מרכז דוידוף לסרטן

פורסם בראשונה: 15.10.2012

  • מאת: ד"ר עופר כספי - מנהל היחידה לרפואה משלימה בסרטן במרכז דוידוף, וד"ר שרון בר-גיל - מומחית לתזונה ולצמחי מרפא, נטורופתית ביחידה לרפואה משלימה בסרטן במרכז דוידוף שבבי"ח בילינסון | מרכז רפואי רבין

אסטרוגן וסרטן השד? לא רק תרופות!

אסטרוגן וסרטן השד 

סרטן השד הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים ביותר. אחת מכל 8 עד 9 נשים בישראל תחלה במחלה במהלך חייה. מספר מטריד מאד לכל הדעות. כ-70%-80% מסרטני השד הם גידולים הרגישים לאסטרוגן. בנוסף, גם חלק לא מבוטל מגידולי הרחם, השחלה, האשכים והערמונית מראים רגישות לאסטרוגן. משמעות הדבר היא חשש אמיתי, שחשיפה מוגזמת לאסטרוגן עלולה לתרום להתפתחותם ולהתפשטותם של גידולים אלו, ששיעור אבחנתם נמצאת כל העת במגמת עלייה.

אז מהו למעשה אותו ההורמון הקרוי אסטרוגן?

הורמונים, הם חומרים טבעיים הנוצרים ומופרשים באיברים ובבלוטות שונות בגוף. ההורמונים משתחררים למחזור הדם ומשם מגיעים אל רקמות הגוף השונות שם הם מתפקדים כשליחים, כלומר - כמעבירי הודעות. הודעות אלו, הן בעצם הוראות ההפעלה של המכונה המופלאה הזו שנקראת גוף האדם. ההורמונים אחראים על אין ספור פעילויות בגוף: חילוף חומרים (מטבוליזם), ויסות טמפרטורה, עידוד או דיכוי של גדילה, שינה והתעוררות, רעב ושובע, התבגרות ומיניות, דיכאון ושמחה ועוד רבות אחרות. אכילה למשל, מעודדת הפרשה של הההורמון לפטין המשרה תחושת שובע, וירידת החשיכה מעודדת הפרשה של ההורמון מלטונין המעורר תחושת עייפות ורצון לישון. בקיצור, בלי ההורמונים – חיינו אינם חיים. 

על מה אחראי האסטרוגן?

עבור רובנו ההורמון אסטרוגן מתקשר אסוציאטיבית עם תפקודי המין הנשי, אך למעשה אסטרוגן מצוי בגופו של כל אחד מאיתנו – גברים ונשים כאחד. בנוסף לוויסות תהליכים הקשורים לתפקוד המיני, לאסטרוגן תפקידים רבים ומגוונים נוספים הקשורים לבריאות העצם (ולכן העלייה בשכיחות אוסטיאופורוזיס לאחר גיל המעבר), לבריאות הלב וכלי הדם (ולכן העלייה בשכיחות מחלות אלו בנשים לאחר חידלון הווסת), לוויסות מצב הרוח וההתנהגות, לשריפת שומן, ועוד.

אלא, שכמו בדברים רבים אחרים בחיים, הכל עניין של מידה. אסטרוגן חיוני לבריאותנו, אך חשיפה מוגזמת לאסטרוגן עלולה לתרום משמעותית להופעת ולהתפתחות מחלות שונות, ובכלל זה כאמור סרטן. למשל, נשים שגיל הופעת הווסת אצלן מוקדם וגיל הפסקתו מאוחר, כמו גם נשים החוות היריון ראשון בגיל מאוחר או מיעוט הריונות, ונשים שאינן מיניקות – כל הנשים הללו טובלות בעצם באמבט של אסטרוגן שנים ארוכות של חייהן. ואכן, בנשים אלו, שכיחות סרטן השד גבוהה יותר מבשאר האוכלוסייה.

אז מה נוכל אם כן לעשות בכדי למנוע חשיפה מוגזמת לאסטרוגן?

תרופות, אבל לא רק!
לאורך שנות הפוריות, האסטרוגן נוצר בשחלות. עם חדלון הווסת והפסקת הפעילות השחלתית, האסטרוגן נוצר ברקמת השומן ובבלוטת יותרת הכליה. מכאן, שהאסטרטגיה העיקרית ברפואה המערבית לביטול השפעתו הרעה של האסטרוגן הינה על ידי אחת משתי חלופות: או על ידי הפחתת ייצורו (למשל באמצעות דיכוי שחלתי), או על ידי חסימת השפעתו באיברי המטרה (למשל בנשים המתמודדות עם סרטן השד בעל תכולת קולטנים גבוהה לאסטרוגן, הקרויה בשפה המקצועית ER+, באמצעות מתן תרופות שונות המונעות את קישור האסטרוגן לשד). הסבר קצר וממצה על סוגי ודרכי הפעילות של התרופות הללו ניתן למצוא באתר האגודה למלחמה בסרטן (www.cancer.org.il).

אלא שלא רק תרופות באות בחשבון. מזה זמן רב אנו יודעים על חשיבות הצמצום של החשיפה לאסטרוגן ממקורות שמחוץ לגוף. מעבר להורמונים אליהם אנו נחשפים בתרופות המכילות אסטרוגן, פרוגסטרון או שילוב שלהם, כגון גלולות למניעת היריון, טיפול הורמונאלי חלופי (לאחר הפסקת הווסת) או טיפולי פוריות, המזון אותו אנו אוכלים, חמרי הניקוי וההדברה בהם אנו משתמשים ואפילו מוצרי קוסמטיקה – כל אלו עלולים להכיל תרכובות כימיות דמויות אסטרוגן, המחקות את פעולתו בגוף. פירוש הדבר – יותר אסטרוגן, ובקיצור תוספת שמן למדורה.

בשנים האחרונות מתברר שקיים גורם משמעותי נוסף הקובע את רמת החשיפה של גופינו לאסטרוגן: דרך הפינוי שלו מהגוף.

כיצד מתפנה האסטרוגן מן הגוף?

כשהורמון מסיים את שליחותו בגוף, תם ונשלם תפקידו, ועתה עליו להתפרק ולהתפנות אל מחוץ לגוף כמו כל פסולת אחרת. נמצא כי לדרך בה גופינו מפרק את האסטרוגן ומפנה אותו כפסולת יש השפעה מכרעת על מידת החשיפה, אותו אמבט אסטרוגני, בגוף.

הכבד הוא השחקן המרכזי (אם כי לא היחידי) בו מתרחש המטבוליזם של האסטרוגן וההורמונים האחרים. לכבד יש 3 דרכים שונות בכדי לפרק אסטרוגן ולהכינו לפינוי מהגוף. כל אחת מהדרכים מייצרת מטאבוליטים (תוצרי פירוק) שונים, המשפיעים על הגוף בצורה אחרת.

מסלול אחד, הנקרא 2-OH, נחשב מסלול בטוח כיון שהוא יוצר מטבוליטים עם פעילות אסטרוגנית חלשה או כאלו המעכבים פעילות מסרטנת. שני המסלולים הנוספים, הנקראים 4-OH ו 16-OH, התגלו כפחות רצויים, כיון שהם בעלי פעילות אסטרוגנית דומיננטית, ולכן עלולים להיות פרו-סרטניים. ואכן, נמצא כי נשים החולות בסרטן שד נוטות לייצר ביתר מטאבוליטים של אסטרוגן במסלולים הפחות רצוייים, כפי שניתן למדוד בבדיקות שתן.

לפיכך, באופן אידיאלי נרצה להגדיל את המטבוליזם של אסטרוגן דרך המסלול הבטוח ומאידך נרצה לצמצם מטבוליזם של אסטרוגן דרך שני המסלולים האחרים. ואכן, במחקר איטלקי שעקב אחרי יותר מ-10,000 נשים במשך 5 שנים נמצא כי נשים עם מטבוליזם "טוב" של אסטרוגן פיתחו סרטן שד בצורה משמעותית פחות (40% הפחתה) מנשים עם מטבוליזם תת מיטבי.

אז מה ניתן לעשות בכדי למנוע או למזער את הסיכון להישנות או התפשטות של מחלה?

לשמחתנו, פעמים רבות שינויי תזונה ואורחות חיים, ושימוש בצמחי מרפא ובתוספי מזון שונים יכולים לחולל שינוי משמעותי במסלולי הפירוק של האסטרוגן, ובכך לתרום לצמצום החשיפה אליו. כך למשל, במחקר שנעשה בקנדה ושפורסם לאחרונה, נמצא כי תוך חודש אחד בלבד, נשים שצרכו צמחי מרפא ופיטוכימיקלים שבודדו מברוקולי, פינו אסטרוגן מהגוף בצורה בריאה יותר מנשים בקבוצת הביקורת.

אז מה כדאי לאכול בכדי לתמוך במטבוליזם בריא של אסטרוגן?

  • כדאי להרבות בצריכת סיבים (הנמצאים בפירות, בירקות, בדגנים ובקטניות מלאים). ההסבר: דרך נוספת בה מתפנה אסטרוגן מהגוף הוא באמצעות הצואה. לחיידקי המעי תפקיד מכריע בתהליך זה. מתברר שתוספת סיבים מטייבת את תהליך הפינוי.
  • כדאי להרבות בצריכה של ירקות ממשפחת המצליבים, כגון: ברוקולי, כרוב, וכרובית. הסבר: מעבר לסיבים תזונתיים מכילים הירקות הללו חומרים בשם אינדולים, שהינם פיטוכימיקלים המעודדים פירוק טוב יותר של אסטרוגן. בשל רגישותם הרבה של החומרים הללו לחימום יתר, מומלץ לאדות את הירקות ולא להרתיחם. זאת ועוד, כדי להשיג אפקט קליני משמעותי, יש כיום תוספים מרוכזים של אינדולים (I3C  ו-DIM לדוגמא) שהוכחו מחקרית כבעלי משמעות בסרטן השד.
  • זרעי פשתן טחון טרי. ניתן לערבב 2-1 כפות של זרעי פשתן טחון במים, ביוגורט או בכל דבר מאכל קר. הסבר: חומצות שומן אומגה-3 מאקטבות את האנזים האחראי על העיבוד הבריא של האסטרוגן.
  • פולי סויה (אדממה), טופו ומוצרי סויה מותססים כגון טמפה תורמים אף הם את חלקם לעיבוד בריא יותר של אסטרוגן. הסבר: גם לסויה תמיכה במנגנונים האנזימתיים המקדמים פינוי בריא של אסטרוגן. הדבר מענין במיוחד לנוכח העובדה שבמשך שנים חששנו מחשפית נשים עם סרטן השד לסויה, המכילה תרכובות צמחיות דמויות אסטרוגן. אלא שמספר מחקרים אפידמיולוגיים שפורסמו לאחרונה מלמדים שיתכן וההיפך הוא הנכון וחשיפה מידתית לסויה מקטינה את שיעור הישנות המחלה. (שימו לב: המדובר בסויה ולא במוצרי סויה מעובדים ומהונדסים גנטית כגון שניצל סויה ודומיו – מהם אכן מומלץ להימנע !).
  • עשבי תיבול וצמחי מרפא, כגון: רוזמרין, כורכום, גדילן, חילבה, תה ירוק, כורכום ואחרים נמצאו אף הם כתומכים בעיבוד אסטרוגן בריא. הסבר: ניתן להשתמש בכל אלו בחופשיות לחליטות תה ולתיבול מאכלים, אבל כדי להשיג אפקט קליני רצוי יש צורך בכמויות ובריכוזים משמעותיים יותר ולצורך כך, בייעוץ מקצועי מתאים, ניתן להשתמש בתוספי מזון שונים.

ולא פחות חשוב, ממה כדאי להימנע?

צריכה גבוהה של סוכרים, צריכת מאכלים עתירי שומן מן החי, צריכת אלכוהול בכמות מופרזת, היעדר פעילות גופנית, ועודף משקל – כל אלו הוכחו כבעייתיים מאד בכל הקשור לסרטן השד.

המסקנה ברורה: בחירות תזונתיות יומיומיות, שינויים באורחות החיים, ונטילת תוספים / צמחי מרפא שונים - עשויים להשפיע בצורה חיובית על האיזון ההורמונלי, ויכולים לתרום תרומה משמעותית למניעת מחלה.