הפרעות אכילה

פורסם בראשונה: 09.01.2017

  • עינת צוברי וליאור בירן

בולימיה

חולות הבולימיה חשות בושה וגועל, וכמהות להחלים מן המחלה. לכן, זה לא יעזור אם תגידו להן פשוט להפסיק, הן לא יכולות לעשות זאת לבד. מה גורם לבולימיה ואיך מטפלים?

החיים עם בולימיה הם חיים בצל בושה עמוקה, ופעמים רבות גועל עצמי. שלא כמו אנורקטיות, הבולימיות פחות "מאוהבות" במחלה שלהן ולרוב מביעות רצון להחלים. ועדיין, רובן לכודות במערכת יחסים הרסנית וממכרת עם אוכל. הן פשוט אינן מסוגלות להפסיק – כמו בנהיגה ברכב במדרון ללא מעצורים. אפשר לחשוב על בולימיה (ובכלל על הפרעות אכילה) כבעיה ב"בלמים".

בני משפחה, או חברים, מתפתים לפעמים לומר לבולימית: "פשוט תפסיקי עם זה. את צריכה להחליט, ואז זה ייפסק". חשוב להבין שהבולימית כמהה להחלמה, משוועת להפסקה של התקפי האכילה וההקאות, ושאין זה תמיד בשליטתה. גם אם תחליט להפסיק, היא צריכה לשם כך עזרה מאנשי מקצוע.

מהם המאפיינים של המחלה?

בולימיה מאופיינת בהתקפי זלילה חוזרים ובלתי נשלטים של כמות מזון גדולה בפרק זמן מוגבל (למשל, שעתיים), שמסתיימים ב"טיהור" הכולל הקאות יזומות ו/או שימוש במשלשלים, צום ופעילות גופנית אינטנסיבית.

בשונה מהאנורקטיות, רוב הבולימיות הן בעלות משקל תקין. רק כשליש מהסובלות מבולימיה הן בעלות משקל יתר. בניגוד לאנורקסיה, קשה לזהות את המחלה בעין בלתי מיומנת, ולכן איתור הסובלות ממנה קשה יותר.

החולות בבולימיה עסוקות בשיפוט עצמי מחמיר על מבנה גופן, מגרעותיו והמשקל שלו, גם אם משקלן תקין. עיסוק זה משתלט פעמים רבות על החשיבה ופוגע פגיעה מהותית ביכולת הריכוז ובתפקוד. אצל נערות בולימיות ניתן לראות פעמים רבות ירידה בהישגים הלימודיים מרגע פריצת המחלה.

מהם התסמינים?

התסמין הבולט ביותר הוא התקף זלילה, שבהלכו אוכלת הבולימית כמויות גדולות ללא שליטה. למשל, היא יכולה לאכול תבנית שלמה של עוגה, "לחסל" סיר של פתיתים ולעתים אפילו לאכול מזון קפוא מהפריזר. האכילה מתבצעת בתוך פרק זמן קצר יחסית, ועל פי רוב לא נפסקת עד לתחושת מלאות כואבת.

התסמין השני נובע מהצורך ב"היטהרות וניקוי", לאחר התקף האכילה, ומתבטא בהוצאת המזון באמצעות הקאות או שימוש במשלשלים. יש כאלה שחשות בצורך הזה, גם אם אכלו כמות סבירה לגמרי של מזון, או אפילו כמות מעטה. במקרה זה ההפרעה שממנה הן סובלות, תאובחן לרוב כהפרעת אכילה לא ספציפית.

מהם סימני האזהרה?

• אכילת כמויות גדולות במיוחד, עד כאב. לעתים גם צבירת מזון לשעת התקף.

• אכילה בסתר, לא ליד אנשים, מתוך בושה בכמויות המזון הנאכלות.

• תפיסה שלילית ביחס לגוף.

• עיסוק מתמיד בגוף ובמשקל.

• הליכה לשירותים מיד אחרי הארוחות, או במהלכן.

• הקאות, שימוש במשלשלים או חוקנים. בניסיון להסתיר התנהגויות אלה, הבולימית מחכה פעמים רבות שלא יהיה אף אחד בבית, או משתמשת  בשירותים מרוחקים או מקיאה לתוך שקיות בחדר.

• פגמים בשיניים ובחניכיים (בשל חומציות הקיא), שאינם תואמים לגילה של הנערה.

• פצעים בגרון ובפה, בשל הקאות ותחיבת אצבעות או עצמים זרים לעידוד ההקאות.

• נפיחות של בלוטות הרוק.

• עייפות. מקור העייפות בהקאות ובדילול משאבי האנרגיה של הגוף, אך גם בשל העיסוק הבלתי פוסק באוכל ובחשיבה עליו.

• פעילות גופנית מרובה ואינטנסיבית פעמים מרובות בשבוע.

• עור יבש.

• אי־סדירות בקצב הלב, בשל שינוי במאזן המינרלים והמלחים בגוף כתוצאה מההקאות. זהו אחד הסיכונים הגדולים והתורמים העיקריים למוות שנגרם בשל בולימיה.

• אי־סדירות או אובדן של המחזור החודשי.

• תחושה של חוסר אפשרות לשלוט בהרגלי האכילה. תחושה זו פעמים רבות מונעת הליכה לדיאטנית.

דיכאון.

הפרעת חרדה.

מהם הגורמים למחלה?

הסיבות לבולימיה הן מגוונות, וכוללות גורמים ביולוגיים, נפשיים וחברתיים:

גורמים גנטיים: הורה או אח/ות הסובלים מהפרעת אכילה מעלים את הסיכון להתפתחותה אצל בן משפחה נוסף.

גורמים ביולוגיים: חלק מהחוקרים סבורים שקיים קשר בין בולימיה לבין רמות הסרוטונין במוח. הסרוטונין משמש במוח כמוליך עצבי ואחראי, בין שאר תפקידיו הרבים, על תחושת השובע.

גורמים נפשיים: הערכה עצמית נמוכה ונטייה לפרפקציוניזם; קושי לעמוד מול דחפים או להתמודד עם כעסים.

גורמים חברתיים: החברה המערבית של ימינו מעריצה רזון. הצלחה ופרסום מקושרים להיקף המותניים – ודבר זה גורם גם לנערות ולבחורות צעירות (ואפילו פחות צעירות) להאמין שככל שהיקף המותניים שלהן יהיה צר יותר, כך הן יהיו מאושרות יותר. עובדה זו מתקשרת לעיסוק הרב במשקל ובצורת הגוף, המתלווה לבולימיה. תרבות הצריכה והשפע משפיעות גם על הבולימיה ועל הצריכה האינטנסיבית של מזון.

גיל הופעת הבולימיה לרוב גבוה יותר מאשר גיל הופעתה של האנורקסיה. הבולימיה מופיעה בדרך כלל אצל נערות ונשים צעירות בסוף גיל ההתבגרות. זו תקופה שמאופיינת בשינויים רבים ובהחלטות גדולות ​– קריירה, שירות הצבאי, לימודים, זוגיות, מעבר לעצמאות  ​– ובעקבות זאת במתח רב שמוצא פעמים רבות ביטוי בהפרעת האכילה.

יש כמה זרזים להופעת הבולימיה:

דיאטת רזון
אצל חלק מהסובלות מבולימיה, התסמינים מופיעים דווקא בעקבות דיאטה "מוצלחת" – הרזיה שגרפה מחמאות ועוררה חשש מפני עלייה במשקל. החשש מניע נשים מסוימות לנקוט צעדים נמרצים יותר על מנת לשמור על משקלן.

לעתים, התסכול מאי־ירידה במשקל בקצב המצופה מוביל לשימוש ב"טריקים" כמו הקאה, מתוך מחשבה שהדברים נעשים בשליטה מלאה. הבעיה היא שההקאה הופכת במקרים רבים להרגל התנהגותי קשה למיגור, ממש כמו התמכרות. תחושת השליטה הראשונית מתחלפת מהר מאוד בתחושה של אובדן בלמים, וההקאות הופכות לאורח חיים קשה מאוד לשינוי.

גיל ההתבגרות
שנות ההתבגרות מתאפיינות במהפכים מורכבים מבחינה נפשית ובשינויים משמעותיים מבחינה פיזית. אצל חלק מהמתבגרות עולה קושי לקבל את השינויים שחלים בגוף. חלקן רגישות מאוד לביקורת, ולפעמים הערה חיצונית ביחס למבנה גופן או למשקלן עלולה להוביל להפרעת אכילה.

הגוף כמקור פרנסה
ספורטאיות, שחקניות, דוגמניות ושאר נשים הנשענות על גופן כמקור פרנסתן וגאוותן חשופות מאוד לביקורת. הן מגיעות אל הבולימיה ככלי לשמירה על מראה חיצוני נחשק.

אירוע מיני טראומתי
מחקרים מראים כי בקרב אחוז ניכר מהסובלות מבולימיה קיים רקע של פגיעה מינית או חשיפה לאירוע מיני טראומטי. הבולימיה הופכת אז לדרך קונקרטית וכואבת להוצאת "רעלים" ו"זוהמה" מהגוף ולביטוי למצוקה שבחודרנות הבלתי נשלטת שאותה חוו. 

איך מטפלים?

בולימיה אינה משתפרת מעצמה, היא לא עוברת לבד וזה לא "שלב בחיים". המחלה עלולה להחמיר ולהשתלט על חייה של הסובלת ממנה. ככל שמתחילים טיפול מוקדם יותר וסמוך יותר לזמן התפרצות הבולימיה, כך הסיכוי להחלמה ולהימנעות מבולימיה כרונית שקשה לריפוי הוא גבוה יותר.

אם מדובר בסכנת חיים מיידית, הטיפול הוא בראש ובראשונה פיזי ומתבצע בבית חולים, על מנת להביא את הגוף לאיזון שיאפשר תחילת טיפול.

במקרים חמורים פחות, הטיפול משלב ייעוץ תזונתי, טיפול נפשי, טיפול משפחתי ותרופות לפי הצורך. הטיפול הוא דרך ארוכה וקשה, אך חשוב להתמיד בה ולהאמין ביכולת להתגבר על הבולימיה לאורך זמן.

מהם הסיכונים?

בולימיה גורמת למצוקה נפשית קשה והיא עלולה להוביל לדיכאון, לאובדנות, לחרדות ולהתמכרות לסמים או לאלכוהול.

נוסף על המצוקה הנפשית, עלולה הבולימיה להוביל לבעיות פיזיולוגיות מורכבות, שככל שמזניחים אותן עלולות להפוך בלתי הפיכות. בין הסיבוכים הפיזיים האפשריים: אנמיה, בעיות לב, ריקבון שיניים, אובדן המחזור החודשי, בעיות מעיים ועיכול, מחסור במינרלים ומלחים החיוניים לתפקודי מערכות הגוף עד כדי מוות.

כמה עוד כמוני יש?

3-2 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מבולימיה. רוב החולים הן חולות, כך שהיא מוגדרת מחלה ג'נדריאלית (וזאת הסיבה שהשתמשנו במדריך בלשון נקבה).

איפה מטפלים?

בשלוותה מטפלים בהפרעה במסגרת קהילתית, ביחידה לטיפול ומחקר להפרעות אכילה במרפאת הנוטרים ברעננה.