שיקום שדרה ע"ש אורנשטיין

רופאי המחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין, בשיתוף עם פרופ' יעקב דרורי, שבעבר ניהל את המחלקה לשיקום חולי לב ב"שיבא", החליטו לחקור את הסיכון לחלות במחלת לב כלילית בקרב נפגעי חוט שדרה ותיקים.
ד"ר ילנה איידינוב מסבירה שההחלטה התקבלה בעקבות ספקות שעלו בנוגע להנחה המקובלת, שבנפגעי חוט השדרה (נח"ש) מחלת לב כלילית שכיחה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה. לדברי ד"ר איידינוב, מחקרים אחדים הצביעו בעבר על כך שבאוכלוסיות נכים שונות, בהן של עיוורים וקטועים, קיים סיכון יתר ללקות במחלות לב כליליות ועבודה שנערכה בארץ עם חולים מ"שיבא" הראתה גם שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם בנח"ש.
בהנחה שלנח"ש סיכון יתר למחלת לב כלילית תומך שפע ממצאים שהראו אצלם שכיחות גבוהה של גורמי סיכון לטרשת עורקים, ביניהם נטייה לסוכרת, רמת כולסטרול גבוהה והשמנת יתר. השכיחות הגבוהה של גורמי הסיכון האלה יוחסה למיעוט הפעילות הגופנית, שנים לאחר פגיעה בחוט השדרה.

אולם, אנחנו גם יודעים, אומרת ד"ר איידינוב, שבפגיעה של חוט השדרה נפגעים עצבים ששייכים למערכת הסימפטטית, אשר באופן רגיל מכווצים כלי דם ומעלים את לחץ הדם. הפגיעה הזאת עשויה להפחית את לחץ הדם ולהוות גורם מגן בפני מחלת לב כלילית, אשר עשוי להפחית את הסיכון לחלות בה. חוץ מזה, למרות שמקובל לחשוב שיש שכיחות מוגברת של מחלת לב כלילית לאחר פגיעת חוט שדרה, יש מעט מאוד עדויות ישירות לכך. העדויות המעטות שקיימות, מבוססות על ממצאים באוכלוסיות מיוחדות, כמו נכי צה"ל ב"שיבא", או קבוצת ביקורת שהייתה מורכבת מעובדים שנבדקו במכון מור. קבוצת ביקורת זו שהושוותה במחקר לנח"ש, ייצגה היטב את אוכלוסיית המועסקים, אבל לאו דווקא את כלל האוכלוסייה בישראל.

פרופ' יעקב דרורי העלה את המחשבה שבבית החולים לוינשטיין מצוי תמהיל חולים שמייצג נאמנה את כלל אוכלוסיית האנשים שנפגעו בחוט השדרה בישראל והערכנו, ממשיכה ד"ר איידינוב, שאם נשווה ממצאים במאושפזים שלנו עם נתונים של כלל תושבי ישראל, נגיע לתוצאות מהימנות יותר על שכיחות מחלת לב כלילית וגורמי סיכון שלה בנח"ש. לכן, אספנו נתונים של מאושפזי המחלקה לשיקום שדרה בלוינשטיין והשווינו אותם לנתוני אוכלוסייה כללית שבשנתון הסטטיסטי לישראל. כיוון שלא לכל הנתונים שנאספו מצאנו מקבילים בשנתון הישראלי, עשינו השוואה גם עם נתוני אוכלוסיית ארה"ב שפורסמו ע"י המרכז האמריקני לבקרת מחלות (CDC).

המידע על מאושפזי המחלקה לשיקום שדרה התקבל מגיליונות האשפוז בלוינשטיין, ממערכת המחשב "אופק" של כללית ובאמצעות תשאול טלפוני. מצאנו נתונים מתאימים של 151 חולים שנכללו במחקר. חלקם אחרי מחלות וחלקם אחרי חבלות של חוט השדרה הצווארי, הגבי או המתני. הפגיעות בחוט השדרה היו שלמות או כמעט שלמות (בחומרה מדרגה A או B לפי סולם פרנקל) והתרחשו 22 שנים בממוצע, לפני המחקר. רוב החולים היו גברים שגילם הממוצע 34  והשכלתם 11 שנות לימוד בממוצע.

לדברי ד"ר ודים בלובשטיין, סגן מנהל המחלקה לשיקום שדרה, בסוף המחקר התברר שמתוך 118 החולים ששרדו בסוף תקופת המעקב,  התגלה אוטם שריר הלב ב- 6.7%, לעומת 6.8% באנשים בני גיל, מגדר ושנות השכלה דומים, באוכלוסייה הכללית בישראל בשנת 2009. מיתר לחץ דם סבלו 25.4% מהחולים ששרדו, לעומת 27% במקבילים כאלה מהאוכלוסייה הכללית בישראל ו- 41% מארה"ב בשנת 2010. מחלת לב כלילית הייתה ב- 10.1% מהמאושפזים שלנו לעומת 10.6% במקבילים מארה"ב.

החולים שלנו שסבלו מסוכרת או מהשמנת יתר (BMI>30) נמצאו בסיכון גבוה פי 3.8 מהאחרים ללקות במחלת לב כלילית. אלה שסבלו מיתר שומנים בדם היו בסיכון גבוה פי 4.2. לעומת זאת, לאלה שהיה בן זוג קבוע, היה סיכון קטן פי 5 משל האחרים ללקות במחלת לב כלילית.

השוואת שכיחות גורמי הסיכון למחלת לב כלילית במאושפזי לוינשטיין לאוכלוסייה כללית הראתה שבנבדקים שלנו סוכרת הייתה ב- 19%, לעומת 12.2% במקבילים באוכלוסיה הכללית בישראל ורמת כולסטרול ב- 36%, לעומת 18.4% במקבילים  באוכלוסייה הכללית בארה"ב. אולם: בנבדקים שלנו היה עישון בעבר ב- 18%, לעומת 23% בכלל האוכלוסייה המקבילה בישראל ו- 32.1% בארה"ב, עישון נוכחי ב- 28%, לעומת  15.75% בכלל האוכלוסייה המקבילה בישראל ו- 31.3% בארה"ב והשמנת יתר הייתה ב- 13%, לעומת 36.7% בארה"ב. 59% דיווחו על קיום בן זוג קבוע.

לסיכום אומרת ד"ר איידינוב כי נראה שהסיכון לחלות במחלת לב כלילית ויתר לחץ דם אינו גבוה יותר בנח"ש ותיקים בישראל מאשר באנשים מכלל האוכלוסייה בני גיל, מגדר והשכלה דומים. את השכיחות הנמוכה יחסית של מחלת הלב הכלילית, למרות השכיחות המוגברת של סוכרת, מסבירים קרוב לודאי לחץ הדם הנמוך שעל רקע הפגיעה בעצבים הסימפטטיים, השיעור המופחת של עישון והשמנת היתר בנח"ש והעובדה שלכ- 60% מהם יש בן זוג קבוע.

ממצאי המחקר שנערך בלוינשטיין סתרו את ההנחה המקובלת בעניין שכיחות מחלת לב כלילית בנח"ש. יחד עם זאת, המסקנה המקובלת שעל נח"ש לקיים פעילות גופנית קבועה כדי להקטין את הסיכון למחלת לב כלילית, נותרת בעינה. ראינו שגם אם לחולים שלנו יש גורמים שמגנים בפני מחלת לב כלילית, עדיין קיימים אצלם גורמי סיכון עליהם פעילות גופנית עשויה להשפיע ואנחנו מקווים שפעילות גופנית סדירה תפחית עוד יותר את הסיכון למחלות לב בקרב נפגעים אלו.