היפונתרמיה פרושה ירידה ברמת הנתרן בדם. הסיבה היא לרוב דילול הדם על ידי מים, בשל קושי בהפרשת עודפי מים מהגוף. היפונתרמיה קשה יכולה לגרום לבלבול ולישנוניות.התופעה נדירה בצעירים אך שכיחה במבוגרים, ובפרט בקרב נשים קשישות.
אגירת המים נגרמת לרוב על ידי תרופות, ובפרט תרופות משתנות ונוגדות דיכאון. לכן חשוב לבצע בדיקת דם כשבוע לאחר תחילת טיפול בתרופות אלו במבוגרים. הטיפול הוא לרוב הפסקת התרופה הבעייתית, מתן מלח והגבלת השתייה.
מהו נתרן ומה תפקידו בגוף?
נתרן הוא אחד מחומרי היסוד בטבע. כשני שליש ממשקל גוף האדם הם מים. הנתרן מצוי בגוף כיוֹן (אטום עם מטען חשמלי) מומס במים. הדם מורכב מנוזל מימי, הקרוי פלזמה, ומתאי דם. רוב הנתרן בגוף נמצא בסביבה המימית שבין תאי הגוף ובפלזמה, ומיעוטו בתוך התאים. ההבדל בריכוזים מהווה מרכיב חשוב בהולכת פולסים חשמליים לאורך העצבים. הנתרן שבפלזמה מושך אליו מים בכח אוסמוטי ואחראי לשימור המים במחזור הדם.
בדיקת רמת הנתרן בפלזמה
כשאנו מבצעים בדיקת דם שגרתית אצלנו בהרצפלד, אחת הבדיקות הרגילות היא רמת הנתרן (Sodium) - והכוונה לריכוז יון הנתרן בפלזמה. ריכוזי הנתרן בתוך ומחוץ לתאי הגוף נשמרים בקפדנות על ידי משאבות בממברנות (קרומי התאים). גם ריכוזו בפלזמה נשמר היטב, כ- 140 מיליאקוויוולנט לליטר (135-145).
ריכוז הנתרן בפלזמה מעיד על כמות המים שבה - כשיש עודף מים, אלו מדללים את הנתרן וריכוזו יורד, וכשחסרים מים - ריכוזו עולה. כשריכוז הנתרן בפלזמה עולה - מופיע צמא והאדם שותה מים, ובכך מדלל את הנתרן שבדם וריכוזו יורד. במקביל, הכליות מקטינות את כמות המים המופרשים לשתן.
במידה וריכוז הנתרן בפלזמה יורד - מעלות הכליות את הפרשת המים לשתן, ובכך מאבד האדם עודפי מים, וריכוז הנתרן יורד.
רמת הנתרן והמלח במזון
רמת הנתרן בפלזמה תלויה בעיקר בכמות המים בגוף. במצבי התייבשות הרמה עולה, ולאחר שתיית יתר - הרמה יורדת. מלח בישול מכיל נתרן. צריכה רבה של מלח אמנם תעלה את כמות יוני הנתרן בפלזמה, אך אלו ימשכו אליהם מים מתאי הגוף ומהנוזל הבין־תאי, וריכוז הנתרן לא ישתנה. עם זאת, במצב זה נפח הפלזמה יעלה מעט ולחץ הדם עלול לעלות. כלומר - כמות המלח שאנו אוכלים במזון משפיעה על נפח הפלזמה, אך רק מעט על רמת הנתרן. ולכן איננה מומלצת כלל וכלל.
היפרנתרמיה לעומת היפותרמיה
רמת נתרן גבוהה, המכונה היפרנתרמיה, מעידה לרוב על התייבשות והאדם יחוש צימאון גדול. התייבשות קשה תוביל לירידת לחץ הדם ולמצב של עילפון. לעומת זאת, רמת נתרן נמוכה, המכונה היפונתרמיה, מעידה על הפרעה בפינוי עודפי מים מהגוף, על ידי הכליות.
היפונתרמיה קלה אינה כרוכה בסימפטומים כלשהם, אם כי נמצא שקשישים הסובלים מהיפונתרמיה כרונית קלה, נמצאים בסיכון מוגבר לנפילות.
היפונתרמיה קשה, שנגרמת עקב ירידת רמת הנתרן בתוך זמן קצר, יכולה להביא להפרעה נוירולוגית. מצב זה עשוי לגרום להקאות, לבלבול, לירידה במצב ההכרה ועד לחוסר הכרה והתכווצויות.
היפונתרמיה בגיל המבוגר
היפונתרמיה נדירה בצעירים אך שכיחה בקשישים, עקב ירידה ביעילות מנגנוני ויסות כמות המים והמלחים בגוף בגיל המבוגר. למעשה, מדובר על חלק מתהליך אובדן הרזרבות הכללי שחל עם ההזדקנות. וויסות המים והמלחים לרוב משתמר בחיי היום־יום, אך בתנאי דחק - מחלה, לקיחת תרופות שונות או עודף שתייה - המנגנון יכשל ויכולה להתפתח היפונתרמיה.
מהם הגורמים להיפונתרמיה?
היפונתרמיה לרוב נגרמת עקב קושי בהפרשת עודפי מים דרך הכליות, אצל קשיש שממשיך לשתות. הכליות מקטינות את הפרשת המים לשתן בהשפעת ההורמון האנטי־דיורטי (ADH). הורמון זה מופרש מבלוטת ההיפופיזה (יותרת המוח), ותפקידו לשמר מים בגוף במקרי התייבשות. יחד עם זאת קיימים גורמים היכולים לגרום להפרשתו גם במקרים שאינו נחוץ, ובכך להפריע לכליות להפטר מעודפי המים.
עם גורמים אלה נמנים:
1. תרופות שונות בעיקר, ובפרט תרופה משתנת ליתר לחץ דם, בשם דיזותיאזיד. תרופה זאת נמצאת גם בתשלובות "פלוס" עם תרופות אחרות (למשל: VASCACE PLUS). עם התרופות הנוספות, שעשויות לגרום למצב זה, נמנות גם תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה- SSRI's, כדוגמת ציפרלקס. יש לציין כי תרופות אלו כמעט ואינן גורמות להיפונתרמיה בצעירים, והבעיה היא ספציפית לגיל המבוגר, ובפרט בקרב נשים קשישות.
2. בחילות ממושכות.
3. כאב עז - למשל, אחרי ניתוח.
4. תת־פעילות של בלוטת התריס, או של בלוטת יותרת הכליה.
5. מחלת ריאה (דלקת ריאות, גידול ריאתי).
6. שחמת הכבד, אי ספיקת לב קשה.
7.אירוע מוחי
האבחון והטיפול בהיפונתרמיה
להיפונתרמיה אין סימנים ספציפיים, והדרך היחידה לאבחן את התופעה היא באמצעות בדיקת דם לאלקטרוליטים (מלחים). לרוב הטיפול הוא פשוט - הגבלת כמות השתייה ותוספת מלח בכמות קטנה (למשל, שתי קוביות מרק עוף ביום). לעיתים יש צורך לתת עירוי עם תמיסת מלח פיזיולוגית.
כיצד ניתן למנוע היפונתרמיה בגיל המבוגר?
1. להימנע משתית יתר בגיל המבוגר - בדרך כלל, 7 עד 8 כוסות שתייה ביממה מספיקות לצרכיו של המבוגר.
2. לחזור על בדיקת דם מספר ימים (ועד שבוע) לאחר תחילת נטילת תרופות חדשות, שיש להן פוטנציאל לגרום להיפונתרמיה בקשישים - ובפרט משתנים ונוגדי דיכאון. במידה ומזהים מגמת ירידה ברמת הנתרן - חוזרים על הבדיקה כעבור מספר ימים, ואם הירידה נמשכת יש להפסיק את התרופה. רצוי בכלל להימנע ממתן תרופות אלו לקשישים שרמת הנתרן שלהם גבולית מלכתחילה.
3. בעת מחלה בקשיש שנמשכת מעבר למספר ימים, יש לבצע תמיד בדיקת דם לרמת הנתרן.
ד"ר רוני וייס ניהל את המחלקות לשיקום אורתופדי וסיעודי מורכב במרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד מקבוצת כללית עד לשנת 2023.
