כבד

פורסם בראשונה: 11.03.2012

  • מאת: ד"ר מריוס בראון, מנהל יחידת הכבד ויעל חריף, אחות מתאמת השתלות במכון הכבד בבית חולים בילינסון | מרכז רפואי רבין

השתלת כבד - סיפור אישי

ניפגש בשמחות 

ערב אחד, תוך עיון בתיקי החולים הממתינים להשתלת כבד, שאלתי את יעל, אחות ותיקה במחלקת ההשתלות ומתאמת הטיפול במושתלי כבד, האם היא יכולה להצביע על אירוע שמבטא בצורה הטובה ביותר את תמצית העבודה שלה. יעל שעברה אין ספור השתלמויות, מתעדכנת בכל היבטי הטיפול ודואגת למעקב המורכב אחרי החולים - בדיקות מעבדה וביקורי רופא, הנחיות של רפואה מונעת, רווחת החולה ומשפחתו ועוד, ביקשה לחשוב על זה. בתום אותה משמרת חזרה אלי יעל והזכירה לי את הסיפור הבא:
"באחד הבקרים נקראנו למחלקה פנימית לראות את קרן (שם בדוי) בחורה צעירה ויפה, בת 22, עם אי ספיקה כבדית סוערת, אשר אושפזה מספר ימים לפני כן ומצבה החל להידרדר, צבע עורה היה כבר צהוב מאוד והיא הייתה זקוקה לכבד חדש בדחיפות, אך כבד מתאים לא היה בנמצא".

למזלנו, בזכות הרפואה המתקדמת הייתה קיימת במקרה הזה אפשרות להציל את חייה של קרן על ידי השתלת אונת כבד. הזמנו את משפחתה לשיחה והסברנו להם על הצורך הדחוף של המטופלת בהשתלת כבד וכן על אפשרות שאחד מקרובי משפחתה יוכל להעניק לה "חיים חדשים" באמצעות תרומה של אונת כבד. ואכן, בעקבות השיחה, אביה נמצא מתאים ותוך זמן קצר התבצעה השתלתה של  אונת הכבד שתרם לה. קרן התאוששה וחזרה לחיים כמעט תקינים, סיימה לימודי תואר ראשון ואפילו חזרה לרקוד בחוג ריקודים בו נהגה להשתתף לפני המחלה, אך לצערנו השתלה זו החזיקה מעמד שנה אחת בלבד. כעבור שנה גופה דחה את הכבד וקרן נרשמה ברשימת הממתינים הארצית להשתלת כבד.

"את הטלפון הבהול ממנה", מספרת יעל, "אני זוכרת שקיבלתי בסביבות שש בערב לאחר שמצב בריאותה הידרדר: "אני צהובה כלימון, אני מתגרדת כולי, אל תשכחו אותי" אמרה הצעירה בייאוש.
בליבי חשבתי לא שוכחים, אך כיצד נמצא לה כבד חדש?! אין לנו "בנק איברים" ומספר האיברים הנתרמים מוגבל מאוד.

מכוון שמצבה של קרן החמיר, הנתונים הרפואיים הביאו לכך שבמרכז הלאומי להשתלות העלו אותה לראש רשימת הממתינים. הגורל שוב שיחק לטובתה ועוד באותו יום, בשמונה בערב לערך, קראנו לצעירה שכה חפצה בחיים להגיע לבילינסון להשתלה חוזרת מכבד שנתרם על ידי משפחה שיקירה נפטר ושהיתה מוכנה להעניק "חיים חדשים" באמצעות תרומת איבריו.
קרן עברה את השתלה בהצלחה ובימים שלאחר מכן בכל בוקר ראינו לעינינו כיצד הבחורה היפה והצעירה הזו מתאוששת, מלאת שאיפות ובעיקר מלאת חיים" אמרה יעל.

לאחר שנה הוזמנו לחתונת הצעירה המושתלת. בחתונה רקדנו, צוות המחלקה, עד כלות כוחנו ושמחנו עם המשפחה. האם בירכה את בתה במילים חמות, מעודדות ובעיקר מרגשות על כל החוויות הקשות והטובות שהן עברו מגילוי המחלה, דרך ההשתלה הראשונה והשנייה ועד לאותו רגע מרגש בחתונה.

מאז חלפו שנים, לעיתים קרובות אני חושב על קרן, על הרצון שלה לחיות חיים מלאים, על החיוניות והאומץ להתמודד עם כל הקשיים, להגשים חיים ובעיקר לתת חיים - ללדת ולגדל ילדים ומשפחה.
המשפחה שלה גדלה מאז ומהתמונות שמקבלים ניבטים אלינו שני בנים חמודים עם אמם המאושרת והיפה כתמיד שבעיניה אושר.

סיפורה של קרן משקף את תמצית עבודתי.

כמומחה למחלות הכבד (הפאטולוג) אני מטפל בחולים לפני ההשתלה במטרה לשמר תפקודי מערכות שונות בגוף במצב מיטבי עד לניתוח, אך גם לאחר ההשתלה מתפקידי להנחות את המושתל ולהעניק לו טיפול, למעשה למשך כל חייו. הטיפול במושתלי האיברים מורכב ומאתגר.

הצטרפתי לקהילת המטפלים במושתלי איברים לפני 10 שנים. הטכנולוגיות מתקדמות כל העת, בדיקות מעבדה משוכללות עומדות לרשותנו וטיפולים חדשים בפתח, אנחנו לומדים כל יום עוד ועוד כדי ליישם את כל אלה למען המטופלים.

העניין המדעי הרב וההישגים הם מאד משמעותיים, אך הכוח שמניע אותנו זו ההזדמנות להיות שותפים להישגי המטופלים שלנו: לראות אדם חוזר לתפקד במשפחה, בחברה, בעבודה. ללוות את ענת בהקמת משפחה, את קרן בהיריון מוצלח ואמהות, את רון בקידום מקצועי והולדת שני בניו. זהו הסיפוק האמיתי, הסיבה לקום בבוקר ולבוא לעבודה, ובלילות לחפש עוד מידע ופתרונות.