חבלת ראש היא אחת הסיבות העיקריות למוות ולנכות בצעירים. יש לה השלכות, הנעות ממגבלות פיזיות ועד לפגיעות ארוכות טווח - קוגניטיביות התנהגותיות, פסיכולוגיות וחברתיות. הסיבות העיקריות לפגיעה זו: תאונות דרכים, נפילות, אלימות, פציעות ספורט ועוד.
מחקר רטרוספקטיבי, שבוצע בהובלתם של ד"ר בן ציון קרימצ'נסקי, מנהל המחלקה לטיפול נמרץ ושיקום ההכרה בביה"ח לוינשטיין ושל אחיות המחלקה נלי דורני, גילה רגב, נורית בן ארויה ודפנה נוריאל, בדק את הקשר בין עיתוי החזרה של הווסת לבין החזרה להכרה אצל נשים בגיל הפוריות המצויות במצב וגטטיבי או מצב הכרה מינימלית, לאחר חבלת ראש קשה.
במחקר נסקרו הרשומות הרפואיות של 44 מטופלות בנות 45-15, שהתקבלו למחלקה עם הפגיעות שצוינו, בין השנים 2012-2002.
תוצאות המחקר:
- ב-43 מתוך 44 המטופלות שנכללו במחקר, הווסת הופיעה לאחר החזרה להכרה.
- לנשים במצב וגטטיבי לקח יותר זמן לחזור להכרה ממועד הפגיעה, בהשוואה לנשים שאובחנו במצב הכרה מינימלית (52 ימים לעומת 34 ימים בהתאמה).
- לא נמצא הבדל במשך הזמן שחלף בין החזרה להכרה ועד למועד חזרת הווסת, בין קבוצות הנשים במצב הוגטטיבי לבין הנשים במצב ההכרה המינימלית.
המסקנות העיקריות מהמחקר:
- לרוב, החזרה להכרה קודמת לחזרה של הווסת אצל נשים בגיל הפוריות, המצויות במצב וגטטיבי או בהכרה מינימלית, על רקע חבלת ראש קשה.
- חלק מהנשים במחקר היו במצב וגטטיבי וחלק במצב הכרה מינימלית. על אף שלכל קבוצה יש את המאפיינים שלה ועל אף השוני בין שתי הקבוצות בחומרת הנזק והתמונה הקלינית, ההיררכיה של ההחלמה הייתה דומה בשתי הקבוצות - קודם חזרה ההכרה ולאחר מכן חזרה הווסת.
- אף על פי שהיה הבדל בין שתי הקבוצות בזמן ההתאוששות הממוצע מהחבלה ועד החזרה להכרה, הבדל זה בזמנים מרגע החזרה להכרה ועד לחזרת הווסת התבטל והושווה.
החוקרים משערים כי עצם החזרה להכרה מלמדת על התאוששות של מערכת העצבים המרכזית. חזרת הווסת מלמדת על התאוששות הציר ההיפותלמי-היפופיזרי- שחלתי, כביטוי להתאוששות מערכת העצבים המרכזית. חזרת ההכרה, המקדימה את חזרת הווסת, עשויה להצביע על כך שקיימת היררכיה בסדר ההתאוששות של מערכת העצבים המרכזית, אשר נגזרת מהתהליך הטבעי של הפתופיזיולוגיה של חבלת הראש.
שאלה מרתקת העולה מתוך ניתוח הנתונים היא, האם הציר ההיפותלמו-היפופיזרי-שחלתי זקוק לעצם קיומה של ההכרה על מנת להתאושש ולהתחיל לתפקד?
נתונים נוספים שעלו במחקר:
- הגיל הממוצע של הנשים שעבורן נאספו נתונים הוא 26.7 שנים עם סטיית תקן 7.8.
- כשליש היו בקבוצת גיל 21-16, כ- 40% בקבוצת גיל 30-22 ו- 27% בקבוצת גיל 45-31.
- 21 נשים (48%) אובחנו במצב וגטטיבי ו- 23 נשים (52%) אובחנו במצב הכרה מינימלית.
- הזמן הממוצע שחלף מהפגיעה עד לחזרה להכרה היה 58 ימים.
- מספר הימים הקטן ביותר עד חזרה להכרה ממועד הפגיעה הוא 16 ימים והארוך ביותר הוא 307 ימים.
- הזמן הממוצע שחלף מהחזרה להכרה ועד להופעת הווסת היה 63 ימים.
- הזמן הארוך ביותר עד קבלת הווסת מחזרה להכרה הינו 207 ימים.
- הזמן הממוצע של משך האמנוראה (היעדר וסת) היה 121 ימים.
