סכיזופרניה היא מחלת נפש כרונית נפוצה השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות, המתאפיינות בפגיעה בתפיסת המציאות.
הפגיעה עלולה להתבטא בתפיסת החושים (שמיעת קולות, הזיות ראייה) או בפירוש לא נכון של המציאות (מחשבות שווא של רדיפה, מחשבות גדלות). המחלה פוגעת ברוב תחומי התפקוד החשיבתי והחברתי: במצב רוח, בתחושות, בתפיסה.
למרות הסברה השגויה הרווחת בציבור, סכיזופרניה או בעברית שסעת, אינה פיצול אישיות. כוונת המילה "שסעת" או "נפש שסועה" היא לפיצול או אי־תיאום בין תיפקודים נפשיים שונים – רגש, חשיבה, התנהגות.
מהם הגורמים למחלה?
לסכיזופרניה אין גורם אחד, אלא שילוב של כמה גורמים: תורשה, סביבה, דחק וגורמים פסיכולוגים.
מהם התסמינים?
סימני המחלה נחלקים לסימנים "חיוביים" ול"סימנים "שליליים". אין הכוונה לסימן "טוב" או "רע", אלא לסימנים אשר מראים התנהגות נוספת, חריגה, על התנהגות רגילה ("חיובים") או התנהגות בחסר ("שליליים").
סימנים חיוביים כוללים דלוזיות (אמונות שווא) והזיות (הלוצינציות). דלוזיה יכולה להיות, למשל, אמונה של אדם שהוא המשיח, או שהשב"כ רודף אחריו (דלוזיה מסוג פרנואידי). הזיות יכולות להיות הזיות ראייה – החולה רואה דברים שאינם קיימים במציאות – או הזיות שמיעה.
סימנים שליליים כוללים השטחה רגשית, דלות בתוכן המחשבות וברגשות, הזנחה אישית (היגיינה ירודה, לבוש מרושל), חוסר מוטיבציה, חוסר הנאה כללי ונסיגה חברתית.
איך מטפלים?
טיפול הליבה בסכיזופרניה הוא בתרופות נוגדות פסיכוזה. על פי רוב, התרופות משפיעות בצורה יעילה יותר על הסימנים החיוביים מאשר על השליליים. כמו כן, מטפלים בתרופות גם במצבים נלווים, כמו דיכאון וחרדה.
נדבך מרכזי נוסף בטיפול הוא שיקום – מיצוי הפוטנציאל הגלום במטופל במסגרת הקהילה. שיקום יכול להיות דיור מתאים, תעסוקה מתאימה או ליווי אישי על ידי חונך/ת.
כמה עוד כמוני יש?
שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה הכללית היא 1.5%-1%. השכיחות בין המינים שווה, אך קיימים הבדלים בהופעת המחלה ובמאפייניה.
