חרדה, כפייתיות וטראומה

פורסם בראשונה: 26.12.2016

  • ד"ר מירית שני סלע

פוביה

זה יכול להיות מחטים, עכבישים, מעליות או טיסות, אבל הפחד שנגרם לאדם הסובל מפוביה גורם לו להימנע ככל האפשר ממפגש עם האובייקט או המצב המפחיד. איך יוצאים מזה?

הפרעת פוביה פשוטה

​פוביה פשוטה (Simple Phobia) היא הפרעה שמאפיין אותה פחד מורגש ומתמיד המיוחס לאובייקט או למצב מסוים.

מי שסובל מההפרעה, מכיר בדרך כלל בעובדה שחרדתו קיצונית או לא הגיונית, ולמרות זאת החשיפה לאובייקט או למצב שמפחיד אותו מעוררת בו חרדה חזקה ומיידית עד כדי התקף פאניקה. הימנעות, חרדת הציפייה והסבל הנגרם במצבים הללו מפריעים לשגרת החיים ולתפקוד בתחומים השונים. בקרב ילדים החרדה יכולה להתבטא בבכי, בהתקף זעם, בקפיאה במקום או בהיצמדות להורה.

דוגמאות לפוביות פשוטות: פחד ממעלית, מטיסה, מבעל חיים כלשהו, ממחטים, מגבהים, ממים וממבחנים.

חשוב להבחין בין פחד מאובייקט או מצב לבין פוביה המאובחנת כהפרעת חרדה. ההבחנה תלויה בעוצמת הפחד, בהיקף ההימנעות ובמידת הפגיעה בתפקוד. לדוגמה: אנשים רבים חוששים משימוש במעלית. רוב האנשים מתמודדים עם הפחד בהסתת תשומת הלב, ניסיון לעלות במעלית עם אנשים נוספים או דיבור עצמי שעיקרו הפחתת הפחד והישענות על העובדה שהסיכוי להיתקע במעלית הוא נמוך ביותר. לעומת זאת, האדם הסובל מפוביה לא יעלה במעלית בעד שום הון שבעולם - הוא יפסיד ראיון עבודה נחשק, יוותר על בילוי עם בני משפחתו ועל אירועים משפחתיים. גם אם יחליט לעלות במעלית, הוא יעשה זאת בעזרת כדור הרגעה או ליווי צמוד של אדם קרוב ויגיע למקום חפצו מותש וחסר כוחות.

איך מטפלים?

הטיפול המומלץ בפוביה פשוטה הוא טיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה התנהגותית־קוגניטיבית. ברוב המקרים אין צורך בטיפול תרופתי.

הטיפול מתמקד בחשיפה הדרגתית לאובייקט או למצב המפחיד. בתהליך זה המטופל מכיר במחשבות הפחד שלו, ולומד לשנותן באמצעות תרגול הרגעה עצמית בעזרת הרפיה גופנית. בהדרגה מושא הפחד נתפס כפחות מאיים, עד למצב שבו המטופל מסוגל לפגוש בו בלי לחוות מצוקה עזה.

טיפול זה דורש השקעה רבה של המטופל והמטפל, אולם תרומתו לשיפור איכות החיים והתפקוד של האדם הסובל מההפרעה רבה ומשמעותית.

איפה מטפלים?

הטיפול ניתן בבית החולים במסגרת מרפאת החרדה למבוגרים (בני 20 ומעלה) ובמרפאת ילדים ונוער לגילאים הצעירים יותר.

כמה עוד כמוני יש?

נתונים על שכיחות ההפרעה בעולם המערבי מורים על כך שכ־12.5% מהאוכלוסייה סובלים מההפרעה במהלך חייהם, עם שכיחות כפולה אצל נשים לעומת גברים.