כללית שלי
גרנטולוגיה

מהי שבריריות בגיל המבוגר?

מהי תסמונת השבריריות בגיל המבוגר? כיצד תאבחנו כי בן משפחתם סובל מכך? מהם המאפיינים, כיצד ניתן לזהות אותה ומה הם דרכי הטיפול המומלצות?

ד"ר רוני וייס 

תסמונת השבריריות (Frailty) בקשיש מאופיינת בחולשה, איטיות וירידה בתיאבון ובמשקל. שכיחותה של התופעה עולה עם הגיל, עם ריבוי המחלות והתרופות ועם הירידה במצב התפקודי. התסמונת מעידה על צמצום הרזרבות במערכות החיוניות בגוף, המתפקדות במצב גבולי שמספיק בדיוק לשגרת היומיום המצומצמת של הקשיש. אם יחלה במחלה חריפה או יפגע מטראומה, יבוא אובדן הרזרבות לידי ביטוי בקושי להחלים, להתאושש ולחזור למצב הקודם. אפשר להימנע מתשישות על ידי עיסוק בפעילות גופנית קבועה ושימור כוח השרירים, וכן באמצעות פעילות שכלית וחברתית ותזונה מאוזנת ובריאה.

מקרים אופיניים

שרה היא קשישה בת 80, פעילה ונמרצת, שמנהלת בעצמה את משק ביתה ונוסעת העירה באוטובוס לקניות.

לאה גם היא קשישה בת 80, אך חלשה, הילוכה איטי והיא נזקקת להליכון מחשש לנפילה. לאה כמעט שאינה יוצאת מפתח ביתה והיא נזקקת לעזרת מטפלת בלבוש וברחצה. ברוב היום היא יושבת מול הטלוויזיה ומנמנמת. לדבריה תמיד אכלה מעט, אך לאחרונה ירד משקלה.

אינטואיטיבית, כולנו מזהים את המטופלת הראשונה כ"קשישה בריאה" (Well Elderly  או Robust Elderly).  במקרה זה, אנו מדברים על "זקנה טובה". לעומת זאת, המטופלת השנייה, פגיעה יותר והיא נחשבת כ"קשישה שברירית" (Frail Elderly).

כיצד ניתן לאבחן שבריריות?

תסמונת השבריריות נחקרה רבות, והיא נחשבת לאחת התסמונות החשובות בגריאטריה.
הוגדרו לה חמישה קריטריונים אבחנתיים (Linda Fried 2001):
1. הליכה איטית (מעל שבע שניות כדי לעבור שלושה מטרים).
2. עייפות, קושי במאמץ.
3. רמת פעילות נמוכה - עושה מעט דברים במשך היום.
4. חולשת שרירים (ניתנת למדידה ע"י דינמומטר לבדיקת כח כף היד).
5. ירידה לא מכוונת של 5% ממשקל הגוף (3 ק"ג)  בשנה האחרונה.

נוכחות לפחות שלושה קריטריונים מתוך רשימה זו מעידה על שבריריות.

בגיל 65 כ־7% מהמבוגרים עונים לקריטריונים אלו. בגיל 80 השיעור עולה ל־20% ובגיל 90 ל־30%.

מאפיינים נוספים של התסמונת הם: ירידה תפקודית (בתפקוד היומיומי), נטייה מוגברת לנפילות והסתמנות בלתי טיפוסית של מחלות.

הסיכונים בשבריריות

קשיש שברירי נמצא בסיכון מוגבר למספר סיבוכים ובהם:
1. יותר מחלות חריפות, יותר אשפוזים.
2. קושי בהתאוששות ממחלות, החלמה איטית ונטייה לסיבוכים.
3. יותר סיבוכים בניתוח.
4. נפילות ושברים.
5. סיכון מוגבר לירידה תפקודית נוספת עד למצב סיעודי.

הסיבות להופעת התסמונת

מקורה של התסמונת בגורמים שונים החוברים יחד. שלושת הגורמים העיקריים הם:

1. ירידה במסת השרירים (Sarcopenia) ובכוח השרירים, דבר שבא לידי ביטוי בחולשה גופנית. ככלל, שריר שאינו נמצא בשימוש נחלש ומתדלדל, דבר המגביר את תשישותו של הקשיש, שיתנועע פחות וחוזר חלילה.

2. רמה מוגברת של הורמוני הדחק (סטרס), אדרנלין וקורטיזול. להורמונים אלה פעולה קטבולית - פירוק שרירים ורקמות נוספות. הקשיש נמצא למעשה במצב דחק כרוני, שהוא מצב הפוך למצב רגיעה שבו נעשית בניית רקמות.

3. מצב דלקתי כרוני - בבדיקת דם נמצא רמה מוגברת של ציטוקינים דלקתיים, שהם חומרים המופרשים מתאי דלקת פעילים בגוף. ממצא זה מצביע על כך שגוף הקשיש נמצא במצב דלקתי כרוני.
תאי הדלקת בגוף אמנם מופעלים בצורה ממושכת, אך תפקודם התקין נפגע ומערכת החיסון אינה מתפקדת כראוי. הקשיש נמצא בסיכון מוגבר למחלות זיהומיות חוזרות, ובפרט לדלקות ריאה ולדלקות בדרכי השתן.

בכל מחלה כזו מופעלים תאי דלקת נוספים המשחררים עוד ציטוקינים, וכך רמת הציטוקינים הכללית בדם עולה. מצד שני, דעיכת התגובה הדלקתית, לאחר חלוף הזיהום, איטית מהרגיל. כלומר - כל מחלה מגבירה את המצב הדלקתי הכללי בגוף לזמן ממושך.

הדלקת הכרונית מגבירה את חולשתו והרגשתו הכללית הלא טובה של הקשיש, ותורמת לירידה בתיאבון ולפירוק השרירים. בעת מחלה חריפה, קשיש שברירי עלול שלא להציג את תסמיני המחלה האופייניים, אלא תופעות לא ספציפיות כמו: בלבול, ירידה תפקודית ואיבוד שליטה בסוגרים. לעתים הקשיש מסרב לאכול ולשתות ואינו יורד ממיטתו. גם אם ירד ממיטתו, הוא עלול ליפול עקב הבלבול והחולשה.

לדוגמה: התקף לב עלול להתבטא רק בהתעלפות, או בנשימה מהירה מהרגיל. דלקת ריאות יכולה להתבטא בקוצר נשימה ובלבול, ללא חום.

מעגל התשישות - FTT

בעת מחלה חריפה הקשיש עשוי להיכנס לסחרור - מעגל סגור שבו חולשתו פוגעת בתפקודו ובתאבונו והוא נחלש עוד יותר. מצב זה מכונה: Failure to Thrive - FTT, שם השאול מרפואת ילדים.
קשישים רבים שהיו כביכול בריאים ועצמאיים, "לפי גילם" בעיני קרוביהם, חיו למעשה "על בלימה", ללא רזרבות במערכות הגוף החיוניות. בעת מחלה שגרתית, במקום להתאושש ו"לחזור לעצמם", הם הולכים ומסתבכים ומצבם הולך ומתדרדר. קרובי המשפחה הנדהמים אינם מבינים מדוע קרובם אינו מתאושש.

ככלל, כל מחלה חריפה וכל טראומה מגבירים את השבריריות. הקשיש יכול לצאת ממעגל התשישות רק אם יתייצב ויפסיק לחלות שוב ושוב. במידה ולא יחלה, יכולים לחול תהליכי הבראה והקשיש לאט לאט יתאושש. סיכוייו גדלים בסביבה שקטה ויציבה, ועדיף בביתו.

מי נמצא בסיכון לפתח שבריריות? 

מחקר ה- WHI שעקב אחר 93,000 נשים בגיל המעבר והזיקנה בארה"ב מצא שגורמי הסיכון המובהקים הם:

  • עודף משקל, וגם תת-משקל.

  • עישון.

  • גיל מבוגר יותר.

  • דיכאון.

  • ירידה תפקודית, באחד או יותר מתפקודי היומיום הבסיסיים.

  • נפילות חוזרות (שלוש או יותר בשנה האחרונה), שבר בצוואר הירך בעבר.

  • שחיקת סחוס המפרק בפרקים נושאי המשקל.

  • מחלה ריאתית כרונית, מחלת לב, ארוע מוחי בעבר, סכרת.

  • ריבוי מחלות, ריבוי תרופות, ירידה קוגניטיבית.

  • עוני.

  • הערכת בריאות עצמית נמוכה: דווקא פרמטר זה נמצא כמנבא החזק ביותר להופעת תסמונת השבריריות - פי 11! לעומת קשיש שחש שמצב בריאותו טוב (דבר המזכיר נבואה המגשימה את עצמה).

מה ניתן לעשות כדי למנוע את השבריריות? 

ידוע על שלושה דברים שיכולים למנוע או לדחות את הופעת תסמונת השבריריות:

1. פעילות גופנית קבועה, שלוש פעמים בשבוע, לשיפור הכושר הגופני (סיבולת לב־ריאה), הגמישות ושיווי המשקל, ובעיקר - לשימור כוח השרירים, על ידי תרגילי כוח.

2. פעילות שכלית מאתגרת ופעילות וחברתית.

3. תזונה מאוזנת מבחינת הרכב הקלוריות (30kcal/kg) והחלבון (1gr/kg), שמירה על משקל הגוף והימנעות מירידה לא מבוקרת במשקל.

אבחנה מוקדמת עד כמה שניתן:
על מבוגר שנמצא בקבוצת סיכון, או שנחלש ומראה סימני שבריריות - לעבור הערכה גריאטרית כוללנית ע"י גריאטר בקהילה או במרכז רפואי. יעילות הערכה מקפת כזו, בקבוצת חולים זו, הוכחה כיעילה.​

אני רוצה...