מצב זה מתאפיין במס' סימפטומים ומאפיינים קליניים אשר משך הופעתם ועצמתם משפיע על ההחלטות הטיפוליות:
הפרעות בתפיסה החושית-הזיות:
1. שמיעה – המטופל מדווח שהוא שומע רחשים, לחישות לא ברורות ורעשים שונים עד לקולות של אנשים שמדברים אליהם ועליהם, לעיתים באופן ביקורתי ומאיים ולעיתים באופן שפוקד עליהם לעשות פעולות, לעיתים מסוכנות.
2. ראייה – המטופל מדווח על ראיית עצמים , הבזקים, עיוותים בשדה הראייה וכן הלאה. הופעת תסמינים אלו פחות שכיחה ומחייבת בירור גופני במקביל לבירור הפסיכיאטרי.
3. מישוש – המטופל מדווח על תחושה ש"משהו הולך עלי", תחושה של נמלול. לעיתים התופעות הללו מופיעות על רקע מצב פסיכוטי כתוצאה משימוש בסמים ובאלכוהול.
4. ריח – הפרעות בחוש הריח מאפיינות מצבים נוירולוגיים שונים ומחייבים בירור גופני. יכולים להופיע במצב פסיכוטי.
במקביל וכתוצאה מהפרעות אלו מתפתחות מחשבות שווא. הכוונה היא למחשבות אשר האדם בטוח באמיתות למרות שאינו יכול לבסס אותה, אינו יכול להטיל בהן ספק ושאינן יכולות להיות מוסברות בהקשר תרבותי. ההזיות והמחשבות מביאות לעימותים של האדם עם סביבתו הקרובה היות ולרוב הן משפיעות על התנהגותו ומעשיו.
לדוגמה: אדם שומע קול של גבר שאומר לו שהוא המשיח, עליו להסתובב ערום ברחוב וכך להביא את הגאולה. לאחר יומיים שהוא שומע את הקול ללא הרף, הוא מתחיל לחשוב שהדבר הוא נכון ורץ לרחוב ערום כביום היוולדו. בגלל הזיות השמיעה מתפתחת אצל אותו אדם מחשבה שהוא המשיח והוא מתחיל להתנהג על פי מחשבה זו גם כשהוא לא שומע את אותו הקול.
המצב הפסיכוטי משפיע לא רק על תכני החשיבה אלא גם על מהלך החשיבה. המטופל במצב זה סובל מקשיים בחשיבה אשר מתבטאים בחשיבה עקיפנית - משיקנית (מתחיל לדבר על דבר אחד ולא מגיע לעניין, עונה באופן ענייני אך לא לשאלה שנשאל) ועד רפיון אוסציאטיבי (המטופל עונה באופן שאינו ענייני או עקבי ומוסח מגירויים פנימיים).
במצב חמור, האדם עונה באופן שאינו נהיר לסביבתו – אסוציאטיבי, לא קוהרנטי, במילים שאין להם משמעות (ג'יבריש) או לחלופין לא מצליח לדבר כלל. הפרעות אלו מקשות מאוד על התקשורת עם האדם השרוי במצב זה ומתבטאות בדיבור שאינו מאורגן. קשיים אלו מחייבים את המטפלים להתאים את רמת וסוג התקשורת למצבו הספציפי של האדם וקשייו.
מאפיינים נוספים של המצב הפסיכוטי:
בתחום המוטורי, אנשים לעיתים יהיו באי שקט ניכר ולא מסוגלים לעמוד. לחלופין, יכולה להיות האטה מוטורית קיצונית.
מצב רוחם של אנשים במצב זה לרוב לא תואם את מצבם-יכולים להיות שמחים ומרוממים באופן שאינו תואם, מצב הרוח יכול להיות תנודתי או באופן ייחודי "שטוח" כלומר ללא גוון כלל ושאינו ניתן להגדרה חיצונית על ידי הצופה.
לרוב, אנשים השרויים במצב פסיכוטי מתלוננים בעיקר על קשיי שינה, ירידה בתיאבון ונראים מוסחים מאוד מהגירויים הפנימיים המפעילים אותם.
היבט נוסף ושדורש התייחסות הינו ההיבט ההתנהגותי. אנשים במצב זה לעיתים יכולים להתנהג באופן בלתי צפוי ובלתי מאורגן. לעיתים, ההשפעה של הגירויים הפנימיים יכולה להביא להתנהגות אלימה או אובדנית. היות וכך, זהו מצב הדורש טיפול דחוף, לרוב במסגרת אשפוז מלא בבית חולים בעיקר כאשר קיים סיכון מכל סוג שהוא או קושי ניכר לדאוג לצרכיו הבסיסיים של האדם.
מצב פסיכוטי הוא מצב בר טיפול. הטיפול יושב על שלוש רגליים: הביולוגית: כלומר הטיפול התרופתי. זהו טיפול שבעיקר משמש להרגעה, להפחתת הגירויים הפנימיים על המערכת החושית ותוך 4-6 שבועות מביא לשינוי בעמדתו של האדם כלפי אותן מחשבות שווא. התרופות האנטי-פסיכוטיות קיימות משנות ה50, והדור החדש של התרופות קיים משנות ה90 של המאה ה 20 ומאפשר טיפול יעיל עם פרופיל תופעות לוואי נסבל יותר. במהלך האשפוז הטיפול ניתן הן להרגעת המצב הסוער והן כטיפול מתמשך בהחלמה ומניעה של הישנות המצב הפסיכוטי. כחלק מהזרוע הביולוגית, נערך בירור גופני נוסף, נוירולוגי וכללי בכדי לנסות ולאתר סיבות גופניות אשר יכולות להביא להתפרצות המצב הפסיכוטי.
ה"רגל" השנייה של הטיפול היא הטיפול השיחתי - פסיכותרפויטי. הטיפול מתחיל מהרגע הראשון של האשפוז ומתאם מבחינת מסגרת הטיפול למצבו של המטופל. הטיפול נוגע במישורים שונים של המצב הפסיכוטי: התכנים החריגים והתייחסות לקשר ביניהם לין החוויה הנפשית של המטופל, ההשפעה של התכנים על התנהגותו של האדם, התייחסותו של האדם לסביבה והסביבה אליו ועם הזמן והתגבשות הקשר הטיפולי בחינה של מטרות טיפוליות נוספות בתחום הרגשי גם לטווח ארוך יותר. שיטות הטיפול נעות בין טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי וטיפולים נוספים.
ה"רגל" השלישית של הטיפול היא השיקומית. בתחילת האשפוז נערך ע"י המטפל העיקרי מיפוי של מערכות התמך של המטופל בקהילה ויצירת קשר ראשוני עמם. במקביל לכך תתבצע במהלך האשפוז הערכה תפקודית ובחינה של הצורך לבצע שינוי ו/או הוספה של מערכות תמך בקהילה עם שיחרורו של המטופל מאשפוז, בעיקר בתחום הדיור, העבודה והפנאי. התפיסה היא שחיזוק מערכות התמך והשיקום בקהילה יכולים להוות נדבך משמעותי במניעת הישנותם של מצבים פסיכוטיים.
חשוב לזכור שבמצב זה נדרש טיפול מתאים, במסגרת אשר יכולה להתמודד עם ההיבטים השונים והמאתגרים של הטיפול ושלרוב המצב אינו חולף מעצמו ולכן מומלץ עאשר עולה חשד למצב זה לפנות להתייעצות אצל פסיכיאטר.
