שכיחות ומשמעות
כשליש מהקשישים החיים בקהילה נופלים מדי שנה. הנטייה לנפילות וכן לשברים בעת נפילה עולה עם הגיל, ומעל גיל 75, בין 2% ל-3% מהנפילות מסתיימות בשבר בצוואר הירך.
שבר זה נדיר בקרב צעירים, אך שכיחותו מעל גיל 50 מוכפלת בכל חמש שנים. מחצית ממקרי שבר צוואר הירך מתרחשת במבוגרים מעל גיל 80, כאשר התופעה שכיחה פי שלוש בקרב נשים ביחס לגברים בני אותו הגיל.
הגורמים לשבר בצוואר הירך
רוב השברים נגרמים כתוצאה מנפילה בבית, מגובה עמידה. השבר הנגרם כתוצאה מטראומה בעוצמה נמוכה מעיד על חולשת העצם. במקרים רבים הקשיש נופל בלילה בדרכו לשירותים או בחזרה.
אדם צעיר מתהלך בתנופה, ואם הוא מועד תוך כדי הליכה, הוא נופל קדימה. בעת הנפילה הוא שולח את ידיו לפנים ובולם את הנפילה. קשיש שברירי, לעומת זאת, מתהלך באיטיות, ואם הוא מאבד את שיווי משקלו הוא נופל הצידה ולעיתים נוחת ישירות על אזור הגבשוש הגדול של עצם הירך.
טראומה זו תגרום לשבר אם העצם הוחלשה בעקבות תהליך של דלדול העצם (אוסטאופורוזיס), ואם נחלשו הרפלקסים ההגנתיים-הטבעיים, האמורים לבלום את אנרגית הנפילה.
מי נמצא בסיכון?
אנשים מבוגרים, ובפרט נשים, מצויים בסיכון מוגבר לשבר בצוואר הירך. הסיכון עולה עוד יותר במקרים הבאים:
- כאשר הקשיש סבל כבר משבר קודם.
- במקרה של דלדול העצם (אוסטאופורוזיס).
- כאשר הקשיש סובל מהליכה לא יציבה, מסחרחורות, מנפילות חוזרות, ומצורך באביזרי עזר להליכה (מקל, הליכון).
- במקרה של קשיש "שברירי" – המצוי במצב תמידי של חולשה, תאבונו ירוד והילוכו איטי. לקשיש זה יש באופן כללי פחות "אנרגיות", הוא נוטה להישאר בביתו ותפקודו יורד.
- כאשר קיימת ירידה קוגניטיבית (שכלית).
איך מזהים שבר בצוואר הירך?
שבר בצוואר הירך מתבטא בכאב עז בחלק העליון של הירך, המוקרן לעיתים לברך. המבוגר אינו מסוגל לקום על רגליו. בבדיקה רואים שהרגל מסובבת הצידה ושהיא קצרה מהרגל השנייה, וכל תנועה גורמת לכאב עז.
לאחר זמן מה הירך תופחת, ולמחרת ניתן לראות שטף דם פנימי כחלחל בירך, שבהמשך שוקע כלפי מטה לאורך הרגל.
בצילום רנטגן, שנעשה בדרך כלל במצבים אלו בחדר המיון, מזהים היטב את השבר. אך לעיתים חלקי השבר "תקועים" זה בזה בצורה יציבה (Impacted Fracture). במקרה כזה הקשיש יכול ללכת, אך הוא חש בכאב. גם הצילום במיון לא תמיד יגלה שבר זה, אלא רק צילום ביקורת כעבור שבוע.
לכן ההמלצה היא - במקרה של נפילה הגורמת לכאב חד ולצליעה שאינה חולפת - לבצע CT של האגן או מיפוי עצם. אלו יגלו כבר בשלב מוקדם את השבר בצוואר הירך או בקדמת האגן.
הטיפול בשבר צוואר הירך
ניתוח
כל אדם ששבר את צוואר הירך יאושפז. במרבית המקרים, לאחר ייצוב מצבו ובתוך 48 שעות - הוא ינותח. נמצא שעיכוב הניתוח מעבר לכך מוריד מהתוצאה התפקודית הסופית. בניתוח מקבעים את השבר על ידי משתל מתכתי, באחת מהטכניקות המקובלות.
שיקום
לרוב, לאחר ארבעה עד חמישה ימים ממועד הניתוח, המטופל מופנה לשיקום במחלקה שיקומית גריאטרית (בהרצפלד). מרבית החולים בשלב זה עדיין אינם מסוגלים לעמוד על רגליהם וזקוקים לעזרה סיעודית רבה בכל תפקודי היומיום הבסיסיים.
את הסיכות מצלקת הניתוח מסירים לאחר כשבועיים בערך. האשפוז במחלקה השיקומית נמשך לרוב שלושה עד ארבעה שבועות, ובמהלכו המטופל חוזר לעמוד על רגליו וללכת, בעזרת הליכון גלגלים.
תוצאות השיקום
בדרך כלל, בעת השחרור, המנותחים מסוגלים להתהלך - חלקם בתחומי דירתם וחלקם אף מחוצה לה.
מהנתונים שנאספו במרכז הרפואי הרצפלד, כ-40% מהמנותחים מסוגלים להתהלך לבדם, שליש מהם מסוגלים להתהלך בהשגחה או בתמיכה קלה ממלווה, ורבע מהמנותחים זקוקים לעזרה בינונית עד רבה בהליכה. במקביל, מתורגלים באשפוז תפקודי היומיום הבסיסיים האחרים - לבוש, רחצה ושליטה בסוגרים.
הצוות מדריך את המשפחה לגבי שינויים נחוצים בבית לשיפור בטיחות המטופל, והעובדת הסוציאלית עוזרת למטופל למצות את זכויותיו לעזרה עם שובו הביתה.
רוב המטופלים זוכים עם חזרתם לביתם לעזרה יומיומית של מטפלת, בהיקף של 10 עד 15 שעות שבועיות, הממומנת מטעם חוק הסיעוד על ידי הביטוח הלאומי.
סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח שבר ירך
חלק מהמטופלים, ובפרט אלו ה"שבריריים" יותר, או אלו שסבלו ממחלות רקע משמעותיות (כמו אי ספיקת לב), או מירידה קוגניטיבית קודמת - נוטים לאחד או יותר מהסיבוכים הבאים:
סיבוכים כלליים
- דליריום - מצב בלבולי חריף, שמלווה לרוב גם בשינויים בערנות (ערנות יתר ואי שקט, המתחלפים עם ישנוניות יתרה). הדליריום מפריע מאוד למהלך השיקום ומסכן את החולה, אך למרבה המזל הוא פוחת או חולף לרוב בתוך כשבוע. לצד הדליריום שכיח גם מצב של דיכאון.
- עצירת שתן המצריכה התקנת קטטר זמני.
- זיהומים - זיהום בדרכי השתן, או דלקת ריאות, המצריכים טיפול אנטיביוטי.
- אי ספיקת לב, המתבטאת בבצקות ברגליים ובקוצר נשימה.
- התייבשות הגורמת לחולשה, החמרה בתפקודי הכליות ושיבוש במאזן המלחים בדם.
סיבוכים הקשורים לניתוח עצמו
- זיהום בפצע הניתוח - אודם סביב סיכות הניתוח הוא שכיח ואינו מדאיג, וגם הפרשה קלה מהפצע לרוב חולפת. אולם בין שניים לחמישה אחוזים מהחולים סובלים מזיהום עמוק באזור הניתוח, המצריך טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי ממושך ולעיתים ניתוח חוזר להטריית (ניקוי) הרקמות הפנימיות.
- קרישת דם בוורידים העמוקים של הרגל המנותחת - תופעה זו מתבטאת בנפיחות קשה של הרגל, מעבר לנפיחות הרגילה שלאחר ניתוח. קיימת גם סכנה לתסחיף ריאתי. על מנת למנוע סיבוך זה, רוב החולים מטופלים כדרך שגרה בזריקות יומיומיות ה"מדללות" את הדם ומונעות את קרישתו בוורידים, כדוגמת CLEXAN. הזריקות ניתנות גם לאחר שחרורו של המטופל לביתו, עד חמישה שבועות ממועד הניתוח.
חזרה לרמת תפקוד קודמת
רוב הקשישים שהיו עצמאיים לפני השבר, חוזרים לעצמאות תפקודית. עם חזרתם הביתה, רוב המטופלים מסוגלים לקום מהמיטה ולהתהלך בדירתם (ולעתים אף מחוצה לה) בכוחות עצמם, תוך שימוש בהליכון, או בעזרה קלה ממלווה. הכאב בדריכה עדיין קיים, אך הוא הולך ופוחת.
בדרך כלל נזקקים המנותחים לעזרה קלה בהלבשת פלג הגוף התחתון וברחצה. רובם שולטים בצרכיהם. יחד עם זאת, לפניהם עוד דרך ארוכה. התפקוד ממשיך להשתפר בששת החודשים הבאים, ומתייצב כעבור כעשרה חודשים. מטבע הדברים, השיפור קטן יותר בקרב אלו שעוד קודם לכן נזקקו לעזרה.
מניעת שברי ירך בגיל המבוגר
למרות ששברי ירך נפוצים בגיל המבוגר, ניתן לנקוט במספר צעדים מונעים:
- שמירה על משקל גוף תקין ופעילות גופנית סדירה לחיזוק השרירים והעצמות
- טיפול באוסטאופורוזיס באמצעות תרופות, תוספי סידן וויטמין D בהתאם להמלצת הרופא
- התאמת הבית למניעת נפילות: הסרת מכשולים, התקנת ידיות אחיזה, שיפור התאורה
- בדיקת הראייה והשמיעה באופן סדיר והתאמת עזרים בהתאם לצורך
- בדיקת התרופות עם הרופא המטפל כדי למנוע תרופות שעלולות לגרום לנפילות
- שימוש באביזרי עזר להליכה (מקל, הליכון) אם יש צורך בכך
סיכום
שבר בצוואר הירך הוא אירוע משמעותי בחייו של האדם המבוגר, המשפיע על התפקוד ואיכות החיים. עם זאת, שילוב של טיפול ניתוחי מוקדם ושיקום מקצועי מאפשר לרוב המטופלים לחזור לתפקוד עצמאי, גם אם לא תמיד באותה רמה שהייתה לפני השבר.
המפתח להצלחה הוא טיפול מיידי, שיקום אינטנסיבי ומותאם אישית, ושיתוף פעולה הדוק בין הצוות הרפואי, המטופל ומשפחתו. במרכז הרפואי הרצפלד ניתן דגש מיוחד על השיקום האינטנסיבי לאחר שבר, במטרה להחזיר את המטופל לתפקוד מיטבי ולאיכות חיים טובה.
