חרדה, כפייתיות וטראומה

פורסם בראשונה: 02.01.2017

  • ד"ר מירית שני סלע

הפרעה פוסט־טראומתית

כשאנחנו חווים אירוע מסכן חיים או מעורר אימה, אנחנו עלולים להמשיך ולחוות אותו שוב ושוב - בחלומות, במחשבות ובתחושות. הפתרון, באופן מפתיע, טמון בהיחשפות חוזרת לזיכרון האירוע ולגורמים הקשורים בו, הפעם בסביבה מוגנת

פוסט טראומה

​הפרעה פוסט־טראומתית (PTSD – Post Traumatic Stress Disorder) מאופיינת בראש ובראשונה בקיומו של אירוע טראומתי שאליו נחשף האדם. מדובר באירוע שכלל איום ממשי על קיומו הפיזי של האדם, או שהתרחש בנוכחותו ובמהלכו חווה האדם חוסר אונים או אימה.

ההפרעה מאופיינת בנוכחות האירוע בחיי הסובל ממנה גם בחלוף הזמן (לפחות חודש מזמן האירוע).

איך זה מרגיש?

מי שסובל מפוסט-טראומה חש שהאירוע הטראומתי מתרחש שוב ושוב – בחלומות, במחשבות, בתפיסות החושיות ובצורת פלאשבקים. כל היזכרות כזאת מלווה במצוקה נפשית רבה.

התחושות הקשות מולידות הימנעות עקבית מכל דבר שמזכיר את האירוע הטראומתי, לצד תחושת אדישות ניכרת כלפי אירועים ואנשים חשובים ומרכזיים.

אדם פוסט-טראומטי סובל גם מתסמינים עקביים של עוררות יתר, המתבטאים בקשיי שינה, אי־שקט, סף תסכול נמוך, קשיי ריכוז, דריכות יתר ותגובות בהלה לכל רעש חזק.

עוררות היתר מצד אחד והאדישות הרגשית מצד אחר – פוגעים פגיעה חמורה בקשרים הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים ובתפקוד האקדמי והתעסוקתי.

אדם הסובל מהפרעה פוסט־טראומתית מתאר את חייו עד האירוע ואחריו, עם תחושה חזקה שאינו אותו אדם. ניסיונות מתמידים לא לחשוב על האירוע, לא לזכור אותו ולא לדבר עליו – אינם יעילים, והאדם חווה את האירוע כאילו הוא ממשיך להתרחש בהווה.

איך מטפלים?

בשלוותה מטפלים בהפרעה זו בטיפול ייחודי להפרעה הפוסט־טראומתית המכונה "חשיפה ממושכת" (PE – Prolonged Exposure) ובטיפול EMDR.

במהלך החשיפה הממושכת נחשף המטופל שוב ושוב לסיפור האירוע הטראומתי, כשהוא בסביבה מוגנת ומכילה. הפחד העז המלווה את החשיפה נחלש בהדרגה והאירוע הקשה עובר עיבוד והופך לזיכרון. במקביל, האדם מרחיב את מעגל הפעילות שלו, עושה דברים שמהם נמנע זמן רב וכך בהדרגה פוחתת החרדה שלו, מצב רוחו משתפר ודימויו העצמי מתחזק. הטיפול מלווה בתרגול של נשימות מרגיעות.

מטופלים שאינם מתאימים לטיפול מסוג זה, מקבלים טיפול המשלב טכניקות התנהגותיות־קוגניטיביות וטיפול תמיכתי או טיפול EMDR, שבו מעלים את הזכרונות הכואבים, תוך ריכוז בגירוי חזותי ושמיעתי שמפעיל המטפל.

טיפול תרופתי ניתן בהתאם לתסמינים המרכזיים שמהם סובל האדם.

טיפול בהפרעה פוסט־טראומתית דורש השקעה מרובה של המטופל והמטפל, אולם תרומתו לשיפור איכות החיים והתפקוד של האדם הסובל מההפרעה היא רבה ומשמעותית.

כמה עוד כמוני יש?

 שכיחות ההפרעה בעולם המערבי היא כמעט 7% לאורך החיים.