מאת: ד"ר אלכסנדר גורשטיין, פרופ' אילן שמעון - המכון לאנדוקרינולוגיה ולסוכרת, מרכז רפואי רבין, בית חולים בילינסון
סוכרת סוג 2 הפכה בעשורים האחרונים לאחת המחלות הכרוניות השכיחות ולאחד האתגרים החשובים של מערכת הבריאות. סוכרת סוג 2 נובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אורח חיים לא בריא המאופיין בפעילות גופנית מועטה ואכילת יתר תורמים לעליית הסיכון להופעת המחלה. לעלייה במשקל באוכלוסייה תרומה מכרעת בעלייה בשכיחות של סוכרת סוג 2. מרבית החולים עם סוכרת סוג 2 לוקים בעודף משקל או בהשמנה. גם טרום סוכרת מהווה גורם סיכון חשוב להופעת המחלה.
מצב טרום סוכרת מוגדר על פי רמות סוכר גבוהות מהתקינות בצום, אחרי העמסת סוכר, או על פי בדיקת ההמוגלובין המסוכרר (Hemoglobin A1c). רמות סוכר 125-100 מ"ג/ד"ל בצום, 199-140 מ"ג/ד"ל שעתיים אחרי העמסת סוכר והמוגלובין מסוכרר בטווח בין 5.7% ו- 6.4% מאבחנים את המצב. סוכרת מופיעה כל שנה בכ-10% מהאנשים עם טרום סוכרת (ואף יותר מכך באנשים עם רמות גלוקוז שעולות בהדרגה ובאלה עם רמות גלוקוז הקרובות לטווח האבחנה של סוכרת).
היכולת לזהות את האוכלוסייה בסיכון גבוה לסוכרת עודדה חוקרים וארגוני בריאות לערוך מחקרים, בהם נבדקה יעילות השינויים באורח החיים עם או בלי שימוש בתרופות בהפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 באנשים עם טרום סוכרת. השינויים באורח החיים כללו לרוב פעילות גופנית מתונה, תזונה בריאה ומאוזנת וירידה מתונה במשקל (10-5% ממשקל הגוף) בנבדקים עם עודף משקל והשמנה.
נמצא, שההתערבות בנבדקים עם טרום סוכרת במשך 4-3 שנים הביאה להפחתה בסיכון לסוכרת סוג 2 ב-60-50% בהשוואה לנבדקים בהם לא בוצעה התערבות. היעילות של השינויים באורח החיים במניעת סוכרת סוג 2 הייתה יעילה בכל הגילאים ובכל דרגות ההשמנה. גם אחרי מעקב של למעלה מ-10 שנים הסיכון לסוכרת סוג 2 נמוך יותר בנבדקים בקבוצות ההתערבות בהשוואה לנבדקים בהם לא נערכו שינויים באורח החיים. נוסף על כך, האבחנה של סוכרת נדחתה ב- 4-3.5 שנים בנבדקים בקבוצת ההתערבות. בנוסף להפחתה בסיכון לסוכרת סוג 2 ולדחיית הופעתה, שינויים באורח החיים עשויים להביא לטווח ארוך להפחתה בתחלואה הקרדיוואסקולרית ובתמותה.
מספר תרופות נמצאו יעילות למניעת סוכרת סוג 2 בנחקרים עם טרום סוכרת, אך משך הטיפול לרוב היה קצר, וההשפעה של מרבית התרופות פגה במהירות אחרי הפסקת נטילתן. רק מטפורמין נבדק במחקרים ארוכי טווח ונמצאה יעילה בהפחתת הסיכון לסוכרת סוג 2 ובהפחתת הסיכון לסיבוכי המחלה. על פי ההמלצות של האיגודים המקצועיים בתחום סוכרת ניתן לשקול טיפול בתרופה זו באנשים עם טרום סוכרת, שלא מצליחים להקפיד על השינויים באורח החיים ובאלה עם עלייה ברמות הסוכר.
במטופלים עם השמנה קשה, בהם הסיכון לסוכרת סוג 2 נשאר גבוה למרות ההתערבות לשינוי באורח החיים עם או בלי טיפול תרופתי ניתן לשקול ניתוח בריאטרי (ניתוח לקיבה הנועד להביא לירידה במשקל הגוף). ניתוחים אלה שנעשים במטופלים מתאימים עשויים להביא לירידה משמעותית במשקל הגוף ולהפחית מאוד את הסיכון לסוכרת סוג 2.
לסיכום: זיהוי מטופלים עם טרום סוכרת מהווה הזדמנות להתערבות שנועדה להפחית את הסיכון לסוכרת סוג 2. שינויים באורח החיים הכוללים פעילות גופנית מתונה במשך 150 דקות בשבוע לפחות, תזונה בריאה שמותאמת למטופל וירידה מתונה במשקל באלה עם עודף משקל או השמנה מביאה להפחתה ניכרת בסיכון לסוכרת ולדחיית הופעתה, ואף עשויה להפחית תמותה לטווח ארוך. ניתן לשקול טיפול תרופתי או ניתוח בריאטרי כאפשרויות טיפוליות נוספות.
