חדשנות בחקר הזיקנה

​​​​​​​​משתנים, המשמשים לשליטה על כמות הנוזלים בגוף, הם תרופות עוצמתיות המהוות את אחת מאבני היסוד של הרפואה במבוגרים. אך השימוש בהם חייב להיות זהיר ומבוקר.

"אם היו שולחים אותי לשמש כרופא באי מבודד המאוכלס בקשישים, עם תיק תרופות קטן - אחת התרופות שהייתי בוחר לקחת עימי היא תרופה משתנת בשם פוסיד."

כיצד פועלות תרופות משתנות?

תרופה משתנת משפיעה על הכליות וגורמת להן להגביר את כמות המים והמלח המופרשים בשתן. בכך מתפטר הגוף מעודפי נוזלים, הנצברים בו:

• בכמות קטנה ביתר לחץ דם.
• בכמות רבה במצבי אי ספיקה מערכתית (לב, כבד, כליות) המלווים בבצקות ברגליים.

בתחילת שימוש קבוע במשתן כמות השתן גדלה בצורה בולטת, אך עם המשך השימוש כמות השתן פוחתת ובסופו של דבר מתייצבת על מעט יותר מהכמות הבסיסית שהייתה. ההפרש הזה הוא הנחוץ כדי למנוע הצטברות נוזלים בגוף.​

סוגי משתנים הקיימים בשוק התרופות

את המשתנים מחלקים ל-3 קבוצות עיקריות:​

1. תיאזידים

דוגמה בישראל: DISOTHIAZIDE

משתן חלש יחסית ובעל פעולה ממושכת לאורך היממה, המשמש בעיקר להורדת לחץ דם.

2. משתני לולאה

דוגמה בישראל: FUSID

משתן חזק, קצר טווח (ארבע שעות בלבד), משמש להוצאת עודפי נוזלים באי ספיקת לב.

3. משתנים משמרי אשלגן

דוגמה בישראל: ALDACTONE

משתן חלש, הניתן בדרך כלל כתוספת למשתנים אחרים על מנת למנוע את איבוד מלח האשלגן בשתן. משמש בעיקר במצבים הגורמים לבצקות, כמו אי ספיקת לב ושחמת הכבד.​

סיבוכים אפשריים בשימוש בתרופה משתנת

אדם צעיר ובריא מסתדר עם תרופות משתנות ללא קושי מיוחד ברוב המקרים. לעומת זאת, קשישים, שאצלם מערכות האיזון והפיצוי (קומפנסציה) גבוליות - נוטים לחוות באופן כללי תופעות לוואי של תרופות בצורה מוגזמת, ועלולים לפתח מספר סיבוכים בשכיחות יחסית גבוהה:​

1. התייבשות

חוש הצמא בקשיש פחות מפותח ולכן הוא עלול להגיע בקלות למצב של התייבשות, בפרט בעת שימוש בפוסיד. התייבשות מתבטאת בחולשה, דופק מהיר, סחרחורות עקב ירידת לחץ הדם (בפרט בעמידה), ובבדיקות המעבדה - החמרה בתפקודי הכליות (עליה ברמות אוראה וקראטינין).

2. היפונתרמיה (ירידה ברמת הנתרן בדם)

תופעה זו מופיעה בפרט בעת שימוש בתיאזיד. היפונתרמיה מעידה לרוב על עודף יחסי של מים, המדלל את הנתרן שבדם. היא נפוצה בקרב נשים קשישות, השותות מעבר לנחוץ, והתיאזיד מפריע להן להתפטר מעודפי המים. סימני היפונתרמיה כוללים בלבול ועד ערפול הכרה.

3. היפוקלמיה (ירידה ברמת האשלגן בדם)

פוסיד ותיאזיד מעלים את איבוד האשלגן בשתן ועלולים לגרום לדלדול המאגר של מלח חשוב זה בגוף. ביטויה של תופעה זו הוא חולשה ועצירות, ובחוסר חמור - הפרעות בקצב הלב.

4. היפרקלמיה (עליה ברמת האשלגן בדם)

אלדקטון יכול לגרום לתופעה הפוכה, של צבירת אשלגן בגוף. תופעה זאת נצפית בעיקר בקרב חולי סכרת הסובלים מהפרעה בתפקוד הכליות. בעודף חמור עלולה תופעה זו להתבטא בהפרעות בקצב הלב.

אמצעי זהירות מומלצים

שימוש בתרופות משתנות במבוגרים מחייב זהירות מיוחדת:

בדיקות מעקב

שימוש בתרופות משתנות במבוגרים מחייב בדיקת דם לניטור תפקודי הכליה (רמות אוראה וקראטינין) והאלקטרוליטים (נתרן ואשלגן). יש לבצע בדיקות אלה שבוע לאחר תחילת הטיפול ולחזור עליהן חודש לאחר תחילת הטיפול.

חשוב ביותר: בנקודה זו אל תוותרו לרופא שלכם. דרשו להיבדק!

איזון שתייה

קשיש המשתמש בתרופה משתנת, רגיש לשינויים בכמות השתייה היומית. יש להמשיך לשתות כמות רגילה - כשבע עד שמונה כוסות ליום. יש להימנע משתייה מוגזמת (מעבר לעשר כוסות ביום) מחשש להיפונתרמיה, במיוחד בנטילת דיזותיאזיד. מאידך, יש להימנע משתייה מועטה מדי מחשש להתייבשות.​

סיכום

תרופות משתנות הן כלי חשוב ויעיל בטיפול במגוון מצבים רפואיים בגיל המבוגר, אך השימוש בהן דורש זהירות. חשוב להקפיד על בחירת הסוג המתאים לפי המצב הרפואי, ניטור קפדני של תפקודי כליות ורמות אלקטרוליטים, איזון נכון של צריכת הנוזלים, ומעקב אחר תופעות לוואי אפשריות.

השימוש הנכון והמבוקר בתרופות משתנות יכול לשפר משמעותית את איכות החיים של המטופל המבוגר, תוך הפחתת הסיכונים הכרוכים בהן.​