפש דרכי טיפול חדשות.למשל: היות וידוע ששכיחות דא"ת עולה מאוד לאחר "שפעת" חיסנו חוקרים שונים כנגד שפעת והודגמה ירידה בשכיחות דא"ת. כאן הבעיה שבין     100-150 וירוסים שונים נקשרו לדא"ת ועל כן קיים קושי רב לחסן נגד כולם.
אפיק נוסף שנוסה הוא חיסון נגד החיידקים המחוללים השכיחים.במקרה זה  התקבלו תוצאות שאינן חד משמעיות- חלק מהחוקרים הראו ירידה בשכיחות דא"ת וחלק הראו שהחיידקים נגדם חוסנו הנבדקים, אכן היו מעורבים פחות בגרימת הדלקת החריפה אך בסה"כ שכיחות דא"ת ע"י כלל המחוללים לא פחתה.

תגלית נוספת נבעה דווקא ממחקרים של רופאי  שיניים בנושא מניעת עששת.מסתבר שתחליף סוכר בשם קסיליטול מעכב  הדבקה בחיידק ממשפחת הסטרפטוקוקוס שגורם לעששת. חיידק זה הינו קרוב משפחה של הסטרפטוקוקוס הגורם דא"ת ולכן הוצא שימוש בקסיליטול במסטיק, סירופ או בכדור מציצה .בדיווחים אחרונים נמצא שבמטופלים אלו השימוש באנטיביוטיקה לטיפול בדא"ת פחת.
לדלקת הכרונית ולסגירת הנקב הוצאו בשנים האחרונות ניתוחים באמצעות לייזר,שתלים סינטטיים של עור התוף וכדומה אך אף אחד מהם לא נימצא יעיל יותר מהדרך הישנה והקלאסית של סגירת הנקב ע"י שתל מגוף החולה.

לסיכום- דא"ת הינה  מחלה  שכיחה  בילדים ובמבוגרים.חשיבות הטיפול בדא"ת הינה רבה הן למניעת סיבוכים זיהומיים והן למניעת אי הנוחות מהפרשת אוזן כרונית ו/או ליקוי שמיעה.