במתחם מטופלים חולים מכל הארץ, צעירים ומבוגרים, קלים וקשים.
אמיר אדרי שעובד בשגרה במחלקת הבטחון כאחראי מאבטחים בבילינסון החליט באחד מסיוריו במחלקות לגייס את כישורי הספרות שלו והפך לספר הראשון בארץ במחלקת הקורונה.
אמיר נכנס למחלקה בליווי האחות אורית קופלמן ומספר או מסדר שיער לכל המאושפזים המעוניינים.
יש מי שרוצה תספורת חדשה ומרעננת ויש מי שרוצה חפיפה ופן.
"חשוב לי לשמח את החולים לתת להם כמה רגעים של שפיות בתוך ההתמודדות הלא פשוטה הזו. בכל פעם שאני נכנס למחלקה אני יוצא בן אדם אחר, עם המון אנרגיות ושמחה.
יש שם אינספור רגעים מרגשים. סיפוק ונחת מהנתינה" הוא מספר.
בעקבות היוזמה הוא חווה את תחושות הצוות הרפואי ומרגיש קצת בנעליהם, עם כל הציוד הממוגן. הוא מספר את החולים ולדבריו,
כך הבין כמה העשייה של הצוותים משמעותית, מקצועית ומסביב לשעון.
אביו של אמיר חי בבידוד כבר כמעט עשור ומחובר למכשיר חמצן והתחושות שלו חלחלו אליו כשראה את המאושפזים במחלקות, סגורים ומבודדים.
אימו של אמיר התרגשה מאוד מהיוזמה שלו אבל כמו כל אמא הביעה גם חששות "יש לנו מעין טקס אישי שכל פעם שאני נכנס למחלקה היא מדליקה נרות,
מתפללת לכל החולים ומברכת את כניסתי.
אורית קופלמן אחות הכללית שמלווה את אמיר מספרת: ״אמיר יזם את הרעיון והצטרפתי מיד וללא היסוס. קשה לתאר את התחושה וההתרגשות שלי בכל פעם שאנחנו נכנסים.
המטופלים נרגשים מהמחווה, לפעמים מבקשים שאצלם ואעביר למשפחה, מבקשים לראות את עצמם במראה וחלקם רואים את עצמם פעם ראשונה מאז האשפוז וכמעט תמיד מחייכים בסוף.
תחושת הסיפוק גדולה ואני מרגישה שאנחנו מצליחים להעניק למטופלים רגע של נחת וטיפוח במציאות המורכבת שנכפתה עליהם. המגע האנושי עם המטופלים,
החיוך בזמן ובסוף התספורת שווה הכל, תודה לאמיר על הרעיון המדהים והאנושי הזה״.
