יחידות רפואיות
  • ד"ר יניב שילה

אבנים בדרכי השתן

מהם הגורמים להיווצרות של אבנים בדרכי השתן, מי עלול ללקות בתופעה ואיך מאבחנים ומטפלים בה? כל התשובות לשאלות – בכתבה שלפניכם

כ-10% מהאוכלוסייה בעולם המערבי ,יסבלו במהלך חייהם  מאירוע של אבנים בדרכי השתן, בעיה ששכיחותה עולה בעשורים האחרונים. עיקר הסובלים מהבעיה הם גברים, אם כי בשנים האחרונות שכיחות הבעיה עולה גם בקרב נשים ומתקרבת לזו המופיעה בגברים.

מהם הגורמים לאבנים בדרכי השתן?

קיים מספר רב של גורמי סיכון להיווצרות אבנים, ביניהם: סיפור משפחתי של אבנים בדרכי השתן, צריכה מופחתת של נוזלים, סינדרום מטאבולי (עודף משקל, סוכרת ויתר לחץ דם), בעיות הורמונליות הגורמות לעלייה ברמת הסידן בדם ובשתן ומחלות מעי דלקתיות.

התלונות הקלאסיות של הסובלים מאבנים בדרכי השתן הן כאב במותן המקרין למפשעה, תכיפות ודחיפות בהטלת שתן ולעתים גם דם בשתן.

מקובל לחלק את האבנים לפי הרכבן למספר קבוצות - אבני סידן, אבני חומצה אורית, אבני זיהום ואבני ציסטינוריה. אבני סידן הן השכיחות ביותר ומהוות כ-80% מכלל האבנים.

כיצד מטפלים באבנים בדרכי השתן?

ישנן מספר אפשרויות לטיפול באבנים בדרכי השתן וההחלטה על אופן הטיפול נגזרת לפי הסימנים הקליניים, גודלן של האבנים ומיקומן:

  • ריסוק חוץ גופי - בגישה זו משתמשים במכשיר המוצמד לגוף המטופל ומעביר גלי הדף המכוונים לאבן. גלי ההדף אמורים לשבור את האבן לשברים קטנים שיצאו באופן ספונטני מדרכי השתן.

  • אורתרוסקופיה - זוהי גישה אנדוסקופית להסרה של אבנים מדרכי השתן, במהלכה מוחדר מכשיר אופטי  דרך השופכה עד לאבן הממוקמת בשופכן או בכליה. האבן מפורקת באמצעות לייזר והפירורים מוצאים החוצה. לשיטה זו יש סיכויי הצלחה גבוהים בהסרה מלאה של האבנים.

  • PCNL - מדובר בניתוח זעיר פולשני המאפשר הסרה של אבנים גדולות (מעל 2 ס"מ) מהכליה דרך חתך של 1 ס"מ במותן. בניתוח יוצרים תעלת עבודה מהמותן אל הכליה, המאפשרת הכנסת מכשירים מתקדמים שיכולים לשבור ולשאוב את האבנים מהכליה.

חשוב להדגיש, כי כמחצית מהמטופלים עם אבנים בדרכי השתן צפויים להישנות של האבנים תוך 5-10 שנים. משום כך  אנו רואים חשיבות עליונה במעקב אחר חולים עם אבנים בדרכי השתן וטיפול בגורמי הסיכון להישנות. במחלקה האורולוגית במרכז הרפואי קפלן אנו עורכים בירור מטבולי למטופלים בעלי סיכון גבוה להישנות. הבירור המטבולי כולל בדיקות של הרכב האבן שהוסרה, וכן בדיקות דם ואיסוף שתן על פני 24 שעות במטרה לאתר גורמי סיכון הניתנים לטיפול.    

הטיפול המניעתי עשוי לכלול שינויים בדיאטה או טיפול תרופתי בהתאם לממצאי הבירור.