כללית שלי
ילדים
    מאת:
  • היינה נורית

זיהוי ומניעת כאב אצל ילדים

הדרך לזהות כאב בילדים שונה - בקבוצות הגיל השונות. איך ניתן לדעת אם הילד סובל מכאבים ומה עוצמתם?

"הילד שלי לא שקט, כואב לו?" שאלות מסוג זה נשאלות לא פעם על ידי הורים שפונים לסיוע רפואי בגלל שהילד מראה סימני אי נוחות. אז איך מאבחנים כאב בילדים?

הגדרת הכאב המקובלת על ידי ארגון הבריאות העולמי גורסת כי כאב הינו מה שהאדם שחווה אותו מדווח לפי תיאורו לגבי הזמן, המקום, העוצמה, התדירות ואופיו של הכאב. אך מה לגבי ילדים שטרם רכשו את השפה ואינם מסוגלים לדווח מילולית כמו תינוקות וילדים בגיל הרך? אלה עלולים לא לקבל טיפול נכון לכאב, בגלל שאינם מסוגלים להביע במילים את מה שהם חשים.


גם ילדים שרכשו את השפה, לעתים חוששים ואינם משתפים פעולה כאשר הם נשאלים אודות הכאב. הליך זיהוי הכאב בילדים שונה בקבוצות הגיל השונות.

זיהוי כאב בילדים שטרם רכשו את השפה
בילדים שעדיין לא מדברים, אומדן הכאב מתבצע על ידי מבוגר או מטפל לפי סימנים התנהגותיים ופיזיולוגיים שהילד מראה. במוסדות רפואיים נהוג לדרג את עוצמת הכאב בילדים בסיוע סרגלי כאב ייחודיים, כאשר עוצמת הכאב לרוב מדורגת מ-0 (כלל לא כואב) עד 10 (כאב בלתי נסבל).


מגוון הסרגלים שנבנו מותאמים לשלבי הגדילה וההתפתחות של הילד. חלקם כוללים סימנים התנהגותיים ופיזיולוגיים וחלקם מבוססים על סימנים התנהגותיים בלבד. יחד עם זאת, חשוב לציין כי רוב הסרגלים המיועדים לאומדן הכאב בילדים שטרם רכשו את השפה פותחו לצורכי מחקר. השימוש בהם דורש זמן ולעתים הם מסורבלים לשימוש.

הסימנים ההתנהגותיים המקובלים אותם בוחנים כשאומדים כאב הם הבעת פנים, בכי, תנועתיות הגפיים ויכולת הירגעות. ככל שהבעת הפנים של הילד מביעה יותר סבל, הילד בוכה בעוצמה גבוהה יותר, עמדת הגפיים שלו פחות נינוחה ולא ניתן להרגיעו – כך דירוג "אי הנוחות" גבוה יותר.

הסימנים הפיזיולוגיים המקובלים הם לחץ דם, קצב לב (דופק) וקצב נשימה. ככל שקיימת סטייה מהמצב הבסיסי של הילד - כמו עליה בדופק ועליה בקצב נשימות - כך דירוג "אי הנוחות" גבוה יותר.
המטפל מדרג את המשתנים ההתנהגותיים והפיזיולוגיים המופעים בסרגל בהתאם לעוצמתם – כפי שצופה בהתנהגות הילד. סיכום ניקוד המשתנים משקף את עוצמת אי הנוחות של הילד.
 

סרגל FLACC:

סרגל כאב.jpg
 
לדוגמא: ילד עם הבעת פנים רגועה, רגליים חסרות מנוחה, הבוכה לסירוגין, מתקשה להירגע ומתפתל, עוצמת הכאב המתקבלת היא 5 (מתוך 10). ניקוד המעיד על אי נוחות בעוצמה בינונית הדורשת התייחסות לאיתור הגורם והקלה.
במידה שגורם הכאב אינו ידוע, איתור הכאב דורש התבוננות מתמשכת וחקירה. מאחר והסימנים ההתנהגותיים והפיזיולוגיים אינם ספציפיים לתופעת הכאב, אלא קשורים גם לגורמי אי נוחות שונים כמו רעב, טיטול רטוב, רעש ועוד, הם משקפים "אי נוחות כללית" ולא בהכרח כאב. יש לבדוק את מקור האי נוחות - האם מדובר בכאב או גורם אחר.


איך ניתן לזהות אם לילד כואב או שלא נוח לו מסיבה אחרת?
במידה שמקור הכאב ידוע, למשל ילד שנפצע או סובל ממחלה המלווה בכאב כמו דלקת אוזניים, קרוב לוודאי שאי הנוחות קשורה לסיבה זו.
במידה שהילד מראה סימני אי נוחות ללא סיבה ברורה, יש לנקוט בפעולות לאיתור מקור הבעיה כמו מתן מזון או שתייה, החלפת טיטול, שלילת גורם מציק הגורם לאי נוחות כמו לבוש לא נוח, מקום לא מאוורר ועוד. אם למרות פעולות ההקלה הילד אינו נינוח, קרוב לוודאי שמקור אי הנוחות נובע מכאב. מתן תרופה להפחתת כאב בהתאם להמלצת רפואית עשויה לסייע לו.


זיהוי עוצמת הכאב בילדים המסוגלים לדווח מילולית אך אינם מבינים את משמעות המספר
רוני בן חמש הגיע למיון לאחר שהרכב שבו נסע היה מעורב בתאונת דרכים. הוא מבוהל, מסרב לדבר. למרות שרוני ילד נבון, רכש את השפה ומסוגל לדווח, ילדים בגיל זה, במיוחד באירועים המלווים בחרדה, לא תמיד ישתפו פעולה ויענו לשאלות כמו "האם כואב לך? היכן?".
בגילאי שנתיים וחצי ועד שמונה (או עד גיל שמבינים את משמעות המספרים), הילדים יכולים לדווח על הכאב, כמו כן הם יכולים לציין את מקום הכאב (כמו בטן, ראש ורגל), אך לרוב הם יתקשו לדווח אודות עוצמת הכאב, מה הם מרגישים וכיצד הכאב משפיע על התפקוד שלהם.
לכן מומלץ לשאול שאלות קונקרטיות שבאמצעותן ניתן לקבל מידע אודות השלכת הכאב על תפקוד הילד או ההרגשה. לדוגמה, אם נשאל "האם אתה מסוגל לצייר"? יתכן והילד יענה "לא כי הילד כואבת לי" – וכך מתקבל מידע אודות ההשלכה של הכאב על תפקוד הילד.

על אף הקושי של ילדים אלה לדווח אודות עוצמת הכאב, ניתן לכמת את עוצמת הכאב באמצעות סרגל פרצופים, כאשר כל פרצוף מביע עוצמת כאב שונה. מציגים לילד את הסרגל תוך שמצביעים על כל פרצוף ואומרים:

סרגל כאב ילדים.jpg

• הפרצוף הזה - לא כואב לו
• הפרצוף הזה - קצת כואב לו
• לפרצוף זה יש כאב מציק
• לפרצוף הזה יש כאב חזק
• לפרצוף הזה יש כאב שהוא לא יכול לסבול


בתום ההסבר מבקשים מהילד: "תצביע על הפרצוף המראה את הכאב שלך". לרוב הילד שחש כאב, יצביע מיד על הפרצוף המביע את הכאב שלו. לעתים ילדים מבינים את הפרצופים במשמעות "כמה עצוב לי," ולא "כמה כואב לי". לכן חשוב לשאול את הילד כאשר הוא חופשי מאירועים סביבתיים מאיימים ולא לאחר לקיחת בדיקת דם.


סרגל הפרצופים לא תמיד מסייע. כאב הינו מושג מופשט ולא ניתן להציגו לילד באופן מוחשי כפי שאנו מראים חפץ כשולחן או כיסא. הילד מבין ומפרש את משמעות הכאב בהתאם לחוויות העבר שלו. לדוגמא, אם נבקש מילד בן 4 שלא חווה כאב משמעותי בחייו להסביר מה זה כאב, תשובה אופיינית תהיה "כאשר אני מקבל מכה ביד" - תשובה המשקפת את חוויות הכאב שלו. קרוב לוודאי שילד זה יתקשה לדרג כאב באמצעות סרגל הפרצופים.
 

זיהוי עוצמת הכאב בילדים המבינים את משמעות המספר
ילדים ומתבגרים המבינים משמעות המספר, כמו גם מבוגרים, יכולים לדווח אודות עוצמת הכאב באמצעות סרגל מספרי מ-0 (כלל לא כואב) ועד 10 (כאב בלתי נסבל).
מציגים את הסרגל ושואלים תוך כדי הצבעה והסבר אודות עוצמות הכאב בהתאם למספרים : 0 – כלל לא כואב, ככל שמתקדמים במספרים יותר כואב, כאשר 5 זה כאב בינוני, 9 – כאב חזק מאוד, 10- כאב שלא ניתן לסבול, ומבקשים להצביע על המספר שמביע את הכאב

לפי הנחיות משרד הבריאות משנת 2001, עוצמת כאב מ-3 ומעלה דורשת התייחסות מסוימת - תרופתית או אחרת. ​