הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי פאניקה חוזרים ונשנים, המשבשים את שגרת חייו של הסובל מההפרעה, לצד פחד מתמיד מהתקף נוסף העלול להתרחש בכל רגע (חרדת ציפייה).
איך זה מרגיש?
במהלך התקף פאניקה, החרדה עולה באופן פתאומי ומגיעה לשיאה בתוך שניות עד דקות ספורות. התסמינים בעת ההתקף, או חלק מהם: דופק מהיר וחזק, הזעה, רעד, תחושת קוצר נשימה או חנק, תחושות כאב ואי־נוחות בחזה ובבטן, תחושת עילפון, טשטוש או חוסר יציבות, תחושות ניתוק מהסביבה או מהגוף, תחושות נימול בקצוות הגוף וגלי חום או קור. אלה מלווים בפחד עז ממוות, משיגעון או מאיבוד שליטה.
הפחד המעורב בהתקף הפאניקה גורם לחלק מהאנשים להימנע ממצבים או מפעילויות שבהם חוו התקף פאניקה, עד כדי פגיעה משמעותית בתפקוד בתחומי החיים השונים.
במוקד הפרעת הפאניקה מצוי "הפחד מהפחד". האדם כה מפוחד מהתקף נוסף, עד שהוא הופך דרוך, ממוקד בכל שינוי קטן המתרחש בגופו ומנסה לשמור על עצמו ללא הרף כדי להשיג "ביטוח" נגד התקף נוסף. כל עלייה בדופק נדמית כמבשרת על סכנה חדשה, וכל סחרחורת קלה היא סיבה לא להמשיך בפעילות היומיומית בשל הפחד להתעלף או למות. התוצאה היא שההתנהלות החופשית מצטמצמת והולכת.
לעתים מתפתחת חרדה ממצבים או ממקומות שנוכחות בהם עלולה להיות קשה או מביכה, או שאין בהם עזרה זמינה ונגישה במקרה של התקף פאניקה. למצב זה, המתלווה פעמים רבות להפרעת הפאניקה, קוראים "אגורפוביה" והוא מתבטא בין השאר בהימנעות ממצבים כמו: שהייה לבד מחוץ לבית, הימצאות בתוך המון או עמידה בתור, הימצאות על גשר או בתוך אוטובוס, רכבת או מטוס.
איך מטפלים?
הטיפול המומלץ בהפרעת פאניקה הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה התנהגותית־קוגניטיבית, טיפול תרופתי או שילוב של שניהם.
הטיפול מתמקד בהכרת דפוסי החשיבה החרדתיים, ועבודה על שינוי שלהם. האדם החרד לומד שיטות להרפיה גופנית, ונעזר בהן כתגובה חלופית למתח המאפיין את החרדה. הוא לומד כי גופו אינו מקור לסכנה, וכי מגוון התחושות הגופניות המופיעות במצבי חרדה מופיעות גם במצבים אחרים וניתן ללמוד להתמודד איתן ולא לפחוד מהן.
ההתמודדות עם מגוון ההימנעויות הנקשרות לחרדה נעשית באמצעות חשיפה הדרגתית.
במרפאת החרדה בשלוותה מתקיימות קבוצות לטיפול בהפרעת פאניקה. הטיפול הקבוצתי מאפשר לאדם לפגוש עוד אנשים המתמודדים עם קשיים דומים, לקבל ולהעניק תמיכה, ללמוד דרכי התמודדות נוספות ולהיווכח, שוב ושוב, שהחרדה אינה מסוכנת.
מרכיב ייחודי בקבוצות הטיפוליות בשלוותה הוא הטיפול בתנועה. בשל המרכיב הגופני המשמעותי בהפרעת הפאניקה – התנסויות תנועתיות מגוונות, הכוללות חשיפה למצבים גופניים מעוררי חרדה, תורמות רבות להגברת תחושת הביטחון הגופנית. המפגש עם הגוף, בסביבה נעימה ומאתגרת, הוא חוויה חשובה וייחודית בטיפול זה.
הטיפול דורש השקעה רבה של המטופל והמטפל, אולם תרומתו לשיפור איכות החיים והתפקוד של האדם הסובל מההפרעה היא רבה ומשמעותית.
איפה מטפלים?
במבוגרים מגיל 20 במסגרת מרפאת החרדה בבית החולים, ובילדים ובני נוער במסגרת מרפאת ילדים ונוער.
כמה עוד כמוני יש?
שכיחות ההפרעה היא כ־5% בקרב האוכלוסייה בעולם המערבי, כאשר השכיחות בקרב נשים כפולה לעומת גברים.
