ד"ר רוני וייס | עדכון אחרון: 04.08.2019
הלב הוא שריר, ובו ארבעה מדורים: שתי עליות ושני חדרים. בנוסף כולל הלב ארבעה מסתמים (שסתומים). מבחינה תפקודית, הלב כולל שתי משאבות הפועלות יחד - ימנית ושמאלית. הלב הימני מקבל את הדם הלא מחומצן החוזר מוורידי הגוף, ודוחף אותו לעורקי הריאות. הלב השמאלי מקבל את הדם המחומצן המגיע מוורידי הריאות ודוחף אותו לעורקי הגוף.
כל משאבה מורכבת מעליה הקולטת את הדם, ומחדר הדוחף את הדם קדימה בלחץ. בין העלייה לחדר, וכן בין מוצא החדר לבין העורקים הגדולים - נמצאים מסתמים חד-כיווניים.
בפעולת הלב אנו מבחינים בשני שלבים: הלב ומחזור הדם בגוף
1. הרפיה (דיאסטולה) - חדרי הלב רפויים ומתמלאים בדם וורידי בלחץ נמוך. תהליך המילוי הוא בעיקרו פסיבי, אך בסוף שלב ההרפיה מתכווצות העליות ועוזרות למילוי החדרים.
2. התכווצות (סיסטולה) - החדרים מתכווצים בכוח והדם נדחף החוצה בלחץ גבוה לעורקים. בזמן הסיסטולה, עם התכווצות החדרים, המסתמים שבין העליות לחדרים נסגרים ומונעים חזרת דם אחורנית לעליות. לעומת זאת המסתמים שבמוצא החדרים נפתחים ומאפשרים לדם לצאת לעורקים.
באופן תקין, בעת ההתכווצות החדרים מרוקנים כ- 60%-70% מכמות הדם שהייתה בתוכם בסוף שלב ההרפיה. מחזור הדם בנוי כמעגל טורי. הספיקה (הזרימה) התקינה במעגל היא כ־5 ליטר לדקה.
אי ספיקת לב
אי ספיקת לב נובעת מליקוי בהתכווצות או בהרפיה של שריר הלב, באחד החדרים או בשניהם. אנו מבחינים בין אי ספיקה סיסטולית לדיאסטולית:
באי ספיקה סיסטולית כוח ההתכווצות של שריר החדר נחלש, והוא אינו מצליח להתרוקן כראוי. כתוצאה מכך נותר בו דם רב ונוצר גודש בעליה ובוורידים שמאחוריה. כמו כן, תפוקת הלב פוחתת והזרימה במעגל מחזור הדם נחלשת.
באי ספיקה דיאסטולית שריר החדר מתכווץ היטב אך הוא נוקשה ואינו מצליח להגיע להרפיה טובה ולהתמלא בדם כראוי, בשלב ההרפיה. כתוצאה מכך, המילוי החדרי נפגע ותפוקת הלב פוחתת. במקביל, נוצר גודש דם בעליה ובוורידים שמאחוריה.
למרות המנגנון השונה, התוצאה הסופית באי ספיקה סיסטולית ודיאסטולית דומה וקשה להבדיל ביניהן קלינית.
כמו כן, אנו מבחינים בין אי-ספיקה ימנית לשמאלית:
אי ספיקה ימנית - מתבטאת בחולשה וקושי במאמצים, בצקות ברגליים בפרט בערב, והשתנה לילית מרובה. מנגנון: באי ספיקה ימנית נפגע תפקוד החדר הימני כמשאבה. לכך אפקט קדמי ואחורי.
אפקט קדמי - תפוקת הלב פוחתת, דבר הגורם לחולשה והתעייפות מהירה במאמצים, שכן במאמץ שרירי השלד זקוקים להרבה דם מחומצן והלב אינו מסוגל להעלות את תפוקתו.
אפקט אחורי - נוצר גודש דם ועולה הלחץ בעליה הימנית ובוורידים הגדולים של הגוף, דבר שמתבטא בבצקות ברגליים.
באופן טיפוסי, לאחר מנוחת הלילה כמעט אין בצקות. במשך היום הרגליים נמצאות לרוב על הרצפה, ואז כח המשיכה מתווסף ללחץ המוגבר בוורידים ונוצר גודש דם בנימיות הדם ברגליים. עקב כך מתחילה דליפת נוזלים לרקמה הבין-תאית ונוצרת בצקת, הנראית כנפיחות סביב הקרסוליים. אם נלחץ על הקרסול באצבע, תישאר בנפיחות שקערורית, ולכן הבצקת נקראת "בצקת גומתית". במידה והמצב מחמיר, הבצקת עולה לשוק ולירך ויכולה לערב גם את פלג הגוף העליון, מצב המכונה "אנסרקה".
בלילה כשהאדם ישן במאוזן, פוחת הלחץ ההידרוסטטי, הלחץ בוורידי הרגליים קטן ומתחיל תהליך הפוך, של ספיגת הנוזלים מהבצקות חזרה למחזור הדם. נפח הדם עולה, והכליות מפרישות יותר שתן - דבר המתבטא בריבוי שתן לילי.
אי ספיקה שמאלית - מתבטאת בחולשה וקוצר נשימה במאמץ, ובמצב חמור יותר בקושי בשכיבה פרקדן ואף בבצקת ריאות, המהווה סכנה ממשית לחיים. מנגנון: באי ספיקה שמאלית נפגע תפקוד החדר השמאלי כמשאבה. גם לכך יש אפקט קדמי ואחורי.
אפקט קדמי - גם כאן פוחתת תפוקת הלב, דבר שמתבטא בחולשה והתעייפות מהירה במאמצים.
אפקט אחורי - נוצר גודש דם בעליה השמאלית ועולה הלחץ בוורידים שמאחוריה, שהם וורידי הריאות. עקב כך מתחילה דליפת נוזלים לריקמה הבין תאית בריאות. הריאה, הבנויה כספוג אוורירי וקל, הופכת לנוקשה ופחות גמישה, והנשימה הופכת לקשה.
קוצר הנשימה בא לידי ביטוי בעיקר במאמץ גופני, כיוון שאז פעולת הלב מואצת והגודש בוורידי הריאות גדל.
במצב קשה יותר, מופיע קוצר נשימה בשכיבה. החולה מעדיף לישון כאשר פלג הגוף העליון מוגבה על שתיים-שלוש כריות, דבר המשפר את מכניקת הנשימה. תופעה זאת נקראת "אורתופנאה".
במידה והמצב מחמיר, עודפי הנוזלים נכנסים לתוך נאדיות האוויר בריאות, בדומה לטביעה. מצב חריף זה מכונה "בצקת ריאות" והוא מתבטא בקוצר נשימה קיצוני.
ד"ר רוני וייס הוא מנהל המחלקות לשיקום אורתופדי וסיעודי מורכב במרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד מקבוצת כללית
