חדשנות בחקר הזיקנה

​​​​​​​​​​​​שחיקת הסחוס המפרקי היא תהליך ניווני המתרחש בעיקר במפרקים נושאי משקל כמו ירכיים או ברכיים, או הנמצאים בשימוש רב כמו כפות הידיים, או בפרק שנפגע בעבר מטראומה. התופעה שכיחה מאוד בגיל המבוגר וגורמת לכאבים בתנועה ומוגבלות תפקודית.

מה חשוב לדעת במבט מהיר

הטיפול היעיל ביותר בשחיקת סחוס הוא הורדת משקל ופעילות גופנית סדירה, המותאמת על ידי פיזיותרפיסט/ית. תרופות יכולות להקל, ובפרט מומלץ אקמול. תרופות נוגדות דלקת יכולות להועיל במצבי דלקת חריפה, אך לא מומלצות כטיפול ממושך.

במקרים קשים, כאשר איכות החיים נפגעת משמעותית ואין תגובה לטיפולים השמרניים, יש לשקול ניתוח להחלפת המפרק.

מי סובל משחיקת סחוס המפרק?

שחיקת סחוס המפרק (אוסטאוארתריטיס) היא מחלת פרקים שכיחה ביותר הפוגעת כמעט בכל אדם בגיל המבוגר, במפרק זה או אחר. התופעה מתחילה לרוב בגילאי הביניים, ושכיחותה עולה משמעותית עם הגיל. נשים נפגעות יותר, ובפרט בברכיים.

שחיקת הסחוס המפרקי מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לכאב ולמוגבלות בגיל המבוגר, ומשפיעה על איכות החיים של מיליוני אנשים בעולם.

איך בנוי מפרק ומהו הסחוס?

כדי להבין את התהליך של שחיקת סחוס, חשוב להכיר את מבנה המפרק:

המפרק הוא נקודת חיבור בין עצם לעצם, המאפשר תנועה וגמישות בשלד העשוי מעצמות קשיחות. לרוב קצה עצם אחת מעוגל בצורה קמורה והשני בצורה קעורה, באופן תואם.

קצות העצמות מצופות בסחוס - רקמה חלקלקה, גמישה ושקופה. הסחוס בנוי מתאים וביניהם חומר בין־תאי מיוחד, העשיר בפרוטאוגליקאן (חלבון הקשור לשיירים סוכריים ארוכים, הנקראים גליקוזאמינוגליקאנים).

מולקולות אלה סופחות מים רבים ונותנות לסחוס את תכונותיו המיוחדות. בעת לחץ הסחוס נדחס ומשחרר מים, ובהרפיית הלחץ הוא סופח אותם חזרה, וכך נוצרת גמישותו.

בין מולקולות הפרוטאוגליקאן עוברים סיבים הבנויים מחלבון בשם קולגן, המשמשים כשלד מבני ושומרים על יציבותו של הסחוס.

המפרק מכוסה כולו בקופסית, המצופה מבפנים בקרום הנקרא ממברנה סינוויאלית (Synovial membrane). קרום זה מפריש את הנוזל הסינוויאלי הנמצא בכמות קטנה במפרק ומשמש כנוזל סיכה להחלקת התנועה. נוזל זה גם מזין את תאי הסחוס, שבניגוד לרקמות אחרות בגוף אינם מקבלים אספקת דם ישירה.

מדוע נשחק הסחוס?

שחיקת הסחוס נחשבת לתהליך ניווני, כשאר תהליכי ההזדקנות בגוף. סיבתה המדויקת אינה ידועה לחלוטין, אך היא מתרחשת בעיקר בפרקים הנמצאים בתנועה רבה ותחת עומס מכני גבוה.

הסחוס נשחק תחת שימוש, אך במקביל גם נבנה כל העת מחדש. עם הגיל, קצב בנייתו מחדש יורד ואינו מדביק את קצב השחיקה. כמו כן, הסחוס החדש שנוצר הוא פחות איכותי וסופח פחות מים. סיבי הקולגן נחשפים ונפגעים, יציבותו של מבנה הסחוס נפגעת והוא מתחיל להתפורר.

חלקי הסחוס המתפורר נקלטים בממברנה הסינוויאלית ומפורקים שם, בתהליך דלקתי. הדלקת לרוב קלה ואינה גורמת כמעט לנזק, בשונה ממחלות פרקים דלקתיות כמו דלקת מפרקים שגרונית.

עם שחיקת הסחוס, מתחילות שתי העצמות שבמפרק להתחכך זו בזו, תהליך הגורם לכאב. על מנת לייצב את המפרק ולהקטין את התנועה בו, מייצר הגוף זיזי עצם חדשה בשולי המפרק, הנקראים אוסטאופיטים. המפרק גדל ונראה נפוח, וטווחי התנועה בו מצטמצמים. עקב צמצום התנועות במפרק, גם השרירים המפעילים אותו (לכיפוף ויישור) נחלשים.

הסיבה העיקרית לשחיקה היא עומס מכני על המפרק. עם זאת, גם תת־תנועה מזיקה - כיוון שהלחצים וההרפיות הנוצרים בסחוס בעת הפעלת המפרק, גורמים לכניסה וליציאה של נוזל הסינוויה, העשיר בחומרי מזון, לסחוס. בפרק שאינו נמצא בתנועה (כמו ברכיים של אדם שיושב במשך מרבית שעות היום) - הסחוס מתדלדל ונהיה דק יותר, ויהיה פחות עמיד לעומסים בהמשך.

אילו מפרקים נפגעים?

התהליך הניווני עשוי לפגוע בכל מפרק, אך כאלה הנמצאים בסיכון מוגבר הם:

• מפרקים גדולים נושאי משקל - פרקי הירכיים והברכיים.
• עמוד השדרה - הפרקים שבין החוליות.
• כפות הרגליים.
• כפות הידיים - בשל שימוש רב ותנועות חוזרות.

התופעה קשורה לעודף משקל, הגורם לעומס מכני רב יותר על המפרק. פרק שניזוק בעבר, כתוצאה מחבלה, נמצא בסיכון מוגבר להתפתחות אוסטאוארתריטיס, לעיתים תוך שנים ספורות מהפגיעה.

גם נזק למניסקוס בברך, או עיוותים מלידה (למשל "רגלי O" או "רגלי X") מעלים את הסיכון להתפתחות התופעה.

קיימת שונות גנטית בין אנשים, ולכן לא כולם נפגעים באותה מידה ולא תמיד באותם פרקים. ישנם אנשים הסובלים משחיקה בו זמנית של פרקים רבים בגוף, מצב הנקרא אוסטאוארתריטיס מפושטת (Degenerative Joint Disease).

מהם הסימפטומים של שחיקת סחוס המפרק?

כאב

כאב המופיע בעיקר בעת נשיאת משקל על הפרק (למשל: דריכה והליכה כאשר סחוס הברך שחוק, או קימה מישיבה לעמידה כשסחוס פיקת הברך שחוק). בתחילה הכאב יוקל לאחר מנוחה, אך בהמשך יהפוך לממושך יותר ועשוי להפריע לשנת הלילה.

נוקשות

נוקשות שמופיעה בעיקר לאחר שנת לילה ממושכת. הפרק נוקשה ו"משתחרר" רק לאחר כחצי שעה, כמו היה זקוק ל"חימום". ואכן, חימום הפרק מקטין את הנוקשות.

הגדלת הפרק

עם היווצרות זיזי העצם החדשה (אוסטאופיטים), הפרק גדל ונראה נפוח.

חריקות

בעת הפעלת המפרק, מרגישים ואף שומעים חריקות (קרפיטציות), עקב שפשוף עצם בעצם.

רגישות

כאב המופק במישוש עמוק של הפרק הנגוע.

דלקת

איננה מרכיב קבוע באוסטאוארתריטיס, בשונה ממחלות פרקים דלקתיות. אך ייתכנו התלקחויות דלקתיות, הנובעות משחרור חלקי סחוס לחלל המפרק וקליטתם בממברנה הסינוויאלית. הפרק נהיה נפוח וחם, כאוב מאוד, ומתמלא בנוזל רב. התופעה זמנית וחולפת לאחר זמן, גם ללא טיפול.

כיצד ניתן למנוע את התופעה?

ניתן להפחית את הסיכוי להיווצרות אוסטאוארתריטיס על ידי:

פעילות גופנית סדירה ומאוזנת

פעילות גופנית סדירה, אך לא מוגזמת, חשובה להפעלת המפרקים ולהזנת הסחוס, אך לא ברמה שתביא לשחיקתו. פעילויות מומלצות כוללות הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים ותרגילי חיזוק שרירים.

שמירה על משקל גוף תקין

שמירה על משקל גוף נכון מגינה על הפרקים נושאי המשקל - ובפרט ירכיים וברכיים. הפחתת משקל עודף יכולה להקטין משמעותית את העומס על המפרקים.

שמירה על יציבה נכונה

שמירה על בריאות הגב על ידי ישיבה נכונה והרמת חפצים מהרצפה בצורה נכונה ובכיפוף הברכיים.

הפסקות בעבודה חזרתית

לאנשים שעבודתם קשורה בתנועות חוזרות על עצמן במשך שעות (למשל, הקלקה על עכבר מחשב) – חשוב לבצע הפסקות מנוחה, ולתת את הדעת ל"הנדסת אנוש" נכונה בעבודה.

מהם הטיפולים הקיימים ומה יעילותם?

טיפולים לא תרופתיים

הורדת משקל ופעילות גופנית
הטיפולים היעילים ביותר הם הורדת משקל עודף ופעילות גופנית סדירה. מומלץ לבצע תרגילים המותאמים על ידי פיזיותרפיסט/ית, בצורה סדירה, מספר פעמים בשבוע.

טיפולים פיזיקאליים
ניתן להסתייע בטיפולים פיזיקאליים שונים כמו:

• חימום פרק נוקשה על ידי פדים חמים.
• חימום עמוק באמצעות אולטרסאונד, גלים קצרים או לייזר.
• קירור פרק כאוב ומודלק, לפני הפעלתו.
• טיפול בבריכה (הידרותראפיה).
• רחצה במים מינראליים (מרחצאות מרפא, ים המלח).

שינויים במדרך הרגל
שיפור המכניקה של הרגל בעת דריכה באמצעות מכשירים ייעודיים (כגון APOS) או מדרסים מותאמים אישית.

טיפולים תרופתיים

אקמול (פרצטמול)
הטיפול היעיל והבטוח ביותר הוא האקמול - כדור או שניים לפני פעילות מכאיבה או, אם הכאב קבוע - שלוש פעמים ביום. ניתן להשתמש גם במשככי כאב אחרים.

תוספי גליקוזאמינוגליקאן
נמכרים תחת שמות שונים, כתוסף מזון. החומר הוא אבן יסוד בבניין הסחוס, ובדרך כלל נבנה ומופרש על ידי תאי הסחוס. לא הוכח בצורה משכנעת שמתן החומר המוכן דרך הפה משפר את מצב הסחוס. התרופה עוזרת לחלק מהאנשים, אך קיים ויכוח אם עיקר התועלת אינו באפקט הפלצבו. מכל מקום, ניתן לנסות את התרופה למשך שלושה חודשים.

תרופות נוגדות דלקת
להתלקחות דלקתית בפרק, כאשר הפרק נפוח, חם ומכיל נוזל רב - יעזרו תרופות נוגדות דלקת:

• (NSAID's) - איבופן, נקסין, וולטארן ודומיהם.
• תרופות מהדור החדש (מעכבי COX-2), שפחות פוגעות בקיבה.

אפשר לתת את התרופות למספר שבועות, עד שההתקף נרגע. חשוב לדעת כי בטיפול ממושך ערכן של תרופות אלו אינו עולה על אקמול, ולאדם המבוגר טמונות בהן סכנות רבות - מפגיעה בקיבה ודימום, דרך עליה בלחץ הדם ופגיעה בכליות, ועד להתקפי לב וצבירת בצקות ברגליים. לכן, לא מקובל לתת תרופות אלו כטיפול ממושך בגיל המבוגר.

הזרקת סטרואיד (קורטיזון) לפרק
משככת דלקת חריפה. הזריקה משפיעה למספר שבועות ועד חודשיים־שלושה וניתן לחזור עליה עד שלוש פעמים בשנה.

הזרקת חומצה היאלורונית למפרק
(לדוגמה: SYNVISC). חומר זה מצוי בנוזל הסינוויה המסכך את הפרק באופן טבעי, אך כמותו ואיכותו יורדים באנשים הסובלים מאוסטאוארתריטיס. הזריקה ניתנת עד שלוש פעמים בהפרשי שבוע, בעיקר לפרק הברך, ומשפיעה למספר חודשים. גם יעילותו של טיפול זה נתונה במחלוקת.

יש לזכור שמדובר בתהליך ניווני ממושך, והטיפולים השמרניים השונים אינם יכולים לרפא את השינויים במפרק, אלא להקל ולשפר את איכות החיים במבוגר.

טיפול ניתוחי

כאשר טיפול שמרני אינו מספיק יעיל ואיכות החיים של המטופל נפגעת משמעותית, נדרש לעיתים ניתוח:

ניתוח לתיקון מכניקת הפרק
הניתוח יכול לתקן את מכניקת הפרק. למשל, רוב תהליכי השחיקה בברך קורים בחלקה הפנימי (הפונה לברך השנייה). הוצאת יתד עצם מעצם השוק תשנה את זווית העצם ותעביר חלק גדול יותר מהכוחות לחלק החיצוני - השמור, של הברך. ניתוח זה מתאים יותר לצעירים, שבהם המדור החיצוני בברך שמור, וחשוב לשמר את הפרק לשנים הבאות.

החלפה שלמה של הפרק
הניתוח השכיח יותר כיום הוא החלפה שלמה של הפרק, על ידי חיתוכו והוצאתו, וכיסוי קצות העצמות במשתלים פלסטיים־מתכתיים.

החלפה שלמה של פרק הברך מהווה כיום את אחד מהניתוחים האורטופדיים השכיחים ומביאה לתוצאות מצוינות, לפרק זמן של כ־15 שנה ויותר. גם החלפה של פרק הירך שכיחה ומביאה לתוצאות טובות מאוד. פרקים קטנים יותר גם כן מוחלפים לעיתים, אך בתדירות קטנה יותר ולעיתים התוצאות פחות טובות.​

סיכום

שחיקת סחוס המפרק היא תופעה שכיחה ובלתי נמנעת במידה מסוימת בגיל המבוגר. עם זאת, יש דרכים רבות להקטין את הסיכון, להאט את התהליך ולהקל על הסימפטומים.

בשלבים הראשונים של המחלה, ההתמקדות היא בשינוי אורח חיים - שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית מתאימה, לצד אמצעים לא תרופתיים להקלת הכאב. כאשר טיפולים אלה אינם מספיקים, ניתן להיעזר במגוון טיפולים תרופתיים ובמקרים מתקדמים - בניתוח להחלפת המפרק.

חשוב לזכור - טיפול מוקדם, התמדה בפעילות גופנית מתאימה ושמירה על משקל תקין, יכולים להאט משמעותית את התקדמות המחלה ולשפר את איכות החיים.​​​​