הפרעות אכילה

​אנורקסיה נרבוזה היא הפרעה נפשית חמורה למדי המחייבת טיפול. היא אינה דיאטה או מרדף אחר "אידיאל היופי"– היא מחלה מסכנת חיים. אנורקסיה שאינה מטופלת בזמן עלולה להפוך לכרונית ולעמידה בפני טיפול.

85% ממקרי האנורקסיה פורצים בגילאי 18-13. המחלה שכיחה יותר בנשים ובנערות, אבל מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על כך שבעשור האחרון יותר ויותר נערים וגברים צעירים מפתחים את המחלה. עדיין, היחס בין נשים לגברים הסובלים מאנורקסיה הוא 10:1.

איך מבדילים בין דיאטה להפרעת אכילה?

בדיאטת רזון רגילה, הנער או הנערה ירגישו טוב יותר ביחס לגופם, לאחר השגת המטרה, הורדה במשקל – מצב הרוח שלהם ישתפר והם יחושו סיפוק מכך שהצליחו לעמוד ביעד שהציבו לעצמם. לעומת זאת, מי שסובל מהפרעת אכילה, אינו מציב לעצמו משקל יעד. ככל שיירד במשקל, הוא ירצה להמשיך לרדת. במקביל, הוא יסבול ממצב רוח ירוד, מהתפרצויות זעם, מפגיעה במצב החברתי ומירידה בלימודים.

מהם המאפיינים של אנורקסיה?

המאפיינים העיקריים של הפרעה זו הם סירוב לשמור על משקל גוף תקין, פחד עז מעלייה במשקל והפרעה חזקה בתפיסת הצורה או הגודל של הגוף. כך, אדם הסובל מאנורקסיה יכול להביט במראה ולהיראות לעצמו "שמן", בעוד שאחרים מסתכלים עליו בדאגה בשל רזונו הבולט. פעמים רבות אנחנו עדים לוויכוחים בין חולה אנורקסיה לבין בני משפחה, כאשר החולה טוען כי הוא שמן והסביבה מנסה לשכנע אותו בהפך הגמור. ויכוחים אלה נדונו לכישלון, מאחר שהסובלים מאנורקסיה מאמינים באמת ובתמים שהם שמנים יותר מכפי שהם באמת.

האנורקטים עוסקים במשקל ובצורת הגוף שלהם באופן אובססיבי. רוב זמנם מוקדש לחשיבה על משקל, על אוכל ועל דיאטה, ונושאי השיחה שלהם נעשים מצומצמים וחד־גוניים, בהתאם. מצב זה מביא לריחוק של הסביבה, ולתחושה של הסובל מאנורקסיה כי הסביבה אינה מבינה אותו. התוצאה היא שהוא אינו מקבל את התמיכה החברתית שלה הוא נזקק בתהליך ההחלמה.

איך מאבחנים?

קיימים שני סוגים של אנורקסיה. הסוג הראשון מאופיין בהגבלה – האדם מגביל את כמות האוכל שלו, ללא התקפי זלילה או הקאות. הסוג השני מאופיין בהתקפי זלילה או בהוצאה של מזון מהגוף (הקאות, שימוש במשלשלים וכד').

כדי לאבחן אדם כסובל מאנורקסיה, צריכים להתקיים כמה תנאים:
1. סירוב לשמור על משקל גוף תקין מינימלי, על פי מדד ה-BMI
(חילוק של המשקל בגובה בריבוע (kg/m2).
2. פחד חזק מעלייה במשקל או מהשמנה, גם כאשר האדם נמצא בתת־משקל.
3. הפרעה בדרך שהאדם תופס את משקלו או את צורת גופו, לצד הכחשה של חומרת המשקל הנמוך.
4. הפסקה של המחזור החודשי אצל נשים למשך שלושה חודשים רצופים.

מהם הגורמים למחלה?

המקור לאנורקסיה אינו ברור לחלוטין. נראה כי מדובר בשילוב של סיבות רבות – תורשתיות, חברתיות, תרבותיות, משפחתיות ונפשיות:

גורמים ביולוגיים: לאחרונה התגלה כי לאנורקסיה יש רכיב תורשתי, כלומר במשפחות שמתגלה בהן מקרה אחד של אנורקסיה, מתגלים לעתים מקרים נוספים. אמנם קשה להפריד כאן בין הרכיב התורשתי לבין הרכיב הסביבתי, אך מחקרי תאומים הראו כי סיכוייו של תאום זהה לחולה אנורקסיה לחלות במחלה גבוהים פי חמישה מסיכוייו של תאום לא זהה לחולה אנורקסיה.

גורמים פסיכולוגיים: לחולי אנורקסיה יש לרוב נטייה לערך עצמי נמוך, עיסוק כפייתי בדימוי גוף, קושי בגבולות ואישיות אובססיבית או פרפקציוניסטית. גורמים אישיותיים אלה הם גורמי סיכון, ובהינתן הטריגר המתאים הם עלולים לתרום להתפרצות המחלה. הטריגר השכיח ביותר הוא גיל ההתבגרות – הפחד לגדול. 

גורמים חברתיים ותרבותיים: החברה המערבית מדגישה את חשיבות המשקל באמצעי התקשורת, כאשר הדמויות המצליחות, המפורסמות והעשירות הן של אנשים רזים. עובדה ידועה היא שאידיאל היופי השתנה עם השנים, ורזה נחשב יפה בתפיסה התרבותית שלנו. נשים, ובעיקר נערות צעירות, נוטות להפנים את הדימוי – מה שעלול לחבור אל הנטיות הקודמות ולחזק את הנטייה ללקות במחלה. סטטיסטית, אנורקסיה נפוצה יותר בחברות מתועשות, מערביות, המאופיינות בתרבות שפע. תרבויות הסובלות מעוני ומרעב, אינן כר להתפתחות אנורקסיה.

סיבות משפחתיות: המשפחה היא הסוכן המרכזי שדרכו עוברות העמדות התרבותיות והחברתיות אל המתבגר או המתבגרת. המשפחה מייצגת פעמים רבות את החברה, דרך הערות שונות על משקל הגוף ועל מראה. כמו כן, למתבגר האנורקטי יש פעמים רבות הורה הסובל מהפרעת אכילה ועסוק בדימוי גוף או בפעילות גופנית כפייתית.

מהם הסיכונים?

אנורקסיה יכולה להוביל לנזקים בעלי השלכות חמורות להמשך החיים ולהתפתחות התקינה, ובהם:

• אנמיה.
• בעיות לב, קצב לב איטי במיוחד (ברדיקרדיה) או מהיר במיוחד (טכיקרדיה).
• בריחת סידן בגיל צעיר (אוסטיאופניה). 
• אובדן המחזור החודשי אצל נשים\ ואובדן הליבידו אצל גברים.
• בעיות מעיים.
• מחסור באלקטרוליטים כמו פוטאסיום, כלור או נתרן.
• בעיות בכליות.

בצורתה החמורה ביותר עלולה האנורקסיה לגרום למוות. מחקרים מצביעים על שיעור תמותה של חמישה אחוזים בקרב מי שמאובחן עם הפרעה זו. התמותה אינה נגרמת רק מירידה קיצונית במשקל עד ל"קריסת מערכות", אלא גם מפגיעה בתפקוד הלב ובמערכות חיוניות אחרות בעקבות תזונה לא מאוזנת וקיצונית.

מהם סימני האזהרה?

קשה לזהות אנורקסיה, מאחר שהחולים בה נוטים להסתיר את הרגלי האכילה שלהם בדרכים שונות ומגוונות. החולים חשים פעמים רבות בושה עזה, לצד ידיעה שהסביבה לא תקבל את הרגלי האכילה החדשים ועלולה לנסות ולחבל ב"דיאטה" הנכספת. לכן, מאמצים רבים מופנים להסתרה: לבישת בגדים גדולים, לקיחת אוכל לחדר והשלכתו, דיווח שקרי על אכילת אוכל מחוץ לבית ובבית הספר, ועוד דרכים יצירתיות אחרות.

אבל, הסתרה אינה יכולה להימשך זמן רב. גם האנורקטית המקצוענית ביותר מאותתת לסביבה כי היא סובלת. זאת משום שקיים מתח תמידי בין הרצון להסתיר לבין הרצון שאחרים ישימו לב להפרעה ויתגייסו לסייע. חשוב שהסביבה תשמור על ערנות, תשים לב לסימנים ותתערב בשלבים המוקדמים של ההפרעה. שימו לב לסימנים הבאים:

סימנים גופניים – רזון חריג ומעורר דאגה; תלונות על עייפות, סחרחורת או תחושת עילפון, לצד ​עיסוק מופרז בפעילות גופנית; נשירת שיער; תחושות קור (גם כשלכולם חם); מחזור לא סדיר; לחץ דם נמוך ונטייה להתייבשות. 

סימנים תזונתיים – ויתור על ארוחות; אכילת מזון מצומצם וחד־גוני (לרוב דל־קלוריות); עיסוק בבישול ובאפייה זמן ניכר, בלי לאכול את התוצרים; טקסים סביב אוכל; הרגלי אכילה מוזרים, כמו ביסים קטנים המיוחד, אכילת מזון קפוא או חרוך, חיתוך המזון לחתיכות זערוריות, שקילת כמויות מזון, הפרדה קפדנית בין סוגי מזון שונים על הצלחת.

סימנים בלבוש ​– בדיקה של הגוף או של בגד מול המראה אינספור פעמים; שקילה אינספור פעמים ביום (לעתים אחרי כל הכנסה או הוצאה של מזון); תלונות על משקל גבוה, למרות שהוא נמוך; לבישת בגדים גדולים ורחבים או בגדים צמודים וחושפניים יתר על המידה.

סימנים בשירותים – שימוש במשלשלים (הליכות תכופות לשירותים, אריזות ריקות של משלשלים); הקאות (הליכות תכופות לשירותים, שקיות קיא מוחבאות, ריח של קיא, בעיות שיניים, ולעתים אף פצעים על גב כף היד הנגרמים מניסיונות הקאה באמצעות האצבע).

סימנים במחשב – השתתפות באתרים ובפורומים העוסקים בבישול והתבוננות בתמונות של מאכלים ומזון; פעילות בקבוצה של אתרים המכונה "פרו-אנה" ונועדה לקדם את "התרבות האנורקטית". מדובר באתרים בעלי פוטנציאל מסכן חיים, מאחר שהם מלמדים את האנורקטיות "טריקים" רבים להרעבה ולרזון קיצוני, ומהווים רשת תמיכה חברתית לפיתוח ההפרעה ולהעמקתה. 

זה יעבור לבד?

פעמים רבות הורים מתחבטים אם "לעזוב את זה בשקט", בהנחה שזה ייעלם לבד ומתוך חשש שעצם ההליכה לטיפול או הדיבור על הפרעת האכילה בבית, רק יבססו את ההפרעה ויעצימו אותה.

חשוב להדגיש, כי חשיבה זו אינה נכונה. לטווח הקצר אמנם מושג השקט בבית, שהרי לא "מאתגרים" את ההפרעה ונותנים לה להתקיים באופן סמוי, אך בטווח הארוך – ההפרעה מתבססת והופכת קשה יותר לטיפול.

אם מישהו מתוודה בפניכם על מצבו ומבקש לשמור זאת בסוד, דווחו על כך להורים או לגורם מוסמך. הנזק שייגרם לו מחוסר טיפול גדול בהרבה מהנזק שייגרם לקשר מתחושה של בגידה באמון. זאת ועוד, כנראה שהוא מצפה שתעבירו את המסר, גם אם לא במודע, אחרת לא היה מספר על כך כלל.

איך מטפלים?

ניתן לפנות לטיפול במרפאות בקהילה, דוגמת היחידה להפרעות אכילה מרפאת הנוטרים רעננה. הטיפול משלב לרוב תרופות, טיפול נפשי ומעקב וטיפול של דיאטנית.

כאשר מדובר בסכנת חיים מיידית, הטיפול הוא בראש ובראשונה פיזי והוא מתבצע בבית חולים. בשלב זה יש להחזיר את החולה למשקל גוף מינימלי המאפשר חיים, ובמקרים כאלה מתבצעת לעתים גם האכלה באמצעות זונדה.

במקרים פחות קיצוניים, אך עדיין קשים ועמידים לטיפול, מומלץ פעמים רבות על אשפוז במחלקות ייחודיות וייעודיות להפרעות אכילה, הקיימות במרכזים שונים ברחבי הארץ.

קשה להחלים מאנורקסיה, אבל טיפול נכון עוזר לחולים לשוב לאכילה בריאה יותר ואל תחושת ערך עצמי טובה יותר ולהימנע מהסיבוכים הקשים כל כך של המחלה. אבל גם בקרב מי שלא החלימו, ורמות שונות של הפרעת האכילה נוכחות בחייהם, נצפה על פי רוב שיפור בעקבות טיפול,

כמה עוד כמוני יש?

הקושי להגדיר את מחלת האנורקסיה, והנטייה הטבעית של החולה והסביבה להסתירה, מַקשה לאבחן את הסובלים ממנה ולהעריך את היקפה באוכלוסייה. אומדנים מסוימים מצביעים על 1% מתוך כלל האוכלוסייה, ואחרים מדברים על 10%.

למי פונים?

למי שקורא מאמר זה ומרגיש כי הוא או מישהו קרוב לו עונים להגדרות שהוצגו כאן, אנחנו ממליצים בחום לא לחכות ולחפש טיפול מתאים. בשלוותה מציעים  טיפול בהפרעות אכילה ביחידה לטיפול ומחקר בהפרעות אכילה במרפאת הנוטרים ברעננה.

ניתן לעיין בחומר ההרצאה בנושא הפרעות אכילה בקישור הזה.