חדשנות בחקר הזיקנה

​הקושי באיתור התופעה נובע הן מקושי של הקורבן (הקשיש) ובני משפחתו בחשיפת "הסוד המשפחתי" ומה שמתלווה לכך. והן מקשיים סובייקטיביים ואובייקטיבים של אנשי המקצוע השונים.

במאמר נסקור את ההגדרות למושגים בסיסיים, בקשיים שבאיתור, ובסימנים לזיהוי התופעה.

מושגי ייסוד בנושא התעללות בקשישים והזנחתם

התעללות - היא  התנהגות חד פעמית או תדירה שפוגעת באחד או יותר מהמישורים: גופני, מיני, נפשי, רגשי, ו/או כלכלי. בדר"כ נגרמת ע"י אדם או אנשים מסביבתו הקרובה של הקשיש (כהן ואלון, 2018).

התעללות פיסית - גרימת כאב או פגיעה פיסית הבאה לידי ביטוי בחבלות, דחיפות, סטירות, דקירות, כוויות, קשירה פיסית ו"קשירה כימית" - מתן מינון יתר של תרופות הרגעה (2002, WHO).

תקיפה מינית - מגע מיני מכל סוג שהוא שמתבצע ללא הסכמת הזקן. כולל מגע עם אדם שאינו מסוגל להביע או לתת את הסכמתו (2002,WHO).

התעללות נפשית - גרימת סבל נפשי על ידי התייחסות אל הזקן כאל ילד, הדבקת כינויים ותוויות, עלבונות, השפלה, איום באלימות, צעקות וענישה (2002,WHO).

ניצול כלכלי - ניצול ושימוש לא חוקי ולא הולם ברכושו ובמשאביו של הזקן (2002,WHO).

הפרת זכויות - ניסיון לכפות על האדם הזקן את צורת מגוריו, הגבלת תנועותיו (2002,WHO).

התעללות רוחנית - לעג והשפלה של האדם ואמונותיו הדתיות ו/או הרוחניות מניעת אפשרות לקיים מצוות והלכות דתיות (2002,WHO).

הזנחה - מוגדרת כחסך בצרכים בסיסיים או בשירותים חיוניים לבריאות הקשיש (מזון, תרופות, טיפול רפואי, סיוע בתפקוד), בידוד ונטישת הקשיש ע"י בן משפחה או מטפל בשכר (כהן ואלון 2018).

לבנשטין ורון (2000), מחלקות את ההזנחה לשני סוגים: הזנחה פסיבית המוגדרת ככישלון של המטפל במילוי צרכי הקשיש. והזנחה אקטיבית, שבה נכללות התנהגויות כגון התעלמות עד כדי בידוד פיסי, השארת הקשיש בגפו ואי מילוי מחויבויות טיפוליות כלפי הקשיש.

חסר ישע - אדם שעקב גילו, מחלתו או מוגבלות פיזית או נפשית, אינו יכול לדאוג לצרכיו, לבריאותו ולשלומו. (תיקון 26 חוק העונשין).

על פי חוק העונשין - פגיעה מכל סוג בחסר ישע היא עבירה פלילית, ויש לגביה חובת דיווח לפקיד סעד או למשטרה. חובת הדיווח מוטלת על כלל הציבור ובעיקר על אנשי המקצוע. ברגע שקיים חשד סביר לפגיעה בקשיש.

למרות שהחוק מוכר בקרב אנשי המקצוע השונים, וקיימת הסכמה כללית, שתופעת האלימות נגד קשישים הנה בעיה חברתית שיש לתת עליה את הדעת ולהקדיש לה משאבים והתייחסות ראויים. לרוב מתקשים לאתר התופעה וקורבנות התעללות רבים, אינם מקבלים עזרה מקצועית, שהנה משמעותית במטרה לצמצום מידת הפגיעה בהם ואת נזקיה.

קשיים באיתור התופעה אצל הקשיש

• חוסר מודעות של הקשיש- פעמים רבות הקשיש חסר מודעות למצבו וחסר ידע לגבי זכויותיו. הוא "מקבל" את מצבו כעובדה ואינו מתייחס לעצמו כקורבן לאלימות או הזנחה.

• פחד מפני גילוי "הסוד המשפחתי"- הקשיש עלול לחוש רגשות של בושה, מבוכה, אשמה.. ומחשבות מה זה אומר עליי? וכן תחושת כשלון בחינוך צאצאו הפוגע.

• רצון להגן על בן המשפחה הפוגע ולא להסב לו נזק.

• חשש מתוצאות החשיפה- הרס המרקם המשפחתי, פגיעה בסולידריות המשפחתית, חשש מפני הוצאה מהבית למסגרת מוסדית, פחד מעונש צפוי או אובדן תגמולים.

(כהן ואלון 2018)

קשיים באיתור התופעה בקרב אנשי המקצוע

• חוסר ידע ומודעות - לגבי התופעה או לגבי זיהוי הסימנים.

• קושי בהגדרות - התעללות, הזנחה, חסר ישע. ההגדרות הן כלליות וניתנות לפרשנויות שונות. אותו קשיש, איש מקצוע אחד יכול להגדיר אותו כחסר ישע בעוד שאחר לא.

• פחד מהפוגע - לרוב מדובר באנשים תוקפניים שמעוררים פחד ורתיעה אצל הזולת.

• חוסר אונים מקצועי בשל העדר מענים הולמים בקהילה- חשיפה של אלימות במשפחת הקשיש לרוב מלווה בטלטלה וזעזוע במרקם המשפחתי. חוסר מענים והמשך טיפול הולם בהקהילה, מוביל אנשי המקצוע לשקול כדאיות חשיפת הנושא.

• רגישות ורתיעה מהתמודדות עם האלימות- הטיפול במקרי האלימות דורש הרבה משאבים רגשיים ונפשיים. לא לכל אנשי המקצוע יש את היכולת, הפניות, הרצון... להתמודד עם זה.

• עומס עבודה וקשיים מנהליים.

• דילמות אתיות - כגון, קשיש צלול בדעתו, מבקש לא לחשוף הנושא מתוך שיקולים עניינים שלו. האם נוכל לשלול ממנו את יכולת ההחלטה ולפעול בניגוד לרצונו?

(כהן ואלון 2018)

ככל שנזהה ונכיר בקשיים שלנו כאנשי מקצוע, ובקשיו של הקשיש בזיהוי התופעה ואיתורה, כך נוכל לאפשר לעצמנו ללמוד התופעה ולטפל בה כנדרש.

סימנים לזיהוי התעללות והזנחה בקרב קשישים

כאנשי מקצוע מוטלת עלינו חובת דיווח, אנו אמורים להכיר את הסמנים המזהים אשר יכולים להצביע על התעללות או הזנחה כלפי הקשיש, ולאפשר לקשיש אוירה של הכלה ואמפטיה, בה יוכל להביע את עצמו.

מדובר בסימנים חיצוניים, גופניים, התנהגותיים ובמצב הרגשי של הקשיש.

• הופעה חיצונית של הקשיש -לבוש מרושל, בגדים מלוכלכים ומדיפים ריח רע, ביגוד שאינו מתאים לעונה, רזה או סובל ממשקל יתר קיצוני, סובל מהתייבשות, מחסור בעזרים רפואיים שלהם הקשיש זקוק, כמו מכשירי שמיעה, משקפיים, עזרי הליכה וכדומה.

• סימנים גופניים - כאשר מדובר בהתעללות פיזית, נראה בדרך כלל סימן (שטף דם) באזור העכוז והגב, באיברי המין ובחלק הפנימי של הירכיים, סימני צביטה, "פנסים בעיניים", סימני נשיכה על הישבן, בפנים ובשפתיים, סימנים שההסבר להם אינו סביר. כמו כן, יימצאו סימנים ישנים בצבעים שונים.

• סימנים התנהגותיים - פניות רבות וחוזרות לחדרי מיון, לרופא המרפאה, עיכוב לא מוסבר בפנייה לקבלת טיפול, היסטוריה של אשפוזים חוזרים כתוצאה מנפילות ומחבלות לא מוסברות, היסטוריה של תאונות לא מוסברות.

• מצב רגשי - ירידה תלולה במצבו הנפשי/הרגשי ביחס למצבו בביקורים קודמים. הקשיש מכונס בתוך עצמו, מפוחד או מאוים, מתוח, עצוב או מדוכא. אצל חלק מהאנשים יופיעו ביטויי תוקפנות.

יש להביא בחשבון את העובדה שהסימנים יכולים להופיע בשל סיבות שונות. (אלגרבלי 2011)

במקביל לסמני זיהוי אצל הקשיש, ניתן להבחין בסימנים התנהגותיים אצל החשוד בהתעללות:

• אינו מאפשר לקשיש לשהות ביחידות עם אנשי מקצוע.

• משיב בצורה מתחמקת.

• מבטא סתירות בדיווחים הניתנים על ידו.

• מגיב בהאשמות ובביקורת כלפי הקשיש.

• מתעלם או עסוק יתר על המידה בפגיעה שנגרמה לקשיש.

(אלגרבלי 2011)

ברגע שאנו מבחינים בסימן אחד או יותר אצל הקשיש או החשוד באלימות, מוטלת עלינו האחריות לתת התייחסות ולבדוק הנושא יותר לעומק.

מחקרים מראים שהרבה קשישים לא ייזמו דווח על אלימות או הזנחה. אך ברגע שפונים אליהם בשאלה ישירה חלקם כן יספרו. תשאול ישיר הוא אחד הכלים החשובים העומדים לרשותנו כאנשי מקצוע במערכת הבריאות. ישנם כמה כלים/שאלונים מובנים לאיתור קשישים בסיכון להתעללות. חלקן למילוי עצמי של הקשיש, וחלקן האחר מיועדות למילוי ע"י איש המקצוע. יש הטוענים שצריך להעביר את השאלונים באופן יזום ושיטתי לכל הקשישים שמקבלים שירות במערכת הבריאות, ואחרים סבורים שצריך להשתמש בשאלונים רק במקרים שעולה חשד לתופעה. (כהן ואלון 2018)

החשוב לזכור, ברגע שעולה חשש לאלימות נגד קשיש, עלינו לבחון הסימנים המזהים ולשאול את הקשיש באופן ישיר: האם הוא חווה אלימות בבית? האם מתייחסים אליו כראוי? האם מתייחסים אליו בתוקפנות ואגרסיביות?.. .ובהמשך לשקול את מילוי שאלון מובנה ודרך הדיווח והטיפול.

לסיכום - תופעת ההתעללות נגד קשישים והזנחתם, הנה תופעה חברתית, שאנו כאנשי מקצוע מוטלת עלינו האחריות להתייחס ולטפל בה. כאשר שני כלים עיקריים עומדים לרשותנו: זיהוי סימנים ותשאול ישיר של הקשיש.

במרכז הרפואי גריאטרי ושיקומי הרצפלד מתייחסים לתופעה בכובד ראש ומקצים את מלוא המשאבים הנדרשים למתן טיפול הולם לכל מקרה של חשש לאלימות נגד אחד מהמטופלים. לצורך כך, מונתה רכזת תחום (עו"ס- נעמה שרעבי) והוקמה ועדת אלימות נגד קשישים על פי נוהל משרד הבריאות. הועדה והרכזת פועלות להגברת האיתור, הזיהוי והדיווח על התעללות והזנחה. העלאת הנושא לסדר היום המקצועי רב סקטוריאלי, הטמעת נהלים והכשרות מקצועיות להתמודדות עם התופעה, שחובה עלינו לצמצם את היקפה וממדיה.

זה בידינו.

מקורות:

אלגרבלי, ד' (2011). מניעת התעללות בזקנים והזנחתם: מדריך לאנשי מקצוע במערכת הבריאות. ירושלים.

כהן, מ' ואלון, ש' (2018). פיתוח כלי לאיתור התעללות והזנחה של זקנים והטמעתו. עבודה סוציאלית במערכת הבריאות בישראל, 246-266.

חוק העונשין, פגיעה בחסרי ישע, תיקון 26 התש"ן- 1989.

לבנשטיין, א' רון, פ' (2000). פגיעה בקשישים על ידי בני משפחה מטפלים: שכיחות התופעה בארץ, טיפולוגיה של הקרבן ושל בן המשפחה המתעלל ואטיולוגיה של התעללות. חברה ורווחה, כ' 2, 175- 192.

WHO (2002). Missing voices: views of older persons on elder abuse. Geneva: World Health Organization, 2002.​

מנאל מסארוה היא מנהלת השירות הסוציאלי במרכז הרפואי גריאטרי שיקומי הרצפלד מקבוצת כללית