פסוריאזיס (ספחת) היא אחת המחלות המוכרות ביותר לאורך ההיסטוריה של האנושות. זוהי מחלת עור דלקתית כרונית הנגרמת עקב תגובה אימונית המביאה לשגשוג והחלפה מהירה מדי של התאים בשכבה העליונה של העור (תאי האפידרמיס). הרקע להתפתחות תהליך הפסוריאזיס אינו ידוע.
המחלה פוגעת בכ־ 3.5% מהאוכלוסייה ובשליש מהחולים היא תופיע לראשונה לפני גיל 18 שנים.
מהם הגורמים למחלה?
- נטייה גנטית
- טראומה או לחץ נפשי
- מדיווחים רבים עולה כי המחלה מתפרצת או מחמירה בעקבות אירועים
- מלחיצים
- עישון
- מחלות זיהומיות
- דלקת גרון סטרפטוקוקית
- HIV
- תרופות
- חתך, שריטה או חבלה
איך מאבחנים פסוריאזיס?
במרבית המקרים יכול רופא עור לאבחן את המחלה בהתבסס על מראה העור. במקרים נדירים יש צורך בביופסיה (דגימה קטנה של העור) כדי לאשר את האבחנה.
האם זו מחלה מסוכנת?
פסוריאזיס כונתה בעבר "המחלה של האנשים הבריאים". בשנים האחרונות הוכח שחולי פסוריאזיס מצויים בסיכון מוגבר לתחלואה נלוות.
כיצד מטפלים בפסוריאזיס?
קיימים כמה סוגי טיפולים:
- תכשירים מקומיים
- פוטותרפיה
- טיפול בים המלח
- טיפולים סיסטמיים (טיפול תרופתי לכל הגוף ולא מקומי)
הבחירה של סוג הטיפול נעשית לפי חומרת המחלה, יעילות הטיפול ותופעות הלוואי האפשריים.
טיפולים מקומיים
1. שימון העור הוא הבסיס לטיפול בפסוריאזיס מכל סוג. מטרת השימון היא להעלים את הקשקשת, להפחית את רמת הגרד ולהפחית את הופעתם של נגעי פסוריאזיס חדשים באזורים שנחבלו (תופעת קבנר).
קיימים תכשירים מסוגים שונים לטיפול מקומי: תמיסה, קרם, ג'ל ומשחה. הבחירה נקבעת לפי מיקום הפריחה על הגוף:
- קרקפת - מומלץ להשתמש בתמיסה או בשמפו
- פנים או קפלי הגוף – מומלץ להשתמש בתכשיר המבוסס על קרם
- על פני החזה, הגב והבטן – מומלץ להשתמש בתכשיר שמבוסס על משחה
2. סטרואידים מקומיים - הטיפול הנפוץ ביותר בחולי פסוריאזיס, במיוחד לאור זמינותם הגבוהה, נוחות השימוש והתוצאות המהירות המושגות תוך טיפול.
3.חומצה סליצילית - זהו טיפול המסייע להפחית את הקשקשת שעל פני נגעי הפסוריאזיס.
4. נגזרות של ויטמין D - מעכבת את קצב ההיווצרות של תאי העור באזור הפסוריאזיס.
5. זפת Tar - אחד הטיפולים הוותיקים בחולי פסוריאזיס הוא באמצעות זפת מנגנון הפעילות של זפת אינו ידוע, אם כי קרוב לוודאי הוא מונע שגשוג וגדילה לא מבוקר של תאי העור.
6. חוסמי קלצינאורין - תכשירים אלה פועלים על התאים הלימפוציטים המהווים חלק ממנגנון התפתחות הנגע הפסוריאטי.
טיפול פוטותרפיה
זהו אחד הטיפולים היעילים בפסוריאזיס.
קרינת ה־ UV פועלת נגד הפעילות הדלקתית וגם מונעת שגשוג־יתר של תאי העור הקיימים בחולי פסוריאזיס. עם זאת, בפוטותרפיה קיים סיכון להופעת נזקי שמש, כולל סיכון מוגבר להופעת סרטן העור, בייחוד בפוטותרפיה מסוג PUVA.
טיפול אקלימי בים המלח
היעילות העיקרית של הטיפול נובעת מהשפעתה של קרינת השמש, דהיינו מדובר בסוג של פוטותרפיה. נוסף על כך קיים אפקט מיטיב לטבילה במי ים המלח, לשהייה באזור נופש המבודד מלחצי החיים ולתמיכה החברתית. תקופת הטיפול המינימלית בים המלח היא שבועיים.
מה עושים כשהטיפולים הרגילים לא עוזרים?
במקרי פסוריאזיס קשים, בייחוד בחולים שהנגעים שלהם מפושטים על פני יותר מ־ 10% משטח הגוף או שהם מופיעים באזורים רגישים כמו הפנים או איברי המין, שבהם טיפולים מקומיים וטיפולי פוטותרפיה נכשלו, יש מקום לשקול מתן טיפולים תרופתי ולא מקומי.
חלק מהטיפול הללו כוללים תרופות ביולוגיות. הטיפול הביולוגי מהווה פריצת דרך של ממש לטיפול בפסוריאזיס, במיוחד בחולי פסוריאזיס הסובלים ממחלה חמורה שלא הגיבה לטיפולים אחרים.
מטרת הטיפול הביולוגי היא להפחית את הפעילות הדלקתית המוגברת בחולי פסוריאזיס באמצעות הרס של התאים המתרבים.
