ד"ר רוני וייס | עדכון אחרון: 17.10.2019
מחלות בגיל המבוגר והשפעתם על הצורך בשיקום
תהליך ההזדקנות מלווה בדלדול רקמת שריר השלד ובירידה בכוח השרירים. בעת מחלה חלים בגוף האדם תהליכים קטבוליים - תהליכי פרוק רקמות, ובפרט רקמות השומן והשריר.
כתוצאה מכך, גם לאחר ההחלמה נותר האדם חלש והתאוששותו אורכת זמן. בדרך כלל נדרשים לגוף שלושה ימי התאוששות על כל יום של מחלה ותהליך זה מועצם עוד יותר בקרב קשישים.
המצב מורכב אף יותר בקרב קשישים שכמעט ואינם יוצאים מביתם. כוחם לא עומד להם בביצוע פעילות שהיא מעבר לנדרש בשגרת היום־יום, ובמצב של מחלה יש סכנה שכוח שרירי השלד יחלש מתחת לסף הקריטי. במצב כזה הקשיש יתקשה לקום ממיטתו ויסבול מחוסר יציבות ומנפילות. בנוסף הוא עשוי להתקשות בביצוע תפקודי היום־יום הבסיסיים כמו אכילה, רחצה, לבוש ועשיית צרכים. קשיש שחוזר הביתה מבית חולים במצב כזה נזקק לעזרה תמידית והופך לסיעודי.
שיקום גריאטרי - התקווה שבשיקום
אבדן העצמאות והתלות בזולת מהווים פגיעה קשה ביותר ברגשותיו של המבוגר ובאיכות החיים שלו ושל בני משפחתו, ויש לעשות ככל הניתן כדי למנוע מצב זה. שיקום התפקוד מעוגן בחוק ביטוח בריאות ממלכתי (התשנ"ד 1994), ונמצא באחריות קופת החולים בה מבוטח המטופל. תהליך השיקום נועד לאפשר למטופל לחזור לתפקוד מירבי מבחינה פיזית, חברתית ונפשית.
שיקום גריאטרי מותאם ליכולות, למגבלות ולצרכים המיוחדים של בני הגיל השלישי. כך למשל, מחלה חריפה, אשפוז בבית חולים וטיפולים תרופתיים שונים - עלולים לגרום לבלבול חריף אצל הקשיש, תופעה שאינה מאפיינת אנשים צעירים. אף הדגש בשיקום גריאטרי שונה. לעומת שיקום צעירים, שלומדים לחזור ולתפקד במסגרות הלימודים והעבודה, בקרב קשישים מושם דגש על שיחזור תפקודי היום יום הבסיסיים בבית.
תהליך השיקום כרוך בתרגול יום־יומי לצורך חיזוק השרירים, והדרכה לביצוע פעולות בצורה בטיחותית.
במקביל, הצוות מעריך את יכולותיו הקוגניטיביות של המטופל, מתאים לו אביזרי עזר הנחוצים לשיפור תפקודו וניידותו (כמו: הליכון, מקל, "יד עזר" ועוד) ופועל להשגת העזרה שלה יזדקק בביתו.
מי מתאים לשיקום גריאטרי?
שיקום הוא תהליך אקטיבי, שמצריך שיתוף פעולה ומאמץ מצד המטופל. כל אדם מעל לגיל 65, שתפקודו נפגע בעקבות אירוע חריף, זכאי לתקופה של ניסיון שיקום. השיקום יכול להיערך במסגרת אשפוז, בקהילה או בבית. בהתאם לתקנות משרד הבריאות זכאות זו מתייחסת לאנשים שקודם לאירוע תיפקדו והתהלכו ואינה מתאימה לקשיש שהיה מרותק למיטה. תהליך השיקום מותנה במצב רפואי יציב של המטופל, יכולת לבצע מאמץ גופני ושיתוף פעולה עם הצוות השיקומי.
משך השיקום
בהתאם לנוהל משרד הבריאות - ניסיון השיקום אורך לפחות 14 יום במקרה של שיקום אורטופדי ו־25 יום במקרה של שיקום נוירולוגי (לאחר אירוע מוחי). אם המטופל ימצא בלתי מתאים ע"י צוות השיקום (כמו למשל עקב חוסר שיתוף פעולה), ניסיון השיקום יקוצר.
משך השיקום המירבי באשפוז הוא שלושה חודשים. בהרצפלד, אשפוז לשיקום לאחר מחלה חריפה עם ירידה תפקודית אורך בממוצע שבועיים, שיקום לאחר שבר בצוואר הירך אורך כשלושה שבועות, ולאחר אירוע מוחי - כחודש.
הצוות המשקם בהרצפלד
בעשייה השיקומית בהרצפלד מעורב צוות רב מקצועי ורב תחומי שכולל:
רופא גריאטר - שמנהל את הצוות הרב־מקצועי ואחראי לתהליך השיקום בכללותו. הרופא עוקב אחר מצבו הרפואי של המטופל בתקופת ההתאוששות ומטפל במידת הצורך בסיבוכים האופייניים לתקופה זו.
צוות הסיעוד - אחראי לסעוד את המטופל ולדאוג שייטול את התרופות הדרושות, כשאינו מסוגל לבצע פעולות יום־יומיות בכוחות עצמו.
דיאטנית - מבצעת הערכה תזונתית ומפקחת על העשרות המזון הנחוצות לשיפור מצבו התזונתי של המטופל.
פיזיותרפיסט/ית - מדריכ/ה את המטופל בתרגילים לחיזוק השרירים ושיפור טווחי התנועה במפרקים, במטרה להחזירו לניידות. לצורך כך נעזר/ת לעיתים בחדר הכושר הטיפולי. בנוסף, הפיזיותרפיסט/ית מתאימ/ה אביזרי עזר הנחוצים לניידות.
מרפאה בעיסוק - אחראית על תרגול פעולות יום־יומיות בסיסיות כמו לבוש ורחצה, כדי לשחזר את עצמאותו התפקודית של המשתקם, וכן מתאימה אביזרי עזר נחוצים. המרפאה בעיסוק מתמקדת בשיפור מיומנויות הגפה העליונה ובהערכת יכולתו הקוגניטיבית (שכלית) של המטופל. בנוסף, המרפאה בעיסוק מסייעת למשפחת המשתקם לתכנן את השינויים הנחוצים בביתו למען בטיחותו.
קלינאית תקשורת - מטפלת בהפרעות בדיבור ובהבנת השפה, שעשויים להופיע בעקבות פגיעות שונות (כמו למשל אירוע מוחי), וכן בהפרעות בליעה.
עובדת סוציאלית - נמצאת בקשר עם המטופל ועם בני משפחתו. היא מפעילה את גורמי התמיכה שמסייעים למטופל לאחר שחרורו, ועוזרת לו למצות את זכויותיו. במידת הצורך העובדת הסוציאלית מסייעת בהליך הבאת מטפלת צמודה או בהעברתו של המטופל לבית אבות.
משפחת החולה - למרות שבני המשפחה אינם חלק מהצוות הרשמי, מעורבותם ועידודם מהווים חלק נכבד מהצלחת תהליך השיקום, ובמיוחד כאשר המטופל אינו דובר עברית, שרוי בדיכאון או בעל ליקוי קוגניטיבי. בהרצפלד רואים במשפחה שותפה שווה וחשובה בחתירה אל המטרה המיוחלת - החזרת החולה לתפקוד בתחומים הרגשי והחברתי, לא פחות מאשר בתחום הפיזי.
