ריאומטולוגיה
(ממ"ש, אוסטיאוארטריטיס, OA) היא מחלת המפרקים השכיחה ביותר באוכלוסיה, הגורמת לכאב ונוקשות מפרקים. המחלה נגרמת עקב שחיקה של הסחוס במפרקים עם שינוים משניים בעצם הסמוכה למפרק. המחלה מערבת בעיקר את מפרקי אצבעות הידיים, ירכיים, ברכיים, קרסוליים וחוליות הגב.
רב המפרקים מאופיינים בכושר תנועה. הנעת המפרקים נגרמת ע"י השרירים והגידים. הסחוס הוא רקמה נוקשה וחלקה המכסה את קצות העצמות הנפגשות במפרק (לדוגמא, עצם הירך והשוק בברך). בין 2 שכבות הסחוס במפרק קיים נוזל סיכה בכמות קטנה, המאפשר תנועה חלקה של המפרק. ממ"ש נגרמת עקב תהליכים הגורמים לדלדול שכבת הסחוס. הסיבות לכך מגוונות, בחלק הגדול מהמקרים השחיקה של הסחוס נגרמת עקב מעמס-יתר של המפרק לאורך זמן, כמו בשחיקת הסחוס במפרק הברך ו/או הירך במקרים של עודף משקל ניכר או בעקבות חבלה, כמו חבלת ספורט. בנוסף, אוסטיאואטריטיס נגרמת עקב דלקת ממושכת במפרק, כמו בחולים הלוקים בדלקת מפרקים שיגרונתית או סוגים אחרים של דלקות מפרקים. ממ"ש יכולה להיות מחלה ראשונית, כלומר ללא גורם חיצוני או דלקתי ברור, כמו במקרים של שינויים שחיקתיים במפרקים הרחיקניים והקריבניים של אצבעות הידיים, או מחלה שניונית (כמו חבלה או דלקת). כמו בחלק ניכר מהמחלות הכרוניות, גם בחולי ממ"ש ניתן לזהות תורשה משפחתית, למשל במחלה שחיקתית של מפרקי אצבעות כפות הידיים, עובדה המצביעה על גורמים תורשתיים (גנטיים) המשתתפים בתהליך גרימת המחלה. למרות היותה מחלה שחיקתית, ניתן למצוא שינויים דלקתיים בתוך הסחוס ובעצם הסמוכה לסחוס הפגוע, אך דלקת מקומית זו לא תבוא לידי ביטוי בבדיקות דם, כלומר מדדי דלקת הניתנים לבדיקה, כמו שקיעת דם ו-CRP, יהיו תקינים.
גורמי הסיכון להיווצרות שחיקת הסחוס כוללים:
- גיל מבוגר – שכיחות המחלה עולה עם הגיל במיוחד באוכלוסייה הזקנה.
- תורשה – קיימת נטיה גנטית ללקות במחלה.
- השמנת-יתר – שכיחות המחלה במפרקים הנושאים את משקל הגוף, כמו ירך, ברך ועמוד-שדרה מותני, גבוהה באופן מובהק באנשים שמנים.
- מגדר – המחלה שכיחה יותר בקרב נשים מאשר בגברים.
- חבלה או פגם מלידה של מפרק – כאמור, חבלה עלולה לגרום התפתחות שחיקת הסחוס שנים לאחר קרות החבלה (כמו חבלת ספורט) וכן פגמים מולדים במבנה המפרק או הגפיים גורמים לשחיקה מואצת ומוקדמת של הסחוס באותם מפרקים פגומים.
ממ"ש מתייצגת בד"כ בכאב של המפרק, לרוב ללא סימני דלקת מקומית. המפרקים נוקשים לאחר תקופת מנוחה, כמו בעת היקיצה בבקר או לאחר ישיבה ממושכת, אך נוקשות זו חולפת כעבור מספר דקות או לאחר חימום המפרקים. לעיתים, בעיקר בברכיים, נוצר תפליט גדול של נוזל במפרק. במפרקי הידיים, ניתן לראות שינויים גרמיים בקצות האצבעות, ולעיתים נגרם שינוי במנח התקין של הברכיים. צילום המפרק ידגים היצרות של המרווח במפרק עם שינויים נלווים בקצות העצמות, אך חומרת המחלה לא נקבעת על סמך הממצאים בצילום, אלא בהסתמך על חומרת התסמינים של כאב ו/או פגיעה בתפקוד. הטיפול כולל תרופות לשיכוך כאבים, פיזיותרפיה לחיזוק השרירים התומכים במפרק ולעיתים ניתן להזריק תכשיר סטרואידלי למפרק (בעיקר לברך). במקרים בהם טיפול שמרני אינו עוזר, ניתן לבצע ניתוח להחלפת המפרק הפגוע (ברך, ירך).
יש להדגיש, רוב האנשים הלוקים בממ"ש סובלים ממחלה קלה הגורמת לעיתים לכאב ולנוקשות של המפרקים, ולעיתים תסמיני המחלה משתפרים או נעלמים באופן עצמוני.
