הטראומה היא פצע – סיכון ואיום קיומי, המלווה בפחד עצום. הטראומה יכולה להיות אישית, זוגית, משפחתית, קהילתית, מדינית ועולמית.
התגובה שלנו כבני אדם לטראומה היא רגשית (פחד, חרדה, דיכאון, כעס) , שכלית (מחשבות של אשמה, הסברים למה שקרה, נקמה) , גופנית (דופק מהיר, שלשול, כאב בטן, מתח שרירים, סחרחורת, חולשה) והתנהגותית (הסתגרות, קיפאון והימנעות מדיבור, בכי , רכישת נשק)
כל התגובות הן תגובות נורמליות למצב לא נורמלי!
חוסר הוודאות היא מקור למתח זוגי. אנו מחפשים אחיזה במציאות, צורכים עודף מדיה , דרוכים ומוכנים כל הזמן, קשה לנו להשתחרר.
פערים בחשק המיני ישנה שונות בינינו. יתכן שבן הזוג ירצה יותר מין כאמצעי להירגע ולחוש קרבה ותמיכה ואנחנו לא יכולות לשאת מגע ורוצות את הנפרדות וההשתבללות. שתי התגובות הן נורמליות במצב לא נורמלי , זוכרים?
אז איך נתמודד?
גישור על הפערים תקשורת טובה בין בני זוג, למה כל אחד מאיתנו זקוק כעת?
על הרצף של חיבור – ניתוק , שיתוף – הסתגרות וחשק גבוה – נמוך יש אפשרות לשיח ולמשא ומתן.
אסטרטגיות התמודדות אחרי שבררנו למה כל אחד זקוק, בואו נעשה את זה. מי שזקוק לפעילות גופנית ילך לחדר כושר או לבריכה. אולי בן הזוג ירצה להצטרף? מי שזקוק לשקט ולבד יעשה זאת באופן שלא פוגע בשני. יוזמה לפעילות משותפת כגון הליכה או התנדבות תביא לקרבה ולריכוך הפערים.
להפוך לימון ללימונדה השהיה הממושכת בבית ובממ"ד יכולה לאפשר שיחות נפש, חיבוקים ותחושת קרבה.
חיזוק החוסן הנפשי חוסן הוא היכולת להסתגל למרות נסיבות מאיימות. הוא מורכב בין השאר מיכולת לבקש עזרה, מערכת תמיכה, אמונה, יכולת ויסות רגשות, מיקוד שליטה פנימית ותחושת מסוגלות וגם ממגע: חיבוק, ליטוף, נוכחות פיסית אוהבת ותקשורת זוגית ומשפחתית מקרבת .
מגע חיבוק מרגיע אותנו. בחיבוק מופרש מהמוח שלנו אוקסיטוצין (הורמון האהבה והקרבה) ויש ירידה בקורטיזול (הורמון הסטרס והלחץ).
קשיבות ונוכחות נהיה עם בן/בת הזוג שלנו בהקשבה זה לזו, ברצון כנה לסייע זה לזו ובחמלה. הקשבה לגוף, שינה, תזונה ופעילות גופנית.
תקשורת מקרבת מה שלי ולמה אני זקוק, מה שלך ולמה אתה זקוק, למצוא את המשותף לשנינו.
שגרה במלחמה לא לוותר על יחסי מין כחלק מהשגרה הזוגית.
מציאת משמעות להתנדב ביחד או לחוד, לעזור לבני משפחה ולחברים, לחזור לעבודה רגילה.
מה לא מומלץ לעשות?
לא לצפות בסרטוני אימה היכולים להוות טריגר להימנעות ולדחייה ממין. אם אחד מאיתנו עבר פגיעה מינית בעבר, היא/ הוא בסיכון מוגבר להצפה רגשית ופלאש-בקים של הטראומה ולכן ההמלצה לא לצפות היא חזקה יותר.
לא להרבות בצפייה במדיה זה מגביר חרדה ותחושת חוסר שליטה.
לא לסגור חשבונות זה לא הזמן המתאים להעלות קשיים בזוגיות או לעשות שינויים במערך הזוגי והמשפחתי.
אם חשים במצוקה – פנו לסיוע דרך קופות החולים, קוים טלפוניים של נט"ל וער"ן ועוד.
אל תהיו לבד!
ד"ר שלומית שדמון, מנהלת המרפאה לטיפול ושיקום מיני במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית
