כללית שלי
גרנטולוגיה
    מאת:
  • ד"ר רוני וייס

שחיקת סחוס המפרק בגיל המבוגר

מהי שחיקת סחוס במפרק , מדוע זה קורה, כיצד השחיקה משפיעה על מטופלים בגיל השלישי. מהם הסימפטומים של שחיקת סחוס ומהם הטיפולים הקיימים ומידת יעילותם.

שחיקת הסחוס המפרקי היא תהליך ניווני המתרחש בעיקר במפרקים נושאי משקל כמו ירכיים או ברכיים, או הנמצאים בשימוש רב כמו כפות הידיים, או בפרק שנפגע בעבר מטראומה.
התופעה שכיחה מאוד בגיל המבוגר וגורמת לכאבים בתנועה ומוגבלות תפקודית.
Osteoarthritis.jpg
הטיפול היעיל ביותר הוא הורדת משקל ופעילות גופנית סדירה, המותאמת על ידי פיזיותרפיסטית. תרופות יכולות להקל, ובפרט מומלץ אקמול. תרופות נוגדות דלקת יכולות להועיל במצבי דלקת חריפה, אך לא מומלצות כטיפול ממושך.
במקרים קשים, אין מנוס מניתוח החלפת הפרק. 
  
מי סובל מהתופעה?
שחיקת סחוס המפרק היא מחלת פרקים שכיחה ופוגעת כמעט בכל אדם בגיל המבוגר, במפרק זה או אחר. התופעה מתחילה לרוב בגילאי הביניים, ושכיחותה עולה עם הגיל. נשים נפגעות יותר, ובפרט בברכיים.
שחיקת הסחוס המפרקי מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לכאב ולמוגבלות בגיל המבוגר. 
  

איך בנוי מפרק ומהו הסחוס?
מפרק הוא נקודת חיבור בין עצם לעצם, המאפשר תנועה. כך מתאפשרת גמישות בשלד שבנוי מעצמות קשיחות. לרוב קצה עצם אחת מעוגל בצורה קמורה והשני בצורה קעורה, באופן תואם.
קצות העצמות מצופות בסחוס חלקלק, גמיש ושקוף. הסחוס בנוי מתאים וביניהם חומר בין־תאי מיוחד, העשיר בפרוטאוגליקאן (חלבון הקשור לשיירים סוכריים ארוכים, הנקראים גליקוזאמינוגליקאנים). מולקולות אלה סופחות מים רבים ונותנות לסחוס את תכונותיו המיוחדות. בעת לחץ הסחוס נדחס ומשחרר מים, ובהרפיית הלחץ הוא סופח אותם חזרה, ומכאן גמישותו.
בין מולקולות הפרוטאוגליקאן עוברים סיבים הבנויים מחלבון בשם קולגן, המשמשים כשלד מבני ושומרים על יציבותו של הסחוס. המפרק מכוסה כולו בקופסית, המצופה מבפנים בקרום הנקרא ממברנה סינוויאלית
(SYNOVIAL MEMBRANE). קרום זה מפריש את הנוזל הסינוויאלי הנמצא בכמות קטנה במפרק ומשמש כנוזל סיכה להחלקת התנועה במפרק. נוזל זה גם מזין את תאי הסחוס, שבניגוד לרקמות אחרות בגוף אינם מקבלים אספקת דם.

 

מדוע נשחק הסחוס? 
שחיקת הסחוס נחשבת לתהליך ניווני, כשאר תהליכי ההזדקנות בגוף. סיבתה המדויקת אינה ידועה, אך היא מתרחשת בעיקר בפרקים הנמצאים בתנועה רבה ותחת עומס מכני רב.
הסחוס נשחק תחת שימוש, אך נבנה כל העת מחדש. עם הגיל, קצב בנייתו מחדש יורד ואינו מדביק את קצב השחיקה. כמו כן, הסחוס החדש שנוצר הוא פחות איכותי וסופח פחות מים. סיבי הקולגן נחשפים ונפגעים, יציבותו של מבנה הסחוס נפגעת והוא מתחיל להתפורר.
חלקי הסחוס המתפורר נקלטים בממברנה הסינוויאלית ומפורקים שם, בתהליך דלקתי. הדלקת לרוב קלה ואינה גורמת כמעט לנזק, בשונה ממחלות פרקים דלקתיות.
עם שחיקת הסחוס, מתחילות שתי העצמות שבמפרק להתחכך זו בזו, תהליך הגורם לכאב. על מנת לייצב את המפרק ולהקטין את התנועה בו, מייצר הגוף זיזי עצם חדשה בשולי המפרק, הנקראים אוסטאופיטים. המפרק גדל ונראה נפוח, וטווחי התנועה בו מצטמצמים. עקב צמצום התנועות במפרק, גם השרירים המפעילים אותו (לכיפוף ויישור) נחלשים.
הסיבה העיקרית לשחיקה היא כאמור עומס מכני על המפרק. אך גם תת־תנועה מזיקה - כיוון שהלחצים וההרפיות הנוצרים בסחוס בעת הפעלת המפרק, גורמים לכניסה וליציאה של נוזל הסינוויה, העשיר בחמרי מזון, לסחוס. בפרק שאינו נמצא בתנועה (כמו ברכיים של אדם שיושב במשך מרבית שעות היום) - הסחוס מתדלדל ונהיה דק יותר, ויהיה פחות עמיד לעומסים בהמשך.  

אילו מפרקים נפגעים? 
התהליך הניווני עשוי לפגוע בכל מפרק. בסיכון מיוחד נמצאים מפרקים גדולים נושאי משקל - פרקי הירכיים והברכיים, וכן הפרקים שבין החוליות ובכפות הרגליים. התופעה קשורה לעודף משקל, הגורם לעומס מכני רב יותר על המפרק.
גם הפרקים בכפות הידיים נתונים לשחיקה, הנובעת משימוש רב ובפרט בתנועות החוזרות על עצמן.
פרק שניזוק בעבר, כתוצאה מחבלה, נמצא בסיכון מוגבר להתפתחות אוסטאוארתריטיס, לעיתים תוך שנים ספורות  (כמו למשל: שבר שפגע במשטח מפרקי, כך שלאחר האיחוי פני המפרק כבר אינם חלקים.) גם נזק למניסקוס בברך,  או עיוותים מלידה (למשל בברכיים - "רגלי O", או "רגלי X") מעלים את הסיכון להתפתחות התופעה.
קיימת שונות בין האנשים, כך שלא כולם נפגעים ולא תמיד באותם פרקים.
ישנם אנשים הסובלים משחיקה בו זמנית של פרקים רבים בגוף, מצב הנקרא אוסטאוארתריטיס מפושטת (Degenerative Joint Disease). 

מהם הסימפטומים של שחיקת סחוס המפרק?

כאב - המופיע בעיקר בעת נשיאת משקל על הפרק  (למשל: דריכה והליכה כאשר סחוס הברך שחוק, או קימה מישיבה לעמידה כשסחוס פיקת הברך שחוק). תחילה הכאב יוקל לאחר מנוחה, אך בהמשך יהפוך לממושך יותר ועשוי להפריע לשנת הלילה. 
נוקשות - שמופיעה בעיקר לאחר שנת לילה ממושכת. הפרק נוקשה ו"משתחרר" רק לאחר כחצי שעה, כמו היה זקוק ל"חימום". ואכן, חימום הפרק מקטין מנוקשותו. 
 
הגדלת הפרק - עם היווצרות זיזי העצם החדשה הפרק גדל ונראה נפוח.  
חריקות בעת תנועה - בעת הפעלת המפרק, מרגישים ואף שומעים חריקות (קרפיטציות), עקב שפשוף עצם בעצם. 
רגישות - כאב המופק במישוש עמוק של הפרק הנגוע. 
דלקת - איננה מרכיב קבוע באוסטאוארתריטיס, בשונה ממחלות פרקים דלקתיות. אך ייתכנו התלקחויות דלקתיות, הנובעות משחרור חלקי סחוס לחלל המפרק וקליטתם בממברנה הסינוויאלית. הפרק נהיה נפוח וחם, כאוב מאוד, ומתמלא בנוזל רב. התופעה זמנית וחולפת לאחר זמן, גם ללא טיפול.  

 

כיצד ניתן למנוע את התופעה? 
ניתן להפחית את הסיכוי להיווצרות אוסטאוארתריטיס על ידי:
  • פעילות גופנית סדירה, אך לא מוגזמת. זו חשובה להפעלת המפרקים ולהזנת הסחוס, אך לא ברמה שתביא לשחיקתו. 
  • שמירה על משקל גוף נכון מגינה על הפרקים נושאי המשקל - ובפרט ירכיים וברכיים. 
  • שמירה על בריאות הגב על ידי ישיבה נכונה והרמת חפצים מהרצפה בצורה נכונה. 
  • לאנשים שעבודתם קשורה בתנועות חוזרות על עצמן במשך שעות (למשל, הקלקה על עכבר מחשב) – יש לבצע הפסקות מנוחה, ולתת את הדעת ל"הנדסת אנוש" נכונה בעבודה. 

מהם הטיפולים הקיימים ומה יעילותם?

  1. הטיפולים היעילים ביותר הם הורדת משקל עודף ופעילות גופנית סדירה.  מומלץ לבצע תרגילים המותאמים ע"י פיזיותרפיסטית, בצורה סדירה, מספר פעמים בשבוע. 
  2. ניתן להסתייע בטיפולים פיזיקאליים שונים כמו: חימום פרק נוקשה על ידי פדים חמים, או חימום עמוק באמצעות אולטרסאונד, גלים קצרים  או לייזר. פרק כאוב ומודלק ניתן לקרר, לפני הפעלתו.
    טיפול בבריכה (הידרותראפיה) ורחצה במים מינראליים (מרחצאות מרפא, ים המלח) מסייעים אף הם, וכן שינוי מדרך הנעל על ידי מכשיר APOS -  המשפר את המכניקה של הרגל בעת דריכה. 
  3. תרופות:
    במידה וקיים צורך, הטיפול היעיל והבטוח ביותר הוא האקמול הישן והטוב - כדור או שניים לפני פעילות מכאיבה או, אם הכאב קבוע - שלוש פעמים ביום.  ניתן להשתמש גם במשככי כאב אחרים. 
    כדורי גליקוזאמינוגליקאן - נמכרים תחת שמות שונים, כתוסף מזון. החומר הוא אבן יסוד בבניין הסחוס, ובדרך כלל נבנה ומופרש ע"י תאי הסחוס. לא הוכח בצורה משכנעת שמתן החומר המוכן דרך הפה משפר את מצב הסחוס. התרופה עוזרת לחלק מהאנשים, אך קיים וויכוח אם עיקר התועלת אינו באפקט האינבו (פלצבו) שבנטילת תרופה המלווה בסוגסטיות רבות. מכל מקום, ניתן לנסות את התרופה למשך שלושה חודשים.
        
    להתלקחות דלקתית בפרק, כאשר הפרק נפוח, חם ומכיל נוזל רב - יעזרו תרופות נוגדות דלקת:
     (NSAID's) - איבופן, נקסין, וולטארן ודומיהם, או תרופות מהדור החדש (מעכבי COX-2), שפחות פוגעות בקיבה. אפשר לתת את התרופות למספר שבועות, עד שההתקף נרגע. חשוב לדעת כי נמצא שבטיפול ממושך ערכן של תרופות אלו אינו עולה על אקמול, ולאדם המבוגר טמונות בהן סכנות רבות - מפגיעה בקיבה ודימום, דרך עליה בלחץ הדם ופגיעה בכליות, ועד להתקפי לב וצבירת בצקות ברגליים. לכן, לא מקובל לתת תרופות אלו כטיפול ממושך בגיל המבוגר.
      
    הזרקת סטרואיד (קורטיזון) לפרק משככת דלקת חריפה. הזריקה משפיעה למספר שבועות ועד חודשיים־שלושה וניתן לחזור עליה עד שלוש פעמים בשנה.
        
    הזרקת חומצה היאלורונית למפרק (לדוגמה: SYNVISC). חומר זה מצוי בנוזל הסינוויה המסכך את הפרק באופן טבעי, אך כמותו ואיכותו יורדים באנשים הסובלים מאוסטאוארתריטיס.
    הזריקה ניתנת עד שלוש פעמים בהפרשי שבוע, בעיקר לפרק הברך, ומשפיעה למספר חודשים. גם יעילותו של טיפול זה נתונה במחלוקת.
     
    יש לזכור שמדובר בתהליך ניווני ממושך, והטיפולים השמרניים השונים אינם יכולים לרפא את השינויים במפרק, אלא להקל ולשפר את איכות החיים במבוגר. 
  4. ניתוח:
    כאשר טיפול שמרני אינו מספיק יעיל, נדרש לעיתים ניתוח: 
    הניתוח יכול לתקן את מכניקת הפרק. למשל: רוב תהליכי השחיקה בברך קורים בחלקה הפנימי (הפונה לברך השנייה). הוצאת יתד עצם מעצם השוק, תשנה את זווית העצם ותעביר חלק גדול יותר מהכוחות לחלק החיצוני - השמור, של הברך.
    ניתוח זה מתאים יותר לצעירים, שבהם המדור החיצוני בברך שמור, וחשוב לשמר את הפרק לשנים הבאות. 
       
    הניתוח השכיח יותר כיום הוא החלפה שלמה של הפרק, על ידי חיתוכו והוצאתו, וכיסוי קצות העצמות במשתלים פלסטיים־מתכתיים.
    החלפה שלמה של פרק הברך מהווה כיום את אחד מהניתוחים האורטופדיים השכיחים ומביאה לתוצאות מצוינות, לפרק זמן של כ־15 שנה ויותר. גם החלפה של פרק הירך שכיחה ומביאה לתוצאות טובות מאוד. פרקים קטנים יותר גם כן מוחלפים לעיתים, אך בתדירות קטנה יותר ולעיתים התוצאות פחות טובות.   

אני רוצה...