אחד הגורמים העיקריים כיום למחלת כבד כרונית הוא הכבד השומני – מחלת הכבד הנפוצה ביותר בעולם המערבי. בארצות הברית מגיעה שכיחותה ל- 15 עד 30 אחוזים מכלל האוכלוסייה.
מחלת הכבד השומני מתפתחת בכל הגילים, ועל פי מחקרים שפורסמו לאחרונה מתברר שגם ילדים ומתבגרים מפתחים כבד שומני. הסיבה לכך היא הרגלי תזונה לא נכונים וחוסר בפעילות גופנית.
כיום השכיחות של כבד שומני אצל ילדים ומתבגרים נעה בין 3 ל- 8 אחוזים במחקרים השונים, אבל אצל ילדים בעלי משקל עודף אחוז הכבד השומני יכול להגיע ל- 40 עד 50 אחוזים.
כבד שומני נובע מהצטברות של עודף שומן בכבד, שהכבד לא הצליח לפרק. בדרך כלל תאי הכבד מכילים מעט שומן, אך אם תכולת השומן בכבד מגיעה ליותר מ- 5 אחוזים ממשקלו, מתפתח כבד שומני.
הצטברות השומן בתאי הכבד איננה גורמת נזק משמעותי לכבד, אך עם הזמן ובכ- 20 אחוזים מהמקרים, השומן המצטבר מביא לשחרור של רדילקים חופשיים מזיקים. אלה גורמים נזק חמצוני והיווצרות דלקת כרונית סביב תאי הכבד השומניים ובשלבים מתקדמים יותר אף שחמת הכבד – מצב שבו רקמת הכבד הבריאה מתחלפת ברקמה צלקתית. שחמת הכבד עלולה לגרום אי ספיקת כבד וצורך בהשתלת כבד.
רוב מקרי הכבד השומני, כחלק מהסינדרום המטבולי, קשורים בהשמנת יתר בעיקר באזור המותניים, סוכרת מסוג 2, יתר לחץ דם ועלייה ברמה של שומנים בדם המתאפיינת בעיקר ברמה גבוהה של טריגליצרידים והכולסטרול ה''רע'' (LDL) ומלוות ברמות נמוכות של הכולסטרול ה''טוב'' (HDL).
אצל חלק מחולי מחלת הכבד השומני נמצאה עמידות לאינסולין המאפיינת גם את חולי הסוכרת. תנגודת לאינסולין משמעותה שתאי הגוף אינם מגיבים לכמות הרגילה של אינסולין המופרש לדם מהלבלב.
עקב כך עולות רמות הסוכר והשומנים בדם, ועודפי השומן מצטברים בכבד.
לרוב החולים אין כל תסמין של המחלה והם אינם מודעים לקיומה. האבחנה של כבד שומני נעשית ברוב המקרים באקראי בבדיקת דם המראה עלייה באנזימי הכבד, או כאשר הרופא המטפל חושד שאצל חולה מסוים יש גורמי סיכון מתאימים, או כאשר הבדיקה הגופנית של החולה מצביעה לעתים על כבד מוגדל. כדי להשלים את האבחון ישלח הרופא המטפל את החולה לבדיקת הדמיה כמו אולטרסאונד המכוונת לכבד, ומגלה את נוכחות הכבד השומני ברוב המקרים.
עיקר הטיפול צריף להתמקד בעיקר במניעה ובחינוך של האוכלוסייה להרגלי תזונה נכונים ולפעילות גופנית, כדי לשמור על משקל הגוף הרצוי. משקל גוף תקין נמדד ביחס של משקל (בקילוגרם) לגובה בריבוע – משקל. מדד זה נקרא BMI = BODY MASS INDEX.
- משקל תקין מוגדר כאשר BMI בין 18 ל-25.
- עודף משקל מוגדר כאשר BMI בין 25 ל- 30.
- השמנה מוגדרת כאשר BMI גדול מ- 30.
עדיין לא פותחה תרופה ייעודית לטיפול בכבד השומני. לאחרונה התפרסמו מספר מחקרים על היעילות במתן של ויטמין E הפועל כנגד הנזק החימצוני במבוגרים ובילדים. עבודות אלה מצביעות על שיפור בממצאים בתוך רקמת הכבד עם המתן של ויטמין E .דרך נוספת למנוע את המחלה היא טיפול בגורמי הסיכון שתרמו להתפתחות הכבד השומני: ירידה הדרגתית במשקל המלווה בפעילות גופנית, הורדה ברמת השומנים בדם ואיזון הסוכרת. יש להמליץ על ירידה הדרגתית במשקל של 10 אחוזים ב- 6 חודשים. ירידה כזאת במשקל משפרת את רמת אנזימי הכבד בדם, מפחיתה את כמות השומן בכבד ואת דרגת הדלקת והצלקת בכבד. יש להיזהר מירידה קיצונית במשקל העלולה להזיק לכבד. יש צורך בהדרכה לדיאטה נכונה: אחוז השומן בדיאטה לא יעלה על 25 עד 30 אחוזים מהתצרוכת הקלורית ליום. מומלץ גם להפחית בצריכת השומנים הרוויים, כך שאחוז השומן הרווי בדיאטה (מקורו בעיקר במזונות מן החי כמו: חמאה, שמנת, שומן עוף ובשר נקניקים, נקניקיות וכן מספר שמנים צמחיים כמו שמן קוקוס,שמן קקאו ושמנים צמחיים מוקשים כמו מרגרינה וכן מוצרי החלב השמנים) יהיה פחות מ- 7 אחוזים.
יש להעדיף שומן חד בלתי-רווי (מקורו בשמן זית, בזיתים, בשמן קנולה, באבוקדו, בטחינה, בשקדים ובוטנים) ומומלץ ששומן זה ישמש כסוג השומן המרכזי בתפריט היומי, בהתאם לכמות השומן היומית המומלצת.
כמו-כן מומלצת תוספת של סיבים תזונתיים מסיסים (שיבולת שועל, אפונה מיובשת, שעועית וקטניות), הפחתה משמעותית בכמות הסוכרים בדיאטה, פעילות גופנית הדרגתית והימנעות מצריכת אלכוהול. בשלב הבא כאשר גורם הסיכון לכבד השומני הוא רמת שומנים גבוהה, אפשר לשלב טיפול תרופתי: סטאטינים להורדת רמת הכולסטרול ופיברטים להורדת רמת הטריגליצרידים.
שתיית אלכוהול נחשבת בעולם המערבי גורם שכיח לדלקת כרונית של הכבד. גם בארץ חלה בשנים האחרונות עלייה במספר המקרים של דלקת כבד כרונית הנגרמת משתיית אלכוהול. גם שתיית אלכוהול יכולה לגרום היווצרות כבד שומני, ועל כן לגרום התפתחות דלקת, צלקות ושחמת הכבד. יש הבדל בצריכת אלכוהול היומית כגורם נזק כבדי בין נשים לגברים. גבר עלול לפתח מחלת כבד מתקדמת אם ישתה יותר מ- 80 גרם אלכוהול ליום במשך יותר מ- 15 שנה. לעומת זאת, אישה, די שתשתה פחות ממחצית הכמות הזאת כדי שתפתח מחלת כבד כרונית.
יש לציין שהנזק הכבדי אינו קשור לסוג המשקה האלכוהולי, אלא לריכוז האלכוהול במשקה. כך שב- 30 מיליליטר של ויסקי, ב- 100 מיליליטר של יין וב- 250 מיליליטר של בירה יש 10 גרמים של אלכוהול. הטיפול הוא קודם כל הפסקת השתייה, ואם החולה אכן מפסיק לשתות לפני שמתפתחת שחמת, הנזק עדיין הפיך.
