הפרעת חרדה חברתית (Social Phobia) מאופיינת בחרדה משמעותית ומתמשכת ממצבים חברתיים, וזאת בשל הפחד ממבוכה או מהשפלה במצבים אלה.
ההפרעה מתפתחת על פי רוב בגיל צעיר, וללא טיפול היא מתמידה. לעתים החרדה החברתית ממוקדת (לדוגמה, פחד קהל) ולעתים היא מוכללת למגוון מצבים חברתיים.
מי שסובל מהפרעה זו ונאלץ להימצא במצב חברתי (לדבר מול אנשים, להגיע למסיבה, לדבר בקבוצה קטנה, לאכול בחברת אנשים), מפתח תסמינים של חרדה, לעתים עד כדי עוצמה של התקף פאניקה. בשל הפחד העז, האדם מתחיל להימנע מהמצבים החברתיים שמפחידים אותו ובהדרגה פעילותו החברתית מצטמצמת והולכת, עד כדי פגיעה ניכרת בתפקוד בתחומי חיים שונים.
איך זה מרגיש?
האדם הסובל מחרדה חברתית תופס מצבים חברתיים כמאיימים. כשהוא חושב על מצב חברתי, המחשבות העיקריות שלו הן תסריטים אימתניים שכוללים מבוכה ו/או השפלה. לדוגמה: אם אדבר בישיבה – אסמיק, אזיע, קולי ירעד וכולם יראו עד כמה אני מגוחך.
במהלך המצב החברתי הקשב ממוקד בתחושות הגופניות או בתסריטי האימה, ולא במה שקורה בו. כמעט כל התרחשות במציאות מקבלת פרשנות שלילית, המחזקת את האמונה הבסיסית שלפיה מצבים חברתיים הם מסוכנים.
האדם הסובל מהפרעה זו מתחיל להימנע ממצבים חברתיים שמפחידים אותו ובהדרגה הפעילות החברתית שלו מצטמצמת. כשהוא נאלץ להשתתף במצבים חברתיים, הוא מפתח לעצמו מגוון התנהגויות ביטחון או פטנטים להפחתת החרדה, ובהם: שתייה מרובה של מים, הרכבת משקפי שמש, הימנעות מקשר עין ועוד.
מעבר לפגיעה בקשרים החברתיים והבינאישיים, ההימנעות ממצבים חברתיים עלולה לפגוע גם באפשרויות התעסוקתיות והאקדמיות, להשפיע על מצב הרוח ואף להגביר את הסיכון לשימוש באלכוהול ובסמים כמפחיתי חרדה.
איך מטפלים?
הטיפול המקובל בחרדה חברתית הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה התנהגותית־קוגניטיבית (לרוב טיפול קבוצתי), טיפול תרופתי או שילוב של שניהם.
בטיפול הפסיכולוגי לומדים להכיר את דפוסי החשיבה החרדתיים, על מנת לשנות אותם. המטופל לומד שיטות להרפיה גופנית ונעזר בהן כתגובה חלופית למתח המאפיין את החרדה. הוא לומד כי מצבים חברתיים אינם מקור לסכנה, וכי הסבירות למבוכה או להשפלה נמוכה בהרבה מהסבירות להשתלבות חברתית תואמת ומתגמלת. המטפל והמטופל מזהים את מגוון ההימנעויות הנקשרות לחרדה החברתית ועובדים על הפסקתן באמצעות חשיפה הדרגתית.
טיפול קבוצתי מאפשר לאדם לפגוש עוד אנשים המתמודדים עם קשיים דומים, לקבל ולהעניק תמיכה, ללמוד דרכי התמודדות נוספות ובעיקר להיחשף שוב ושוב למגוון מצבים חברתיים ולתרגל התמודדות איתם.
מרכיב ייחודי בקבוצות הטיפוליות שלנו הוא הטיפול בתנועה. בשל מרכזיותו של המרכיב הגופני בהפרעות חרדה, התנסויות תנועתיות מגוונות, הכוללות חשיפה למצבים גופניים מעוררי חרדה, תורמות רבות להגברת תחושת הביטחון הגופנית. תנועות מביכות ומעוררות חרדה מתורגמות שוב ושוב, עד שהן מפסיקות לעורר חרדה. המטופל לומד שהוא יכול להרשות לעצמו להיות משוחרר וספונטני בחברה, בלי שיקרה אסון.
טיפול זה דורש השקעה רבה של המטופל והמטפל, אולם תרומתו לשיפור איכות החיים והתפקוד של האדם הסובל מההפרעה היא רבה ומשמעותית.
איפה מטפלים?
במבוגרים מגיל 20 במסגרת מרפאת חרדה, ובילדים ובני נוער במסגרת מרפאת ילדים ונוער.
כמה עוד כמוני יש?
שכיחות ההפרעה בעולם המערבי מוערכת בכ־12% במהלך החיים.
