הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD – Obsessive Compulsive Disorder) מאופיינת באובססיות ו/או קומפולסיות חוזרות, הפוגעות בתפקוד היומיומי וגורמות סבל רב לאדם הסובל מהן.
אובססיות הן מחשבות, רעיונות, דחפים או דימויים, החוזרים על עצמם ומעוררים חרדה. קומפולסיות הן התנהגויות או פעולות מחשבתיות חוזרות, שמטרתן למנוע את החרדה והמצוקה או להפחית אותן.
איך זה מרגיש?
הסובלים מן ההפרעה חווים את האובססיות כמחשבות טורדניות החודרות לראשם בניגוד לרצונם. תוכן המחשבות על פי רוב זר להם, משונה ומפחיד ולכן יש עלייה ניכרת בחרדה ובמתח. אובססיות שכיחות: פחד מזיהום ומהידבקות במחלות, ספק לגבי ביצוע פעולות, דחפים תוקפניים ומיניים וצורך בסדר ובסימטריה.
על מנת להרגיע את עצמם מפתחים הסובלים מן ההפרעה התנהגויות טקסיות שאותן הם כמו מחוייבים לקיים, גם אם הן נראות להם מוגזמות או חסרות היגיון.
מקובל לסווג את הסובלים מההפרעה הכפייתית על פי תתי־קבוצות:
נקיינים – עיסוק מחשבתי מופרז בנושאי ניקיון, פחד מזיהום ומהידבקות, המלווה בהתנהגות טקסית קיצונית של ניקיון וטיהור.
בודקים/חוזרים – עיסוק מחשבתי מופרז בספק לגבי עשיית פעולות יומיומיות, המלווה לעתים בפחד מפני אסון נורא שיתרחש אם לא ביצעו פעולה מסוימת כראוי (הבית יידלק, כי לא כיבו את הגז). בתגובה לכך, מתקיימת התנהגות טקסית קיצונית של בדיקות חוזרות ונשנות (האם הגז סגור).
מסדרים – עיסוק מופרז בסדר, סימטריה והרמוניה ויזואלית, המלווה בפעולות חוזרות ומופרזות של סידור חפצים, בדיקת סימטריות ושמירה על הסדר הקבוע וההכרחי.
אגרנים – עיסוק מחשבתי מופרז באפשרות לאבד דברים שאולי נזדקק להם בעתיד, המלווה בהתנהגות מופרזת של אגירת חפצים חסרי ערך וחוסר יכולת לזרוק דברים.
ייתכנו זמנים של רגיעה וירידה ניכרת בתסמינים, ולאחריהם זמנים שהתסמינים בהם חזקים – אולם ההפרעה לרוב אינה חולפת באופן ספונטני ועלולה אף להחמיר ללא טיפול.
איך מטפלים?
הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי ממוקד בגישה התנהגותית־קוגניטיבית.
התהליך הפסיכולוגי עוסק בהתמודדות ישירה עם המחשבות הטורדניות ומעוררות החרדה, תוך מניעת ביצוע הטקסים. המטרה היא לשבור את מעגל הכפייתיות, כך שבהדרגה ייחלשו המחשבות הטורדניות וכוחן לעורר חרדה יפחת.
טיפול זה דורש השקעה רבה של המטופל והמטפל, אולם תרומתו לשיפור איכות החיים והתפקוד של האדם הסובל מההפרעה היא רבה ומשמעותית.
איפה מטפלים?
בשלוותה ניתן טיפול זה במרפאת החרדה למבוגרים (בני 20 ומעלה) ובמרפאת ילדים ונוער וכן במחלקות האשפוז השונות.
כמה עוד כמוני יש?
כ-2% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי סובלים מההפרעה, עם שכיחות דומה מאוד בין המינים. ההפרעה מופיעה בין גיל ההתבגרות לבגרות המוקדמת, עם הופעה מוקדמת יותר בקרב בנים (15-13) בהשוואה לבנות (24-20).
