מרכז דוידוף לסרטן

מלנומה ממאירה של העור (Malignant Melanoma of the Skin) היא למעשה ממאירות של התאים המלנוציטים – התאים היוצרים את הפיגמנט (צבען) מלנין, האחראי לגוון העור. במצבם התקין, תאים אלו מגינים על העור מפני נזקי קרינת השמש. מלנומה נוצרת כאשר בתאים המלנוציטים משתבש מנגנון הבקרה, האחראי לחלוקה תקינה של התאים. שינוי זה גורם להתרבות לא מבוקרת של התאים, ההופכת לגידול סרטני. מלנומה צומחת בדרך כלל על גבי העור, ולעיתים נדירות מופיעה גם באיברים אחרים. מלנומה חודרנית עלולה להתפשט לאיברים אחרים בגוף, באמצעות זרם הדם או דרך צינורות מערכת הלימפה.

קיימים כמה גורמים מובהקים, המעלים את הסיכון לחלות במלנומה במהלך החיים:

חשיפת יתר לקרינת UV (קרינת אולטרה סגול) – בעיקר בשל חשיפה לא מבוקרת לשמש, רקע אישי או משפחתי של תחלואת מלנומה, ריבוי של שומות על שטח הגוף, גוון עור בהיר, וכן מערכת חיסון מוחלשת. 

קרינת UV (קרינת אולטרה סגול, או קרינה על סגולה) היא קרינה המגיעה אלינו באמצעות קרני השמש. זהו גורם הסיכון העיקרי להופעת מלנומה. לרוב מדובר בחשיפה לא מבוקרת לשמש, בעיקר בילדות, הגורמת לכוויות ולנזקים בעור. סיכון דומה כרוך גם בשימוש במיטות שיזוף ובמנורות הפולטות קרינת UV. החשיפה לקרינה זו גורמת לפגיעה ב-DNA של תאי העור, עלולה ליצור נגעים טרום סרטניים ולהגביר את הסיכון להתפתחות של מלנומה ממאירה. ככל שתדירות החשיפה לקרינת UV גבוהה יותר, וככל שנחשפים לקרינה בגיל צעיר יותר, כך עולה הסיכון להופעת מלנומה, גם שנים רבות לאחר אותה חשיפה. לכן, בצד הגנה על העור מקרינת השמש, מומלץ להימנע גם משימוש במיטות שיזוף. המלצה זו קריטית במיוחד לאלו המוגדרים בסיכון לפיתוח מלנומה ולמי שבעבר חלו בסרטן עור כלשהו.

קרינת האולטרה סגול המגיעה מהשמש נחלקת לשלושה סוגים של קרינה, השונים זה מזה מבחינת אורך הגל: קרינת UVA מאופיינת בגל ארוך יחסית (315–380 ננומטר), זו קרינה בעלת אנרגיה נמוכה והיא גורמת בעיקר להזדקנות העור. קרינת UVB מתאפיינת באורך גל קצר יחסית (280–315 ננומטר) עם אנרגיה גבוהה יותר, והיא עלולה לגרום לכוויות שמש בעור. הסוג השלישי, קרינת UVC, הוא בעל אורך גל קצר עוד יותר (10–280 ננומטר) ואינו חודר דרך האטמוספרה, כך שקרניים אלו אינן מגיעות אל כדור הארץ ואינן מסכנות את בריאותנו. אם כך, שניים משלושת סוגי קרינת ה-UV מהווים גורם סיכון להתפתחות מלנומה, וחשיפה לא מבוקרת לקרניים אלו עלולה ליצור מוטציות ב-DNA של תאי העור. מצד שני יש לזכור שאותן קרני UV גם תורמות לבריאותנו, שכן הן גורמות לייצור ויטמין D שסגולותיו חשובות לבריאות. 

אחד מגורמי הסיכון להופעת מלנומה הוא עור בגוון בהיר, עיניים בהירות ושיער בהיר. אנשים בהירים, בעלי עיניים כחולות / בהירות ואדמוניים (ג'ינג'ים), הנוטים "להישרף" בקלות בשמש, אכן מצויים בסיכון גבוה יותר למלנומה בהשוואה לבעלי עור כהה. ההסבר לכך קשור בתגובה השונה של בני האדם לקרינת השמש. באמצעות השיזוף, העור שלנו מגיב לחשיפה לקרינת ה-UV וכך למעשה מתגונן בפניה. ככל שבעור שלנו יש יותר מלנין – פיגמנט (צבען) האחראי לצבע העור – כך גוון העור הטבעי יהיה כהה יותר. המלנין לא רק אחראי לגוון העור אלא גם מגן עליו, ויוצר מעין מסך המפזר את אנרגיית קרני השמש. לפיכך, אנשים בהירים ובעלי כמות נמוכה של מלנין חשופים יותר לנזקי השמש – כוויות, התקלפויות, אדמומית ושלפוחיות. חשיפה רבה מדי לקרני שמש בעוצמה גבוהה מגדילה את הסיכון לחלות, לעיתים בטווח של שנים רבות קדימה, הן במלנומה והן בסוגים אחרים של סרטני עור, בעיקר BCC ו- SCC. להרחבה על סרטן עור שאינו מלנומה (קרצינומה של העור), קראו כאן​ 

קיימים כמה סוגים של מלנומה ממאירה (Malignant Melanoma) – ביניהם מלנומה שטחית מתפשטת, מלנומה קשרייתית / נודולרית, מלנומת נמש ממאירה, מלנומה של הקצוות ומלנומה של הריריות. ברובן, אחד מגורמי הסיכון המרכזיים הוא קרינה על סגולה (UV), שמקורה לרוב בחשיפה לשמש או לקרינה מלאכותית במיטות שיזוף (מלנומה של הריריות ומלנומה של הקצוות אינן קשורות לחשיפה לשמש). סוג המלנומה המאופיין בקשר הישיר ביותר לקרינת UV הוא מלנומת נמש ממאירה, הנקרא גם לנטיגו מליגנה מלנומה Lentigo maligna Melanoma). מלנומה זו שכיחה יותר באנשים מבוגרים, אחרי חשיפה ארוכת שנים לשמש, ומופיעה באזורים שנחשפו לקרינת ה-UV, כמו הפנים והצוואר. נגעים אלו מתפתחים באיטיות ממצב טרום סרטני הנקרא נמש ממאיר (לנטיגו מליגנה), ונראים כמו כתם על גבי העור.

הקרינה העל-סגולה של השמש היא גורם סיכון משמעותי להתפתחות מלנומה, אולם בהחלט אינה הסיבה היחידה להופעת המחלה. בניגוד לדעה הרווחת, לפיה מלנומה מופיעה רק באזורי גוף החשופים לשמש, גידולי עור אלה עלולים להופיע גם במקומות נסתרים מחשיפה לקרני שמש, ולמעשה – כל אחד יכול לחלות במלנומה ממאירה. כך או כך, כדי לצמצם את הסיכון להתפתחות מלנומה חשוב להקפיד על חשיפה נבונה לשמש ועל הגנות מתאימות: 

• לצמצם ככל הניתן את השהייה בשמש בין השעות 9:00–14:00.

• בעת השהייה בשמש ללבוש בגדי כותנה באריגה צפופה, עדיף בצבע כהה.

• לחבוש כובע רחב שוליים ולהרכיב משקפי שמש.

• למרוח את העור בקרם הגנה עם מקדם הגנה גבוה (30 ומעלה) ולחדש את מריחת הקרם מדי שעתיים, כל עוד החשיפה נמשכת, ואף בתדירות גבוהה יותר אם שוחים או מזיעים.   

גם למרכיב הגנטי יש חלק בגורמי הסיכון להתפתחות מלנומה. רקע משפחתי של מלנומה – בעיקר אם חלו בה שני בני משפחה או יותר – מגביר את הסיכון לפתח את המחלה, שכן הסיפור המשפחתי עלול להעיד על גן פגום שעובר בתורשה. כאשר יש מקרי מלנומה במשפחה, בעבר או בהווה, חשוב להיבדק בתדירות גבוהה יחסית. אם יש במשפחה שני קרובים מדרגה ראשונה עם אבחנה של מלנומה, המקרה מוגדר כ"מלנומה משפחתית". במקרה כזה, ובעיקר אם למטופל יש שומות מרובות ואטיפיות (בלתי תקינות) – חשוב מאוד להיוועץ ברופא מומחה לגנטיקה ולקבל הפניה לבדיקה גנטית על מנת לאתר את הגן הפגום. בכל מקרה, לכל מטופל עם סיפור משפחתי של סרטן עור כלשהו, מלנומה או אחר – ההמלצה היא להתייעץ עם רופא המשפחה או לפנות ישירות לרופא עור כדי לבצע בדיקת עור לכל בני המשפחה.

אנשים בעלי מספר רב של שומות (50 ויותר), או בעלי יותר מחמש שומות גדולות ושומות אטיפיות (בלתי תקינות בצבען ובגבולותיהן), מצויים בסיכון גבוה יותר לחלות במלנומה – סיכון הגדול עד פי 10 לעומת כלל האוכלוסייה. שומות אטיפיות, הנקראות גם דיספלסטיות, הן שומות שהמאפיינים שלהן מגבירים את הסיכון לפתח מלנומה. מה שמייחד את השומות הללו ומבדיל אותן מנקודות חן רגילות הוא גודלן – לרוב מעל 6 מ"מ, צורתן – שלעיתים היא א-סימטרית (כלומר מחצית אחת של השומה שונה ממחציתה השנייה), צבען – הכולל יותר משני גוונים, וגבולותיהן – שאינם ברורים או מטושטשים. הימצאות של למעלה מחמש שומות כאלה על העור נקראת "תסמונת הנבוס הדיספלסטי", או בקיצור FAMMM –

familial atypical multiple mole–melanoma syndrome. תסמונת זו מהווה גורם סיכון להתפתחות מלנומה, באופן תורשתי המועבר בצורה אוטוזומלית דומיננטית. אנשים המצויים בקבוצת סיכון זו חשוב שייבדקו בתדירות גבוהה, הן על ידי בדיקות עצמיות לזיהוי שינויים בשומות או הופעת שומות חדשות, והן בבדיקות שגרתיות תדירות אצל רופא עור.

כאשר מערכת החיסון הטבעית מוחלשת ואינה מתפקדת כראוי – למשל, בעת נטילת תרופות לדיכוי מערכת החיסון (כמו אצל מושתלי איברים), אצל חולים עם מחלות המטולוגיות כגון CLL, או בקרב נשאי HIV – קיים סיכון מוגבר להופעת מלנומה. בנוסף, ומתוך אותו אותו היגיון, חלק מהתרופות החדשניות לטיפול במלנומה מתקדמת הן תרופות אימונותרפיות, המעודדות את פעולת מערכת החיסון, משפעלות אותה וגורמות לה להילחם באופן יעיל יותר כנגד התאים הסרטניים.

הופעה של מלנומה בגיל הילדות נחשבת לנדירה. אולם, במקרים רבים אותם "זרעים" הגורמים למלנומה בבגרות נזרעו כבר בגיל הצעיר – הכוונה הוא לנזקי קרינה הנגרמים מחשיפה מוגברת לשמש בילדות. נזקי שמש כאלו, המתרחשים באופן תדיר ומלווים בכוויות ובהופעת שלפוחיות על העור, מהווים גורם סיכון המגדיל את הסיכויים לחלות בסרטן עור מסוג מלנומה בשלב מאוחר יותר בחיים. לגבי הופעת מלנומה בילדות קיימים בספרות מקרים נדירים מאוד, כגון תת-סוג הנקרא ספיץ מלנומה, שלעיתים קשה מאוד לאבחנו. מדובר בשומה ללא פיגמנט, לרוב ורדרדה, סימטרית ומעט מורמת. בכל הופעה או שינוי של שומות חדשות בילדות, מומלץ להיוועץ ברופא עור. 

מלנומה כרוכה בגורמי סיכון שונים, שלא על כולם יש לנו שליטה, ולפיכך לא ניתן למנוע לחלוטין את הסיכוי להופעתה. למשל, אין באפשרותנו לשנות גורמי סיכון למלנומה כמו עור בהיר, מספר רב של שומות או גנטיקה (מקרי מלנומה נוספים במשפחה). יחד עם זאת, כמובן שניתן לצמצם את הסיכון להתפתחות מלנומה. הדרך לעשות זאת היא בעיקר על ידי הימנעות מחשיפה מזיקה לשמש, הגנה על הילדים מנזקי השמש, וכמובן ביצוע בדיקות עצמיות ובדיקות רופא לאבחון מוקדם, שכן גילוי של מלנומה​ בשלב הראשוני שלה מאפשר במקרים רבים ריפוי מלא ועשוי בפירוש להציל חיים.