סיימתי את לימודי הפיזיותרפיה לתואר ראשון ב-1988 ומיד התחלתי לעבוד בלוינשטיין כפיזיותרפיסטית מהשורה עד 1990. חזרתי לכאן בשנת 1995 לאחר שזכיתי במכרז לניהול הפיזיותרפיה, מאז ועד היום אני מנהלת את שירותי הפיזיותרפיה כאן.
אני מגדלת לבד את שני ילדיי, אלה, בת 20 קצינת חמ"ל בצה"ל משרתת באוגדת עזה ויובל בן 15 תלמיד בכיתה י' - שניהם ספורטאים, שחקני כדורעף במועדון כדורעף מכבי רעננה ובכך ממשיכים שושלת של ספורט במשפחה, גם אני הייתי ספורטאית - כדורסלנית בעבר
קריירה ומשפחה – מה סוד ההצלחה שלך?
המסלול שאני בחרתי, להקים משפחה עצמאית (אין אבא לילדיי) הוא מאתגר ולא פשוט כלל, הבחירה להקים משפחה משלי, התקבלה לאחר שהתבססתי בתפקיד ובקריירה שלי ולמרות זאת היו לי רגעים רבים מאד של קושי בעיקר בשנים הראשונות להולדת ילדיי.
לשמחתי, למדתי להיעזר באחרים והיו רבים וטובים כאלו ובראשם אימי היקרה, זה דרש ועדיין דורש ממני אחריות רבה, התארגנות נכונה, גמישות, ויתורים- הכל נעשה באהבה רבה.
מה המשמעות של יום האישה עבורך?
עבורי כל יום הוא יום האישה- אני אישה ,מנהלת סקטור שברובו הוא נשי ,נחשפתי למגוון רחב של יכולות מרשימות של נשים רבות המקיפות אותי, מכירה בערך שלי כאישה, כמנהלת, כאמא וכחברה. יחד עם זאת, אני מייחלת ליום בו החברה שלנו תלמד להפנים ולכבד שוויון מגדרי בכל מקום עד שלא יהיה עוד צורך לציין יום ייעודי כיום האישה!
איזה זיכרון ילדות מלווה אותך?
בכיתה ו' כשהייתי בת 12, המורה שלי להתעמלות שלחה אותי להפועל חיפה בכדורסל, בשל גובהי, אל חבר שלה שהיה המאמן. נסעתי לאימון ניסיון בסופו המאמן שוחח איתי ורמז לי בעדינות ש"זה לא זה"... ירדתי במדרגות המגרש עצובה, נבוכה ונעלבת אבל כבר אז הייתי נחושה וחדורת מוטיבציה לחזור להצליח ולהראות לו שטעה. כעבור שנה חזרתי לקבוצת הנערות של הפועל חיפה ולנבחרת ביה"ס "בסמ"ת" בכדורסל בחיפה. די מהר הוזמנתי לסגל נבחרת ישראל לקדטיות ולנערות, בהמשך השתלבתי גם בקבוצה הבוגרת של הפועל חיפה ששיחקה בליגה הלאומית לנשים.
בהיותי בת 18, בכיתה י"ב, הגיעה הקבוצה שלי, "הפועל חיפה", לגמר גביע המדינה, כאנדרדוג, לשמחתי הרבה הצלחנו לנצח את האלופה ומחזיקת הגביע הנצחית "אליצור ת"א" ובסוף הערב להניף את גביע המדינה בגאון. הקוריוז מבחינתי היה שאני הצטיינתי במשחק הזה, קלעתי 32 נקודות וכל מה שעשיתי הצליח לי בזכות מוטיבציה ונחישות, המאמן שלנו היה לא אחר מאותו אחד שבכיתה ו' שלח אותי הביתה.
בסוף המשחק ניגש אלי מאמן נבחרת ישראל נשים בכדורסל והציע לי להצטרף לסגל הנבחרת שכבר היה מגובש לקראת נסיעה לטורניר קדם אליפות אירופה בספרד.
האם יש משהו שעדיין מצליח לקומם אותך ביחס לנשים? אם כן מהו?
דברים רבים עדיין מקוממים אותי בהתייחס לנשים. הבדלי השכר בין אישה לגבר באותו התפקיד, הערות סקסיסטיות, אפליה לרעה בייצוג שלנו שלא לפי חלקנו היחסי באוכלוסייה-בתפקידים בכירים, בניהול, בכנסת ישראל.
איפה נמצא אותך בשעות הפנויות כשאת לא בעבודה?
בשעות הפנויות שלי מתעמלת (פילאטיס ומחשבת הגוף), מאד אוהבת לבשל ולאכול, בילוי משפחתי, לנשום אויר בטבע לבלות זמן משפחה עם ילדיי ועם חברים.
צעירה שמסיימת היום לימודים ומתחילה לבנות קריירה – איזה טיפ תתני לה?
אמליץ לה ללכת עם האמת שלה, עם מה שהיא אוהבת ומאמינה בו, לקום כל בוקר עם שיר חדש בלב, לחיות את החיים בעוצמה באופטימיות ובנתינה.
