אשת מושתל הלב, רחל סולימני: "שמעתי שלאור אשכר ז"ל היה לב זהב,
אני מבטיחה למשפחתו שהלב הגיע לאיש זהב, ידידיה שלי.
אני כואבת את כאבם ומודה להם על אצילות הנפש"
המעשה האצילי של משפחת אשכר, שאיבדו את בנם אור אשכר ז"ל בפיגוע הטרור בדיזנגוף לפני כשלושה וחצי שבועות, העניק חיים לשני מטופלים.
הלב הושתל בידידיה סולימני (65), אב לארבעה ילדים וסב ל-11 נכדים. סולימני נעזר ב-3 השנים האחרונות בלב מלאכותי ולאחרונה מצבו הדרדר ונזקק להשתלה דחופה.
כליה הושתלה בשגית עמרם (52), אם לשני בנים וסבתא ל-2 נכדות תאומות, שהמתינה להשתלה כעשר שנים.
פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבילינסון שביצע את השתלת הלב בידידיה סולימני: ״ההשתלה של ידידיה הייתה מורכבת היות ולפני מספר שנים השתלנו לו לב מלאכותי כגשר להשתלת לב שישמור על איכות חייו במידה מסוימת. לאחרונה מצבו של ידידיה הדרדר והוא נזקק להשתלת לב דחופה. הניתוח ארך שעות ארוכות היות והיה צורך לנתק ולהפריד את הלב המלאכותי מגופו של ידידיה ולחבר לב אורגני. ידידיה קיבל לב חזק ובמצב מצוין של ספורטאי צעיר שיכול לסייע להחלמה מהירה ולאריכות ימים. לאחר ההשתלה הוא כבר נושם בעצמו ומתקשר עם משפחתו ועם הצוות הרפואי. אני מאוד מרוצה ממהלך התאוששותו של ידידיה ואנחנו נלווה אותו עד לחזרתו לשגרת חיים איכותית וטובה יותר".
ד"ר בן בן אברהם, רופא בכיר ביחידה לאי ספיקת לב, המערך הקרדיולוגי בבילינסון: "ידידיה חולה אי ספיקת לב קשה כבר מספר שנים. לאור מצב שהלך והדרדר הוא נאלץ לעבור השתלת לב מלאכותי שתעזור לו לחיות עד שתתקבל עבורו תרומת לב מן החי. בחודשים האחרונים חלה החמרה במצבו ועל כן הוא עלה לראש רשימת המושתלים. בעקבות האירוע הטראגי של משפחת אשכר, ידידיה זכה בלב צעיר ובריא. אסונה של משפחה אחת, הוא אירוע משנה חיים עבור משפחת המושתל. נמשיך ללוות אותו גם לאחר שחרורו".
ידידיה סולימני, מושתל הלב :"כל כך התרגשתי שנודע לי על התרומה וקישרתי מיד למה שנאמר בתקשורת עם אור אשכר ז"ל. אני מאוד מודה למשפחה".
אשתו של מושתל הלב, רחל סולימני מוסיפה: "שמעתי שלאור אשכר ז"ל היה לב זהב, אני מבטיחה למשפחתו שהלב הגיע לאיש זהב, ידידיה שלי. אני כואבת את כאבם ומודה להם על אצילות הנפש".
ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת ההשתלות בבילינסון, שביצע את השתלת הכליה בשגית עמרם: "ההשתלה של שגית עברה לפי התוכנית, היא מרגישה טוב ולא נזקקת לדיאליזה. היא כעת בביתה ומתאוששת. העבודה שלנו היא עירוב כמעט בלתי אפשרי של טרגדיות ואופטימיות ואנחנו מנסים להיאחז בחיוב ובטוב של מעשים אציליים של תרומת איברים".
שגית עמרם (52), מושתלת הכליה: "במשך ימים ארוכים ליוויתי את הסיפור של אור אשכר דרך הטלוויזיה והתפללתי לשלומו ופתאום זה פגש אותי בתוך החיים הפרטיים שלי כשהודיעו לי שאני עוברת השתלת כליה. חיכיתי לזה עשר שנים. זה עצב שנמהל בשמחה ואני מאוד גאה במשפחה שהצילה חיים ומודה להם".