כללית און-ליין
חדשנות בחקר הזיקנה

תרופות משתנות במבוגר

משתנים, המשמשים לשליטה על כמות הנוזלים בגוף, הם תרופות עוצמתיות המהוות את אחת מאבני היסוד של הרפואה במבוגרים. אך השימוש בהם חייב להיות זהיר. ד"ר רוני וייס מסביר על התרופות והשימוש בהם בגיל המבוגר

ד"ר רוני וייס 

​אם היו שולחים אותי לשמש כרופא באי מבודד המאוכלס בקשישים, עם תיק תרופות קטן - אחת התרופות שהייתי בוחר לקחת עימי היא תרופה משתנת בשם פוסיד.

תרופה משתנת משפיעה על הכליות וגורמת להן להגביר את כמות המים והמלח המופרשים בשתן. בכך מתפטר הגוף מעודפי נוזלים, הנצברים בו בכמות קטנה ביתר לחץ דם, ובכמות רבה במצבי אי ספיקה מערכתית (לב, כבד, כליות) המלווים בבצקות ברגליים.

בתחילת שימוש קבוע במשתן כמות השתן גדלה בצורה בולטת, אך עם המשך השימוש כמות השתן פוחתת ובסופו של דבר מתייצבת על מעט יותר מהכמות הבסיסית שהייתה. ההפרש הזה הוא הנחוץ כדי למנוע הצטברות נוזלים בגוף.

סוגי משתנים הקיימים בשוק התרופות

את המשתנים מחלקים ל- 3 קבוצות:

תיאזידים - ונציגם בארץ DISOTHIAZIDE: משתן חלש יחסית ובעל פעולה ממושכת לאורך היממה, המשמש בעיקר להורדת לחץ דם.

משתני לולאה - ובעיקר FUSID: משתן חזק, קצר טווח (ארבע שעות בלבד), משמש להוצאת עודפי נוזלים באי ספיקת לב. 

משתנים משמרי אשלגן - ובעיקר ALDACTONE: משתן חלש, הניתן בדרך כלל כתוספת למשתנים אחרים על מנת למנוע את איבוד מלח האשלגן בשתן. משמש בעיקר במצבים הגורמים לבצקות, כמו אי ספיקת לב ושחמת הכבד.

סיבוכים אפשריים בשימוש בתרופה משתנת

אדם צעיר ובריא מסתדr עם התרופה ללא קושי מיוחד, ברוב המקרים קשישים, שאצלם מערכות האיזון והפיצוי (קומפנסציה) גבוליות - נוטים לחוות באופן כללי תופעות לוואי של תרופות בצורה מוגזמת, ועלולים לפתח מספר סיבוכים בשכיחות יחסית גבוהה:

התייבשות - חוש הצמא בקשיש פחות מפותח ולכן הוא עלול להגיע בקלות למצב של התייבשות, בפרט בעת שימוש בפוסיד. התייבשות מתבטאת בחולשה, דופק מהיר, סחרחורות עקב ירידת לחץ הדם (בפרט בעמידה), ובבדיקות המעבדה - החמרה בתפקודי הכליות (עליה ברמות אוראה וקראטינין). 

היפונתרמיה (ירידה ברמת הנתרן בדם, ראו מאמר מיוחד לתופעה) - בפרט בעת שימוש בתיאזיד. היפונתרמיה מעידה לרוב על עודף יחסי של מים, המדלל את הנתרן שבדם. היפונתרמיה מופיעה בדרך כלל בקרב נשים קשישות, השותות מעבר לנחוץ, והתיאזיד מפריע להן להתפטר מעודפי המים. סימניה: בלבול ועד ערפול הכרה.

היפוקלמיה (ירידה ברמת האשלגן בדם) - פוסיד ותיאזיד מעלים את איבוד האשלגן בשתן ועלולים לגרום לדלדול המאגר של מלח חשוב זה בגוף. ביטויה של תופעה זו הוא חולשה ועצירות, ובחוסר חמור - הפרעות בקצב הלב.

היפרקלמיה (עליה ברמת האשלגן בדם) - אלדקטון יכול לגרום לתופעה הפוכה, של צבירת אשלגן בגוף. תופעה זאת נצפית בעיקר בקרב חולי סכרת הסובלים מהפרעה בתפקוד הכליות. בעודף חמור עלולה תופעה זו להתבטא בהפרעות בקצב הלב.

אמצעי זהירות  מומלצים:
שימוש בתרופות משתנות במבוגרים מחייב בדיקת דם לניטור תפקודי הכליה (רמות אוראה וקראטינין) והאלקטרוליטים (נתרן ואשלגן), שבוע  לאחר תחילת הטיפול ושוב - חודש לאחר תחילת הטיפול.

בנקודה זו אל תוותרו לרופא שלכם. דרשו להיבדק! 

קשיש המשתמש בתרופה משתנת, רגיש לשינויים בכמות השתייה היומית. בעת מתן תרופה כזו, יש להמשיך לשתות כמות רגילה - כשבע עד שמונה כוסות ליום.

ישנם מטופלים שבעת נטילת משתן מגבירים את כמות השתייה מחשש להתייבשות. אך שתייה מוגזמת - מעבר לעשר כוסות ביום מעמידה אותם בסיכון להיפונתרמיה, ובפרט אם הם נוטלים דיזותיאזיד.

מצד שני, בעת שתיה לא מספקת אכן קיימת סכנת התייבשות, ולכן יש להקפיד על שתיית כמות רגילה.

ד"ר רוני וייס הוא מנהל המחלקות לשיקום אורתופדי וסיעודי מורכב במרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד מקבוצת כללית

אני רוצה...