כ- 60%-40% מהאוכלוסייה מתלוננים לפחות פעם אחת על סחרחורות מטרידות שבגינן פנו או יפנו לרופא לבירור.
"יש לי תחושה שהחדר זז", "אני הולך על צמר גפן", "אני מרגיש שאני מרוחק מהמתרחש" - אלו הן רק חלק מההגדרות הסובייקטיביות של כל אחד מאתנו לסחרחורת. הגדרה של סחרחורת שונה מאדם לאדם ואין סחרחורת של אחד דומה לסחרחורת של אחר. מגוון התלונות רב הוא ונע בין אילוזיה של תנועה (המכונה ורטיגו) כמו סחרחורת סיבובית קשה, דרך תחושות של חוסר יציבות, תחושה שהאדמה זזה, תחושה כמהלכים על סיפון אנייה, תחושה שהאדם נע בתוכו ועד תחושות כמו ריחוף או תחושה של "מחוץ לגוף - פה אבל לא פה".
מכאן , שרבים חווים תחושה של חוסר שיווי משקל וחוסר שליטה במתרחש, אצל כמה זו אינה חוויה חד פעמית חולפת.
פעמים רבות הסובלים מהסחרחורת מטורטרים בין רופאי משפחה, לרופאי אף אוזן וגרון ונוירולוגים ללא אבחון ולעיתים אף מקבלים תשובה כגון "תצטרך ללמוד לחיות עם זה".
הסיבות לתחושת הסחרחורת רבות, ונהוג לחלקן לקבוצות עיקריות:
מקור אוזני: מכיל הרבה מאוד סוגים של סחרחורת ואבחנות שונות של סחרחורת ממקור הפרעה באוזן. חלק יהיו בשל הפרעה בתעלת האוזן, חלק מבעיה באוזן התיכונה, חלק בשל בעיה באוזן הפנימית או בעצב היוצא מהאוזן הפנימית לכיוון המוח וחלק אף מכיוון המוח עצמו. לעיתים הבעיה מכאנית, כמו לדוגמה בסוג סחרחורת שרבים מכירים ובטעות חושבים שמקורה של כול סחרחורת נובע מבעיה זו, של השתחררות גבישים במערכת שיווי המשקל באוזן הפנימית. השתחררות זו גורמת לסחרחורת סיבובית בשינויי תנוחה עד נפילות.
חלק מהסחרחורות נובע מבעיות תפקודיות של המערכת כמו דלקת של העצב או של איבר שיווי המשקל, דלקת של אוזן פנימית, פגיעה פתאומית באיברים באוזן פנימית בשל בעיה בכלי דם או טראומה, מחלת מנייר, היעדר פיצוי ותיקון מוחי על פגיעה ווסטיבולרית (מערכת שיווי משקל של האוזן), פגיעה ווסטבולרית דו-צדדית, אקוסטיק שוונונמה- גידול שפיר על עצב השמע ושיווי המשקל ועוד.
מקור נוירולוגי, כמו: מיגרנות, טרשת נפוצה, פגיעה באספקת דם מוחית אירוע מוחי וכו,.
מקור רפואי כללי, כמו: אנמיה, שינויים במלחים, בעיות במאזן הסוכר, חוסר איזון הורמונאלי, בעיות לבביות וכו.
מקור פסיכו-סוציאלי.
שילוב בין בעיות.
הבעיה מחריפה כאשר אנשים סובלים מסחרחורות לאורך שנים רבות ומפתחים כתוצאה מכך פחדים (פוביות). חוסר יציבות לאורך זמן גורם לשינוי האישיות. אנשים אלו מפחדים לצאת מהבית, הופכים לחסרי ביטחון, פוחדים שהבריות יצחקו עליהם, חשים פחות יעילים בעבודה, הופכים לעצבניים ומתוסכלים, מאבדים את חדוות החיים ומסתגרים בבית. לכן, הפתרון בחלק מהמקרים הוא שילוב של טיפול רפואי בבעיה עם טיפול פסיכולוגי. יתרה מזאת, גם תלונות על כאבי ראש וחוסר קואורדינציה עלולים לנבוע כתוצאה מסחרחורת.
האבחנה בין המקורות השונים קשה מאד ודורשת מיומנות וניסיון וגדולתו של המטפל היא באיתור נכון של הגורם.
אבחנה מבוצעת ע"י ראיון מפורט, אנמנזה, של רופא הסחרחורת עם המטופל בכדי לכוון למקור הסחרחורת. לפעמים יש צורך בבדיקות עזר. חשוב לציין שאבחנה באה בראש ובראשונה מתיאור הסבל ע"י המטופל ויש להקדיש זמן לראיון עימו.
טיפול מורכב מטיפול בסוגים שונים של פיזיותרפיה, טיפול תרופתי, טיפול תמיכתי, פסיכו-סוציאלי ולפעמים טיפול חודרני כמו הזרקות של חומרים שונים לאוזן, ניתוחים ולפעמים גם קרינה. הכול בהתאם לאבחנה. לפעמים יש צורך בשילוב מדיסציפלינות שונות.
הסכנה בסחרחורת הינה בעיקר: אבחון שגוי והחשש לבעיה מורכבת ומסוכנת יותר בעיקר מכיוון המוח, הסכנה מנפילה וחבלה כמו שברים וחשש מנפילה ואובדן הביטחון העצמי. האחרון משמעותי ביותר למרות שמייחסים לו חשיבות משנית. לסחרחורת השפעה פסיכו סוציאלית משמעותית. אדם הסובל מסחרחורת סיבובית חווה חרדת מוות ואף לאחר החלמתו קיים חשש פנימי מחזרה של הסחרחורת בעיקר בשל תחושת החרדה המלווה את הסבל. יש וההחלמה איטית מאוד ולוקחת חודשים עד שנים. אדם הסובל מסחרחורת כרונית או חוסר יציבות, שאינם מאובחנים, למרות רופאים שונים המנסים לעזור, מתחיל לחשוש לבריאותו, חרדה עולה מגבירה ומחמירה את הסחרחורת. מופיעות בעיות בעבודה ובמשפחה שמחמירות החרדה שמחמירה הסבל וכך נוצר מעגל הרסני שיכול להוביל לפגיעה כלכלית ולפגיעה משפחתית.
הטיפול: לעיתים מדובר בטיפול של מספר דקות ולעיתים בתהליך ממושך, אך הבשורה הטובה היא שיש שיעור הצלחה גבוה. על כן אסור להסכים לחיות עם הבעיה.
השאיפה במרבית המקרים היא לטיפול שאינו תרופתי. לרוב, בעזרת טיפולי פיזיותרפיה ספציפית לבעיה משתפר התפקוד של מערכת היציבה והבעיה חולפת.
להלן מספר הדגשים:
זכרו: סחרחורת של האחד אינה דומה לזו של האחר, ואם קיים דמיון הרי הסיבה יכולה להיות שונה לחלוטין.
סחרחורת, כמו כול סטייה מהנורמה הבריאותית, צריכה להדאיג אם אינה חולפת בדיוק מהסיבות המתוארות מעלה
חשוב לאבחן נכון את הבעיה ואח"כ לטפל באופן נכון, על-מנת שלא לפתח הימנעויות כגון אי הליכה לקניון, יציאה לטיולים, הליכה לסרט, היכנסות למעלית וכו', ולהימנע מההשלכות הכרוניות של המחלה
